אזהרה: הגאוגרפיה והפוליטיקה בסיפור אינם מדויקים לאלטר!
סיפורינו מתחיל בהלסינקי ( בירת פינלנד ) , כאשר רופא ומדען נקלא לצרה על שנחשד שהוא יהודי. אך הרופא הכחיש את יהדות אשתו ושני בניו. אשתו, הידועה בשם טינה, היתה פסיכולוגית פופולרית בהלסינקי. היא לימדה אף את בנה, לוקס, את חשיבת שפיות האדם. אחיו, אמיל, יותר אהב חיות, ולמד מאביו ביולוגיה, ובנוסף זואולוגיה. טינה וילדיה נלקחו לתחנת המשטר לחיבורים מקצועיים, בארוולד נשאר להחליט את גורל משפחתו. הוא צריך להודות שהם יהודים. ולא, ישלחו אותם לסטוקהולם ( בירת שוודיה ) ,להתמודד עם המוסלמים. בארוולד ידע על הסכסוכים של היהודים עם המוסלמים, ולא רצה להכביד על משפחתו. בניגוד לכך, רצה לבקר את אחיו מאטיאס באוסטרזונט ( עיר באמצע שוודיה ) . אך שלט ברצונו ובמקום לנסוע אליו, התקשר. "היי מאטי. זה אני בארוולד. אני צריך לדבר אתך." פנה בארוולד בשם חיבת אחיו. "ברודר ( אח בשוודית ) ! השם ישמור, דאגתי לך. חשבתי ששכחת ממני." השיב מאטיאס בשמחה. "חס ושלום! אני מעולם לא הייתי שוכח את אחי ה'פארטי וואנן' ( אוהב מסיבות בשוודית) . תקשיב לי. אני בבעיה. אני ומשפחתי נגלנו כיהדים בפינלנד. עם אני לא יודה שאנחנו יהודים, ישלחו אותנו לסטוקהולם עם כל המוסלמים. מה עלי לעשות?" שאל הרופא. "ברודר , זה לא כזה גרוע. אתם יכולים להשאר איתי ועם אשתי." הציע האיכר. מאטיאס הוא חוטב עצים. באוסטרזונט חוטבי העצים מקבלים שכר גבוהה לכול שלושה עצים, מכיוון שקר שם מעוד. "אתה בטוח. אני מתכוון, לא יהיה לכם מספיק מקום ועצים לאח לשישה אנשים." הסתייג בארוולד. "לא, זה בסדר. אני בטוח שיהיה לי מספיק עצים. בנוסף, יש לי שני חדרים עם עלית גג. אני אשן עם אשתי, ואתם תשנו בחדר השני ובעלית הגג. אתם תבחרו איך תתחלקו." השיב מאטיאס. "יא, טאק ( כן, תודה בשוודית ). אך אני מודאג מהמוסלמים. אתה בטוח שזה בסדר ליהודים להיות שם?" שאל בארוולד. "ברור! אני חיי פה. כמה שנים אחרי שאזבת לפינלנד, הופצו שמועות על שהמוסלמים מתעללי ביהודים. וזה בכלל לא נכון.אני אומר לך שזה בסדר. קורסר מיט היארטא, הופאס אט פליגא, סטיקא אן קאפקייק אי מיט אוגא (לחצות את ליבי, מקווה לטוס, מקל הקאפקייקס בעיניי. שבואה של שוודים.) . אז אתם באים?" אמר אחיו. "יא, אנחנו באים. שבוע, ואנחנו שם." אמר וניתק. סוף סוף היה אפשר לפגוש את אחיו. סוף סוף היה יכול לחזור לארץ מולדתו. סוף סוף היה יכול להתחמק מרשע העיר. בארוולד ביקש מהמשטרה לנסוע לשוודיה עם משפחתו לא כעונשין, מכיון שיחזרו. התקבלה ההצעה, ותוך יומים היו מוכנים לנסוע. לפני העליה למטוס, טינה שאלה אותו "האם אתה בטוח שהילדים יחזיקו מעמד?" בארוולד ענה לה בחיוב "אל תדעגי. הכל יהיה בסדר." הם עלו למטוס. תוך שעה ( מרחק: 400 ק"מ) הגיעו לסטוקהולם. מאטיאס וטאסה חיכו להם בנמל תעופה עם הג'יפ. אחרי חמש שעות (סה"כ: 7:36 ) , שאלה טאסה את טינה "נו, איך היה בינתיים בפינלנד? אתם מכונים לחזור?איפה אתם גרים? החלטתם מי יושן איפה? מתי-" קטא אתה בעלה " אל תשאלי יותר מידי שאלות. זה לא מנומס." טינה, הפסיכולוגית שהיא, הסכימה עם מאטיאס והסבירה שמותר לה לשאול שאלות רק במידה. זאת אומרת, ששאלה הלא קשורה או חודרת יותר מידי לפרטיות, היא שאלה מיוטרת. כאשר הגיעו לביתם ב אוסטרזונט, בחרו הואינאמוננים לתת לילדים לשון בעלית הגג. המשפחה נשארה שלושה שבועות ואחר כך חזרו לביתם בפינלנד. בזמן שהם נשארו אצל מאטיאס, בארוולד חשב על איך לפטור את הבעיה בפינלנד. בסוף הבעיה נפטרה. ומאז בפינלנד היהודים יכולים לשמו על דתם. טאק ווארה בארוולד (בזכות בארוולד בשוודית).