וויתור זכויות: אני, בשום דרך וצורה, לא ג'יי קיי רולינג. לא כתבתי את הארי פוטר, ואין לי שום כוונה להשתמש בכתיבת הפאנפיקים האלה כדרך להרוויח כסף... כל מה שכתוב פה, הדמויות, המקומות, האירועים, שייך לג'יי קיי רולינג.. אני רק השתמשתי בזה.
שם: חודשיים
בטא: אין :/
דירוג: K
שיפ: דראקו מאלפוי/רון וויזלי
תקציר: חודשיים מאז שסיפרתי לו. חמש עשרה וחצי שנים מאז שידעתי בעצמי.
כבר חודשיים שאני מחכה. חודשיים כבר מאז שסיפרתי לו עליי. עלינו.
אנחנו מדברים הרבה, אבל לא נוגעים. אף פעם לא נוגעים. הוא יעשה את הצעד הראשון כשיהיה מוכן. הוא הבטיח לי.
אז אנחנו מדברים כשאנחנו לבד או עם החברים שלו. בחדר הנחיצות, במסדרונות וכיתות נטושות. ואני שולח לו מכתבים.
מכתבים ארוכים, מכתבים קצרים, מכתבים מתוקים עד כאב כמו של ילדה מתבגרת בת 14, או פואמות אהבה. אני יכול לראות אותו מסמיק מהקצה השני של האולם, ואני רוצה יותר מכל דבר אחר להתקרב אליו, ולהושיט יד כדי ללטף את הלחי האדומה שלו. כל כך יפה...
בשיעורי שיקויים סנייפ ציוות אותנו ביחד. ואז.. יום אחד.. מה שכל כך רציתי שיקרה- קרה. חמש עשרה וחצי שנים -מהיום בו נולדתי- חיכיתי לזה. הברך שלו נגעה בשלי, במכוון, והוא לא הזיז אותה.
נשימתי נעתקה. נשכתי את שפתי והצצתי בו. ידי הימנית נחה על ברכי. לאט, כל כך לאט שזה כאב, ידו נגעה בשלי ואחזה בה מתחת לשולחן. הוא שילב את אצבעותינו מתחת לשולחן, וידינו נחו יחד על הברכיים הצמודות שלנו.
הצצתי בו מזווית עיני. עיניו הכחולות -כחולות כמו אוקיינוס- היו מקובעות מקדימה בסנייפ שעסק בהסבר ארוך ומייגע על שיקוי כלשהו. התנשמתי ועיני נעצמו.
מאחורי העיניים הסגורות שלי דמיינתי מקום אחר. מציאות אחרת.
ראיתי את שנינו יושבים במדשאות, אוחזים ידיים בדיוק כמו עכשיו, שעונים על עץ וצוחקים יחד. או מתנשקים.
נשכתי את פנים הלחי שלי ועצרתי רעד קל שעמד לתקוף אותי.
כל השיעור עבר ככה. הוא לא הסתכל עליי, לחיו מאדימות קצת בכל רגע שעובר, ואני הסתכלתי רק עליו.
בחנתי את שערו, שהיה אדום כמו אש, את עיני האוקיינוס שלו, את העור החיוור והנמשים החמודים שהיו מפוזרים על אפו. הסתכלתי על שפתיו האדמדמות. הוא נשך אותן מדי פעם, בתור הרגל כזה.
הוא לא הוציא את ידו מידי, וגם אני לא עזבתי. רציתי שנישאר ככה לנצח.
אבל גם הדברים המאושרים ביותר (זה בהחלט היה מאושר) חייבים להיגמר, והשיעור הסתיים.
רק אז הוא הסתכל עליי. ישר לתוך העיניים. הוא ליקק את שפתיו שהפכו פתאום יבשות, ואני התנשמתי. ואז הוא אמר
"זה בסדר" ונעמד. זה בסדר. זה אומר שהוא מקבל אותי בתור הוויליה שלו. זה בסדר.
הוא לחץ לחיצה קלה על היד שלי, ועזב אותה. התגעגעתי לחום של היד שלו.
"ביי, דראקו" אמר, וטפח על כתפי. טפיחה שהייתה יותר ליטוף, מאשר טפיחה בין חברים.
מזל שאף אחד לא שמע אותו. אנחנו נשמור על זה בסוד. את זה הוא גם החליט לפני זה. בגלל שאחרת אני לא אוכל להמשיך לרגל בשביל דמבלדור.
"ביי, רון"
מקווה שאהבתם :-)
תגיבו אם כן? תגובות בונות בבקשה
יש לי את זה באנגלית.. שווה להעלות גם ככה?
TheGrimGirl
