פרק 1: הילד שנישאר בחיים

קראק

נישמע פצוץ בבית משפחת דרסלי, כל בני המשפח התעוררו והגיעו לדלת הכניסה, משם הם שמעו את הפיצוץ.

במטבח, להפתעתם הרבה של הדרסלים עמד לא אחר מאשר הארי פוטר, אחיינם.

"שלום" אמר הארי, והלך למקרר ולקח את השאריות מארוחת הערב. הדרסלים היו המומים ולא יכלו לזוז.

הדרסלים היו המומים ולא הצליח לזוז הראשון שפצה את פיו היה דודו, ורנון דארסלי. "מה אתה עושה כאן? ולמה לא הודעת שאתה בא?" הארי היסתכל עליו ואמר, "מצטער, לא היה לי זמן להודיע, כרגע חזרתי ממסע ארוך ואני עייף, אני לא ישאר כאן הרבה זמן, בקרוב אצא מכאן ואתם לא תראו אותי יותר." דוד ורנון הסתכל עליו בהפתעה קלה "ולמה לא ניראה אותך?" הארי לא ענה, הוא לא יחזור מפני שכמובן, יכול ליהיות שיהיה מת או אם לא יהיה מת הוא לא ירצה לחיות כאן אלא ימצא לעצמו מקום אחר, בעולם הקוסמים. במקום לענות הארי הרים את השרביט שלו ובני משפחת דרסלי זעו באי נוחות בפחד, הוא הצביע על הכלים שהוא אכל בהם ואמר " וינגרדיום לביוסה" הכלים ריחפו לתוך המדיח והונחו שם בצורה יפה. " לא ענית לנו! למה אתה לא חוזר?" דרש דאדלי בן דודו השנוא של הארי, "אני לא יחזור כי אני לא יכול לסבול אותכם" הוא אמר ועלה למעלה לחדר שלו כדי לישון.

למחרת בבוקר התעורר בשעה מוקדמת והלך לטיול בדרך פריווט כדי לסדר את מחשבותיו.

חשב על וולדמורט, על הדארסלים, על הוויזלים, הרמיוני ועל המסע המתקרב שלו, המסע ללכידת ההורקרוקסים ונותרים ולהשמידם.

הארי ביבז זמן רב מזמנו בימיי הקיץ במטרה לחשוב על ההורקרוקס האחרון שאינו ידוע לו או לדמבלדור, מי הוא ר.א.ב ולהיכן ילך במסעו. בעוד שבוע יתחיל את המסע כי ההגנה שלו לא תתקיים יותר כשהוא יהיה קרוב לבית משפחת דרסלי, הוא יהיה בן 17 ולא יהיה יותר חסין מוולדמורט כאשר יהיה קרוב למשפחה. הארי הלך לו עבר ליד הגנים המטופחים והיפים, הוא ראה מרחוק את הדוויג מתקרבת אליו ותהה אם יש לה דואר בשבילו, כשהתקרבה מספיק הארי ראה מכתב על רגלה, הוא הושיט את ידו והדוויג נחתה עליה.

תלמיד יקר

השנה הוגוורטס תתקיים כרגיל, למרות זאת אם ברצונך לא להגיע השנה להוגוורטס זוהי זכותך, לפי התיקון החדש לחוק, כל קוסם רשאי להשתמש בקסמים למרות שאינו קוסם בוגר, אלא אם כן קיימים מוגלגים בסביבה

