הארי פוטר אהב את כול האנשים הלא נכונים. למזלה של ג'יני, היא נכללה ברשימה.
ג'יני שנאה את סוורוס סנייפ ושום דבר שהארי יגיד לו ישנה את זה. בן האדם עשה כול שביכולתו כדי להפוך את חייהם לגיהינום על פני אדמות במשך שש שנים וזה שמתברר שבסופו של דבר הוא ניסה לעשות את הדבר הנכון לא ישנה את זה. זה היה הבן אדם שהשפיל את ג'יני מול כול הכיתה. הבן אדם שלעג לנוויל ללא הפסקה. הבן אדם שתחת פיקוחו נשלחו עשרות מתלמידי הוגוורטס לעונש באמצעות קללת קרושיאטוס. ג'יני לא עמדה לסלוח לו רק בגלל שמתברר שהיה לו קראש על לילי פוטר בזמנו.
ג'יני גם לא סבלה את דמבלדור. כמובן, הוא היה המנהל הכול-יכול של הוגוורטס, הוא היה גאון, הקוסם העוצמתי ביותר שהיא אי פעם פגשה, וכנראה אי פעם תפגוש, אבל זה לא אומר שהוא היה בן אדם טוב.
הוא היה מתנשא, זה היה ברור לה כול פעם שהיא ראתה אותו מדבר עם מישהו שלא דרך נאום. הוא האמין שהוא האדם החכם ביותר בחדר, ואולי הוא באמת היה כזה, אבל רוב הזמן, ג'יני לא יכלה שלא לתהות למה כול כך הרבה אנשים מעריצים את האדם הזה. היא באמת לא הבינה איך הוא התמיין גריפינדור.
הארי פוטר העריץ את שני האנשים האלו, אהב, אפילו, קצת כמו האהבה של ג'יני להארי, שהתחילה בתור הערצה להארי פוטר הגדול והפכה למשהו עמוק יותר, אמיתי יותר, או כך לפחות ג'יני העדיפה לחשוב.
הארי האמין ששני האנשים האלו הם "אנשים דגולים" ושבלעדיהם הוא לא היה מצליח לעשות את מה שהוא עשה. ג'יני לא הסכימה. הארי היה גיבור בזכות הארי, לא בזכות שום דמבלדור או סנייפ שחשבו שהם יודעים טוב-טוב איך למשוך בחוטים של המריונטות שלהם.
אז למה ג'יני קראה לבן האמצעי שלה אלבוס סוורוס? כי הארי רצה. וג'יני הייתה מוכנה לעשות הכול בשביל הארי.
ברגעים של צלילות, ג'יני תהתה האם משהו מכול הדברים האלו באמת הייתה אהבה. האם היא באמת אהבה את הארי, האם הארי באמת אהב את דמבלדור או סנייפ, האם זה עבד בכיוון השני, האם אהבה בכלל קיימת. הארי תמיד סיפר לילדים שלהם שמה שניצח את וולדמורט בסופו של דבר הייתה האהבה. ג'יני לא הסכימה אבל החליטה לשתוק.
מה שניצח את הקרב על הוגוורטס, את וולדמורט עצמו, לא הייתה אהבה. זה היה קורבן. הקרב לא נוצח כי המשפחה שלה אהבה את פרד או כי רמוס וטונקס אהבו זה את זה. הוא נוצח כי הם נתנו את החיים שלהם בשבילו, וכך גם הארי.
זה גרם לג'יני להבין שהתשובה לשאלה שלה, האם אהבה באמת קיימת, היא כנראה לא. רוב הזמן היא ניסתה לא לחשוב על זה, בעיקר כי לרוב היא הגיעה לאותה מסקנה, האהבה שלה להארי אמיתית בדיוק כמו האהבה שלו לדמבלדור ולסנייפ והאהבה שלו אמיתית בדיוק כמו האהבה של סנייפ ללילי פוטר ושל לילי פוטר לג'יימס פוטר וכן הלאה וכן הלאה.
אז אולי אהבה לא באמת קיימת. אולי כול מה שיש בעולם זו הערצה, הקרבה, אובססיה ותחושת מחויבות. אולי אין שום אהבה בעולם.
אבל ג'יני קראה לבן שלה אלבוס סוורוס בכול זאת, כי לפעמים, היה בזה די כדי לגרום לה להאמין שאהבה באמת קיימת.