פרסמתי באנגלית, ואז חשבתי, היי בטח גם אנשים שיודעים עברית קוראים פה P:

אז בקיצר, אם קראתם את זה כבר איפשהו, אני הולכת לפרסם פרקים שעוד לא פרסמתי במקומות אחרים... אז תקראו, אם בא לכם (:

הדמויות שייכות לרולינג ואין לי שום כוונה להרוויח כסף מהפאנפיק הזה.

תהנו.

פרולוג

הכל התחיל בבוקר אחד בזמן שיעור לחשים של תלמידי השנה השביעית. ארבעת חברינו הקונדסאים התאמנו על הלחש האחרון אותו לימד הפרופסור פליטיק, שהיה מסובך ביותר. המטרה הייתה לנסות להחליף את המיקום של שני חפצים, והפעם הם התאמנו על ספר הלימוד שלהם ועט הנוצה.

"ירחוני, אתה יכול להסביר לי שוב? אני לא חושב שהבנתי בדיוק איך מחזיקים את השרביט כדי ליצור את הלחש הזה," התחנן ג'יימס בפעם החמישית לאותו שיעור.

רמוס נאנח, הרים את שרביטו וכיוון אותו כך שהצביע על נקודה מדויקת בין הספר לעט הנוצה. "זה לא עד כדי כך קשה," הוא אמר. "אתה פשוט מצביע עם השרביט בין שני החפצים, מניף אותו למעלה ואז למטה ואומר את הלחש, 'החלף'. הנה, תראה," הוא הניף את השרביט, הוריד אותו וקרא, "החלף!" הספר ועט הנוצה נעלמו לשנייה ואז הופיעו מחדש, זה במקום של זה.

ג'יימס הביט בהם בעיניים רחבות. "וואו," היה כל מה שהצליח לומר.

בינתיים, בשולחן שמאחוריהם ישבו פיטר וסיריוס והתאמנו גם הם על הלחש.

"החלף!" קרא פיטר, אבל החפצים נשארו במקומם. "למה אני לא מצליח?" הוא מלמל בייאוש.

"לא'דע," מלמל סיריוס בהיסח דעת. "תנסה שוב."

"החלף!" קרא שוב הנער השמנמן, אך דבר לא קרה. "אני שונא שיעור לחשים."

"כן," הסכים איתו סיריוס, "מי לא שונא?"

"אני," אמר רמוס מהשולחן לפניהם, ושלח אליהם חיוך מתנשא במקצת. "אולי אם הייתם מתאמנים קצת יותר הייתם מצליחים."

"אבל ניסיתי כבר עשר פעמים!" התעקש פיטר בעצבנות. "וזה לא עובד!" הוא נופף בשרביטו לכל עבר, בעודו קורא שוב ושוב, "החלף! החלף! החלף!"

באותו רגע שרביטו הונחת קדימה ואז הונף שוב באוויר, מצביע בדיוק בין שני התלמידים שישבו בשולחן לפניו.

כמה דברים קרו בבת אחת; רמוס עצם את עיניו והרגיש כאילו מושכים אותו בחוזקה מאחור, ג'יימס נפל מכיסאו אל הרצפה, סיריוס קם ממקומו ופיטר רק בהה במתרחש בפה פעור לרווחה.

"רמוס, ג'יימס!" קרא סיריוס, מושך אליו את תשומת לב כל הכיתה, "אתם בסדר?" וזה היה הדבר האחרון שרמוס שמע לפני שהרגיש את עצמו נופל לשינה עמוקה.

הוא התעורר למשמע קולות מעומעמים, לא יודע איפה הוא ומה בדיוק קרה.

הוא הרגיש את גופו לחוץ למזרון, ושיער שהוא נמצא במרפאה או בחדר שלו במגדל גריפינדור. לאחר שפקח את עיניו באיטיות הבחין בנער בעל שיער שחור שישב לצד מיטתו. הכל סביבו היה לבן. הוא היה במרפאה.

"היי," חייך אליו הנער. "איך אתה מרגיש?" הקול היה מוכר, לכן רמוס שייך אותו לסיריוס, למרות שלא הצליח להחליט אם זה באמת היה הוא שישב לידו. הראייה שלו הייתה מטושטשת והוא מצמץ מספר פעמים, אך ללא הועיל.

"בסדר, אני חושב..." הוא מלמל, וכמעט נפל ממיטתו. הוא לא נשמע כמו עצמו! הקול שלו היה בדרך כלל רך וחלש, אך הקול שיצא מפיו עכשיו היה עמוק יותר. "משהו לא בסדר עם הקול שלי," הוא אמר, ונבהל בשנית. "ואני גם לא מצליח לראות טוב."

"הו," אמר סיריוס ושלח את ידו אל השידה הקרובה כדי להרים משהו. "קח," הוא שם את החפץ העדין בידיו של רמוס. החפץ הרגיש כמו משקפיים.

"מה לעשות איתם?"

סיריוס צחק בקול, "להרכיב אותם על העיניים, כמובן!"

רמוס מילא אחר הוראותיו של סיריוס בבלבול, והופתע לגלות שכשלבש את המשקפיים ראייתו התחדדה מיד. "זה מוזר..." הוא מלמל.

סיריוס כנראה לא שמע אותו, כי המשיך לחייך אליו ושאל בעניין, "אתה זוכר מה קרה?"

רמוס חשב מעט ואז השיב, "אני חושב. אני זוכר שהיינו בשיעור לחשים, ואז פיטר ניסה להטיל את הלחש אבל לא הצליח, ואז הרגשתי כאילו מישהו מושך אותי ממש חזק במותניים. וזהו, יותר מזה אני לא זוכר."

סיריוס הנהן בראשו וסיפר לו מה קרה בהמשך. מסתבר שלקחו אותו ואת ג'יימס, שנפגע גם הוא מהלחש, אל המרפאה, ומדאם פומפרי בדקה אותם אבל לא מצאה שום דבר לא בסדר.

"אני צריך ללכת," אמר סיריוס בסיום הסיפור, "התגוננות מפני כוחות האופל מתחיל בעוד חמש דקות. מדאם פומפרי אמרה שכדאי שבכל זאת תישארו כאן עד סוף היום למקרה שיהיו ללחש תופעות לוואי מאוחרות." הוא קם והחל ללכת לכיוון הדלת, אך אז הסתובב כאילו שכח משהו, ואמר, "אה, אם רמוס מתעורר, תמסור לו שאחזור אחר כך." והוא יצא מהמרפאה, מותיר מאחוריו רמוס מבולבל ומבוהל ביותר.