נשמח לראותך בבית ספרנו השנה אם תחליט לבוא ולהשתתף השנה

על החתום

סגן המנהלת פרופסור פליטיק

הארי כבר ידע את כל זה, הוא היה בקשר עם הפרופסור מקגונגל לאחר מותו של דמבלדור. הוא אמור להיפגש איתה ביום שלישי, עוד יומיים, היא אמרה שיש לה משהו להראות לו. הארי לא ידע מה זה אבל הוא היה בטוח שזה קשור איכשהו לוולדמורט. מדי פעם הארי חשב על פשוט להתעתק למחילה אבל הוא החליט שישאר בדרך פריווט עוד שישה ימים מפני שהרגיש שהוא חייב לעשות את זה לזכרו של דמבלדור וגם כי הוא יהיה יותר מוגן. הוא לא תיכנן מסיבה גדולה אבל תיכנן וכבר קבע ללכת לוויזלים ב00:01 ב31 ביולי. הארי לא שם לב לאיפה הוא הולך וגילה שהוא הלך רחוק מאוד והגיע לכביש הראשי, כששם לב לכך הוא ישר חשב חזק דרך פריווט מספר 4 והרגיש את ההרגשה כאילו גומי נילחץ עליך חזק מאוד הוא לא הצליח לנשום לשנייה ואז נחת בבית משפחת דרסלי וניכנס פנימה.

את היום למחרת הארי העביר בשינה ובקריאת ספרים. לא ממש קריאה אלא הוא רק הסתכל על התמונה הגדולה של שני נבחרות הקווידיץ בולגריה ואירלנד משחקות זו נגד זו וניזכר באות האפל ששיגר קראוץ באליפות העולם בקווידיץ. היום עבר לאט מאוד ולבסוף הארי הלך לישון. למחרת התעורר ב11 בבוקר והתחיל להתארגן לפגישה שלו עם פרופסור מקגונגל, הם קבעו להפגש ב"שלושת המטטאים" שנימצא בהוגסמיד. בחמישה לשתים עשרה הארי התעתק לעיירת הוגסמיד והגיע מול "שלושת המטטאים" העיירה ניראתה שקטה מאוד ולא היה ניראה שאנשים היו בה בזמן האחרון, על האדמה היה הרבה זבל, עטיפות של סוכריות ועיתונים ישנים ולא היה ניראה שמטפלים בזה. הוא ניכנס לפונדק וראה את פרופסור מקגונגל יושבת על שולחן כלשהו וקוראת את "הנביא היומי". "שלום פרופסור" אמר הארי, היא הסתכלה עליו ועל פניה היה מין חיוך קלוש, "שלום הארי, טוב לראות אותך שוב" ואז המשיכה, "קראתי לך כי מצאתי מכתב בשבילך מדמבלדור". הארי היה מופתע, אולי דמבלדור השאיר לו הוראות על איך למצוא את ההורקרוקסים? או שאולי גילה כבר איפה אחד מהם. הארי לקח את המכתב אבל עוד לא פתח אותו. "אתה הולך לפתוח אותו?" שאלה פרופסור מקגונגל אבל הארי החליט, "לא פרופסור, אני יפתח אותו כשאחזור אל הדודים שלי, אני מצטער, אני לא אספר לך מה כתוב בו ואת לא תיראי אותו-" אבל פרופסור מקגונגל קטעה אותו ואמרה "הארי, זה מענייני עכשיו לדעת, זה קשור לדמבלדור, ואני הפכתי ליהיות ראש המסדר, עדיף שתספר לי כי אז אני אולי אוכל לעזור." הארי הסתכל עליה והניד בראשו הוא כבר קם, "מצטער פרופסור, מה שיהיה כתוב במכתב זה ביני לבין דמבלדור, אני לא אספר לך, עדיף שלא תדעי. וגם אם כן לא תוכלי לעזור. מצטער פרופסור, אני גם לא יחזור לבית הספר השנה למרות שאם הבחירה הייתה בידי הייתי חוזר כי אני מרגיש שהוגוורטס היא כמו הבית שלי אנ-" פרופסור מקגונגל קטעה אותו בפעם השנייה, " זו כן בחירתך, אתה מעוד ארבעה ימם תיהיה בן 17, קוסם בוגר ותיהיה יכול להחליט לעצמך את כל מה שתרצה." הארי הלך לכיוון הדלת ואמר " מצטער פרופסור, אני לא אוכל." יצא מהדלת נישמע פיצוץ קטן והוא התעתק משם, בחזרה לדרסלים. כשהגיע לבית ישר ניכנס לתוכו ועלה לחדר שלו. הוא ישר פתח את המכתב, והתסכל עליו.

