פרק 1

כבר עבר שבוע מאז שבנות ווינקס חזרו לאלפיה והמומחים למזרקה האדומה, אך הם עדיין לא התגברו כ"כ על מותו של חברם נאבו. ובמיוחד לא ליילה, מן הסתם.

פלורה: "ליילה את חייבת להתגבר על זה. תהיי חזקה!"

ליילה: "בנות, אני... אני פשוט לא יכולה, אוקיי? מאז שאוגרון הרוצח הזה גרם למותו, אני... אני מרגישה כל כך..."

סטלה: "עצובה, עצבנית, וצריכה קרם פנים כדי להסתיר את הקמטים כשאת עצובה ועצבנית?"

כולן: "סט-לה!"

בלום: "סטלה, זה ממש לא יפה, ליילה צריכה את תמיכתנו עכשיו יותר מתמיד!"

מוזה: "כן, תחשבי אם את היית מאבדת את ברנדון בדרך הזו? או יותר גרוע, אם היית מאבדת אותו לטובת מיצי?!"

ליילה צחקקה ומוזה באה מאחוריה וחיבקה אותה בידיעה שהיא הצליחה לשמח אותה קצת.

לפתע, נשמע חבטה בדלת.

בלום:"אההה... מי זה..?"

אף אחד לא ענה.

היא הלכה באיטיות ועל קצות האצבעות לכיוון הדלת, פתחה אותה בזהירות, וראתה את ברנדון על הרצפה עם פרצוף "מעוך".

סטלה: "הו, ברנדון שלי, אתה בסדר? זאת מיצי שרודפת אחריך? זאת היא?! אם כן, אני אכסח לאחד מכם את הצורה, למרות שסביר להניח שזאת תהיה היא!"

ברנדון (בציניות): "תודה על הדאגה, אהובתי."

ריבן: "היי, בנות, שלום גם לכן!"

הבנים נכנסו תוך כדי שהם משתדלים לא לדרוך על ברנדון וסטלה בכניסה לחדר.

סקאי לקח את בלום לצד: "תגידי, מה עם ליילה? היא מצליחה להתמודד עם זה כבר או ש..?"

פתאום נשמעה התפרצות בכי מכיוון הכורסה. זו הייתה ליילה כמובן.

בלום: "זה עונה לך על השאלה?!". סקאי הנהן.

שניהם התקרבו אל האזור.

ליילה (תוך כדי שהיא מטביעה את כולם בים של דמעות): "תקשיבו, אתם פשוט לא מבינים! אתם פשוט לא מבינים אותי! אני מרגישה עכשיו ריקנות לאחר שהוא מת! זה פשוט.. כאילו חסר לי איזה משהו בתוכי."

פלורה לקחה אותה לשטוף פנים ולהתרענן.

ריבן: "אלוהים אדירים, חייבים לעשות איתה משהו!"

טימי: "כן, אסור שזה ימשך ככה! בפעם הבאה שאנחנו באים לפה תזכירו לי להביא מצופים!"

רוקסי: "די, זה ממש לא יפה! נכון שצריך לעזור לה להתגבר, אבל לא צריך לשנוא אותה בגלל זה!"

טקנה: "רוקסי צודקת, אבל... אני יודעת! אפשר לקחת אותה לכפר הפיקסים, זה תמיד מעודד אותה!"

מיד לאחר שליילה ופלורה חזרו, טקנה הציעה לה ללכת להתאוורר קצת בכפר הפיקסים.

ליילה מיד הסכימה: "אולי זה מה שיעזור לי לשכוח קצת את נאבו..."

אך מיד כשהם הגיעו לכפר הפיקסים, הם לא ראו פיקסים, הם ראו רק כפר. שומם, ריק.

כולם התחילו לקרוא לפיקסיות: "אמור!" "לוקט!" "פיף!" "דיג'יט!" "טיון!" (זה כמו תיון XD) "צ'אטה" "זינג!" "ליבי!" וכך הלאה וכך הלאה.

לפתע בלום התקדמה כמה צעדים וצעקה לעבר חבריה: "חבר'ה, הן פה, ליד עץ החיים!"

כולם הלכו במהירות אל עבר העץ.

~על ענפי העץ~

פיף: "-דיבור תינוקות-"

דיג'יט: "כן, פיף, אני יודעת, גם אותי זה מדהים, אבל מעניין איך זה בכלל קרה.."

לוקט:" מה זה משנה איך זה קרה, אני כל כך מתרגשת בשבילה!"

טיון: "כן, מי היה מאמין שדווקא היא תכנס להריון?"

כולם הסתכלו על כולם בבלבול.

פלורה: "מה? מי? על מי אתן מדברות?"

הפיקסיות ראו את הפיות, וישר התנפלו על ליילה: "הו, ליילה! מזל טוב, אנחנו כל כך מתרגשות ושמחות בשבילך!"

ליילה -מבולבלת-: "מ-מה? אני?! מה, איך?!"

מוזה נגישה אל ליילה בעדינות ואמרה לה: "זה ממש לא משנה איך, אוקיי? אני זוכרת שאמרת לי שאחד החלומות שלך זה להקים עם נאבו משפחה, נכון? אז נכון שהוא לא יהיה איתך, אבל אנחנו כן, ואנחנו נהיה הדודים, הדודות ואם אחד הבנים יתנדב אפילו מישהו כדמות אב, ואת מסודרת!"

ליילה חייכה אלייה ואל כולם: "נכון, את צודקת. ממש תודה!"

כולם באו וחיבקו אותה, אבל אז ליילה נזכרה: "רק יש מצב שאתם עושים לי טובה, ואתם תספרו להורים שלי על זה..?"