הארי היקר

כשתקרא את המכתב הזה אני כבר יהיה מת, אל תחשוב עלי יותר מדי, אני ידעתי שאמות בקרוב וכמו שאמרתי לך בשנתך הראשונה, 'זוהי רק עוד הרפתקה גדולה'. הבעיה היחידה זה שאם אתה קורא את המכתב הזה אני מת ועוד לא הושמדו כל הנשמות של וולדמורט, ההורקרוקסים עדיין מוחבאים. כבר הבנתי שאתה לא תחזור לבית הספר ושתצא למסע על מנת ללכוד את ההורקרוקסים הנותרים. אני שמח שבחרת בבחירה זו, (אם בחרת) ומקווה שתצליח בה או שכל עולם הקוסמים יהיה נתון במלחמה שהתוצאה היחידה שלה תיהיה רק עצב, שינאה והרבה מוות. כרגע פרופסור מקגונגל היא ראש המסדר, אך למרות מסעיך אני רוצה שתיהיה שומר הסוד של המסדר ושתיהיה הראש שלו

לכן יצרתי חוזה קסם שאומר כי אתה הוא היורש של מסדר עוף החול ואתה הוא שומר הסוד. אני מבקש ממך לבקש מסנייפ שיגמור ללמד אותך הלטת הכרה, אם לא יסכים או יהיה עסוק מדי בהוגוורטס תבקש מעין הזעם מודי שלימד אותך

ברגע שתגמור לקרוא את המכתב הזה מכתב יתגלה על השולחן של מנהל הוגוורטס- פרופסור מקגונגל, במכתב יהיה כתוב כי אתה תיהיה ראש המסדר ואתה הוא שומר הסוד

אתה תיראה עוד מכתבים ממני ואני מקווה שהכל יסתדר

שלך

אלבוס דמבלדור

הארי הסתכל על המכתב ועמד לבכות. דמבלדור לא ידע אז שסנייפ הוא אוכל מוות וכניראה שלא ציפה שהוא יהרוג אותו.

הוא הולך לעשות את מה שדמבלדור ביקש ממנו.

הימים עברו בדיכאון והארי והמחשבה היחידה שחיזקה את הארי זה שהוא יראה את רון, הרמיוני ואת ג'יני בקרוב.

לבסוף הגיע היום שלפני שהגעתו למחילה והארי ניסה לבלות את יומו האחרון קקטין אך לא הצליח ממש לעשות זאת מפני שכל הזמן חשב על המלחמה על דמבלדור ועל סנייפ, הוא ניסה לשכוח מהם ע"י קריאת הנביא היומי. היום עבר עליו בצורה רגילה. לא משהו מעניין ורק חיכה שיגיע חצות. לבסוף בשעה אחת עשרה ושלושים דקות החל לארוז את חפציו. הוא עוד לא ידע איך אורזים עם השרביט ולכן ארז כמו המוגלגים. כשגמר לארוז גילה שהשעה היא דקה לשתים עשרה ויצא מביתם של הדארסלים והתעתק ישר למחילה.

"מה הרביץ להרמיוני בבית הזה בקיץ של שנה שעברה?" אמר קול כשנחת בפתח לביתם של הוויזלים. הארי ניסה להיזכר ובסוף ניזכר, "הטלסקופ המרביץ!" הדלת ניפתחה וכולם קפצו עליו וחיבקו אותו! בירכו אותו במזל טוב והביאו לו מתנות, הוא היה שמח ושיתף פעולה. הרבה אנשים היו שם, כל משפחת וויזלי, חוץ מפרסי, הרמיוני, קינגסלי שאקלבולט, לופין, טונקס, מודי, מקגונגל ועוד כמה אנשים שהכיר אך לא זכר את שמם.

"מה קורה הארי?" שאל רון ולחץ את ידו של הארי, הרמיוני וג'יני גם הן חיבקו ונישקו את הארי. הוא הרגיש שסוף סוף משהו מסתדר. פתאום הוא נזכר במה שדמבלדור כתב לו לעשות. הוא הלך למודי והתחיל להסביר לו את מה שהוא צריך לעשות. מודי הסכים וקבע עם הארי שיעור כל יומיים בשעה 5. לאחר זמן מה, ניכנסו הארי, רון ג'יני והרמיוני לחדרו של רון והתחילו לדבר.

הם דיברו על מה שהיה בקיץ ועל כל מה שחדש, על החתונה של ביל ושל פלר שתיהיה עוד כמה ימים ועל הוגוורטס השנה.

לבסוף הארי החליט שהוא עייף וכולם הלכו לישון.

הארי התעורר בבוקר וגילה שהוא התעורר בגלל הצעקות של רון, הארי לא הבין על מי הוא צועק אז פתח את עיניו.

"אולי תפסיקו כבר להתעתק לכל 5 מטר! זה משגע אותי, נימאס לי מהפיצוצים המעצבנים שלכם!" הארי הסתכל וראה את פרד וג'ורג', כניראה שהם בידיוק התעתקו לחדר. "תירגע רון" אמר פרד, "אשמתי שאתה לא עברת את המבחן שלך ואתה לא יכול להתעתק? וגם בכלל לא באנו אליך באנו להגיד שלום להארי. ותודה רון! הערת אותו עם הצעקות שלך עכשיו לא יכולנו להעיר אותו עם הסיוט הנייד שלנו!" הארי הסתכל על פרד והבין שהמציאו מכשיר שגורם לך לסיוטים, במקום לכעוס עליהם הארי צחק ואז חשב "לויקורפוס" והצליף בשרביט שלו, פרד התהפך ורון וג'ורג' שאגו מצחוק, לבסוף הארי שיחרר את פרד והוא נפל על הרצפה.

ג'יני והרמיוני שכניראה שמעו את הצחוק ניכנסו לחדר וראו את פרד על הרצפה. "מה קרה פה? " שאלה הרמיוני אבל רון ענה "עזבי הרמיוני, פרד ניסה לצחוק על הארי אבל הארי צחק עליו! חחחחחהחהחהחהחה!" הרמיוני כניראה שהסתפקה בזה כי לא שאלה יותר שאלות על זה. לאחר חצי שעה הארי יצא לטיול עם רון הרמיוני וג'יני. הארי סיפר להם על המכתב שהוא קיבל מדמבלדור, כמובן שלא סיפר על ההורקרוקסים ליד ג'יני. ג'יני שלא הבינה על איזה מסע הוא מדבר התחילה לשאול שאלות, אבל הארי לא ענה למרות שמאוד רצה, "ג'יני, אני פשוט לא יכול לספר לך, זה משהו חשוב מאוד, אני לא יכול להגיד לך את זה, וזה לא כי אני לא חושב שאת לא יכולה לשמור סוד. פשוט זה מסוכן מדי שתדעי."

ג'יני לבסוף ויתרה וכל הרביעייה חזרו למחילה.

"הארי?" זאת הייתה מינרווה מקגונגל. "כן פרופסור" ענה הארי ואז ניזכר שהיא אינה המורה שלו יותר. מקגונגל כניראה חשבה אותו דבר ואמרה, "אל תקרא לי יותר פרופסור, אני צריכה לקרוא לך אדוני! אתה הוא ראש המסדר, קרא לי מינרווה או מקגונגל"

הארי הסתכל עליה ואמר " טוב מנרווה, מה רצית?"

"אתה צריך לבוא יש פגישה של המסדר, מפני שהפכת ליהיות הראש החדש" המפגש הוא בכיכר גרימלוד מספר 12. תתעתק לשם עכשיו." הארי חשב חזק בראש כיכר גרימלוד מספר 12 הוא שוב הרגיש את ההרגשה כאילו גומי לוחץ עליו חזק ולבסוף מצא את עצמו מול כיכר גרימלוד מספר 12. הוא ניכנס פנימה וגילה את כל חברי המסדר מנהלים שיחות עם חבריהם. "סונורוס"

הארי שמע את מקגונגל אומרת ואז קולה הדהד וכולם השתתקו, "תרדו לחדר הישיבות, ראש המסדר הגיעה" בלי קול נוסף כולם ירדו לחדר שלא היה מוכר להארי, היו שם תרשימים של הרבה מקומות, הארי זיהה את הבית הישן שלו, דרך פריווט מספר 4.

"לפני שנתחיל" אמרה מקגונגל וקולה חזר לעוצמתו הרגילה, "הארי, יש כאן מכתב של דמבלדור שהתגלה לי לאחר שקיבלתי את המכתב שאומר שאתה הוא ראש המסדר, כתוב עליו שתיקרא אותו עכשיו לפני תחילת הפגישה."

הארי פתח את המכתב וקרא.

הארי היקר

מכתב זה יהיה קצר, אני רק מבקש ממך לקחת כמה אנשים מהמסדר ולתת להם תפקידים שיעזרו לך ללכידת ההורקרוקסים

שלך

אלבוס דמבלדור

הארי הביט אל חברי המסדר והבין, הם אנשים שמוכנים למות כדי לעצור את וולדמורט, הוא קם על רגליו והתחיל בנאום.

"חברי המסדר! אני הוא הארי פוטר, הראש החדש של המסדר ושומר הסוד שלו. עולם הקוסמים והמוגלגים כאחד נימצא במלחמה שהיא אולי המלחמה הגדולה ביותר שידע העולם! הלורד וולדמורט ותומכיו- אוכלי המוות רצחו מאות קוסמים ומוגלגים! בייניהם גם חברי המסדר, אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שירצח את כל המוגלגים והקוסמים שלא תומכים בו! אנחנו נילחם חזרה ואנחנו נצליח!" וחלק מהמסדר צעקו, "נכון מאוד!". הארי המשיך, "הבקשה הראשונה ממני אליכם או לחלקכם שיבחרו בכך! אני זקוק לעשרה אנשים, שיהיו מוכנים לסכן את חייהם כדי להפסיק את השתלטות האופל בעולם! ולעצור את וולדמורט! המשימה שהמתנדבים יקבלו היא המשימה הסודית והחשובה ביותר שתתקיים במסדר, ברגע שתסכימו להשתתף בה, אין דרך חזרה! תצטרכו לעזור בה עד הסוף! המשתתפים במשימה יקבלו כבוד מעבר לכל כבוד שחשבו עליו! ואם נצליח בעוד כמאה שנים ילמדו עליהם בהוגוורטס! ילמדו על האנשים, שסיכנו את חייהם כדי למנוע מוולדמורט להשטלת על העולם! המשימה יכולה לקחת את חייכם, אבל זה לא מספיק שווה את זה? אתם רוצים שצאציאכם? יחיו על אדמת מלחמה? בה האופל וטהורי הדם הם השולטים היחידים!" כל המסדר אמרו פה אחד " לא" והארי המשיך, " חייבים להילחם! וחייבים לנצח! אני זקוק לעשרה האנשים! צעדו קדימה והגידו את שמכם אם אתם רוצים לעצור את שלטון האופל ולעזור לי במשימה המסוכנת ביותר שעלולה לקחת את חייכם!" הארי הסתכל על המסדר. הם היו שקטים בערך כ15 שניות ולפתע הארי ראה את לופין קם ואומר, "אני רמוס לופין, מוכן לקבל עלי את המשימה ולעזור לך לעצור את שלטון האופל!" כל המסדר מחאו כפיים ועוד שניי אנשים קמו, "אני אלסאטור מודי, מתעב את אומנויות האופל ואעזור לך לעצור את השתלטותם על העולם." והאיש השני שקם אמר, " אני, ארתור וויזלי, יעזור לך גם אם אמות במשימה, אני חייב לך את חיי וארצה לתת אותם בצורה הטובה ביותר ובצורה שיכולה להבטיח את עתיד ילדיי". אישה עם שיער ורוד זרחני קמה ואמרה, " אני נימפדורה טונקס, מוכנה לקבל על עצמי את האחריות הזאת." אחרי הארבעה קמו גם קינגסלי שאקלבולט, סטרג'ריס פודמור (שיצא מאזקאבאן), ביל וויזלי, דאדלוס דיגל, צ'ארלי וויזלי, הסטיה ג'ונס ואלפיאס דודג'. "אני שמח שכולכם רציתם להצטרף זוהי משימה קשה ותדרוש ממכם הרבה מאמץ-"

"אל תדאג הארי, נבצע אותה בדרך הכי טובה שנוכל" אמר לופין והמשיך, "אני רוצה שכולנו נרים כוסית, להארי פוטר- הילד שנישאר בחיים".