הצהרה: הארי פוטר לא שלי. וזה חבל מאוד, למען האמת...הכל שייך לג'יי. קיי. רולינג. אני רק משתעשעת ורוצה לדעת אם יש לי עתיד כסופרת...
פרולוג
הארי ישב על הכורסה, מביט מטה אל פני בתו הישנה בזרועותיו. עוד היו על פניה דמעות שלא יבשו, אותן הארי ניגב בעדינות באצבעו. גם מעיניו ברחו כמה דמעות סוררות, אך אותן לא היה מי שיסיר. הוא ידע כאב ואובדן בעבר וידע גם להתמודד מולו, אבל הבכי של ליזי הקטנה שלו שבר לו את הלב.
מחר ימלאו שלושים יום לעזיבתה של ג'יני. שבוע לפני כן הם התגרשו סופית. הוא בקושי ראה אותה. עורך הדין שלה סידר ותאם הכל, בא אליו עם הניירות ביקש את חתימתו, והוא, הארי, חתם ביד רועדת, מנסה לשכנע את עצמו שזה בעצם חלום ולא מציאות, שמחר הוא יתעורר לצד אישתו לעוד יום שמח ומאושר עם בתם הקטנה. אבל זו הייתה המציאות. היא ויתרה עליו. היא ויתרה על בתם אליזבת'. היא עזבה את שניהם והלכה לגור בשוויץ עם דין תומאס וציפו לילדם שייוולד בעוד שבעה חודשים.
ועכשיו הוא ישב שם לבד בחדרה של בתו, מנענע אותה קלות, מלטף את פניה הקטנות ומאמץ אותה אל ליבו. הקטנה שלו התעוררה באמצע הלילה בקריאות "אמא" שפצעו את ליבו של הארי, שזכר איך ג'יני אמרה שהיא אינה צריכה ילדה שתפריע לחייה עם דין ולילד שהם מצפים. רגשות מעורבים עלו בתוכו כשנזכר באושר שהציף אותו כשלפני שנתיים וחצי הגיעה אליו ג'יני למשרד, קורנת כולה ואמרה לו שהיא בהריון. הוא זכר את ההתרגשות כשאחז את אליזבת' בפעם הראשונה. גם את מלותיה של ג'יני זכר. היא אמרה לו: "הנה הבת שלך, הארי." אז הוא לא הבין את כוונתה, הוא רק חייך אליה ואמר לה: "הבת של שנינו, ג'יני. הבת של שנינו."
"את הבת שלי, ליז," לחש הארי לבתו הישנה. "תמיד היית הבת שלי, הנסיכה הקטנה שלי, ולעולם – לעולם לא אעזוב אותך."
היי לכולם! זה שוב אני...הייתי משועממת, אז זה מה שיצא. אני לא בטוחה מה אני אעשה עם זה בדיוק. רק תגידו לי מה דעתכם. הצעות תתקבלנה בברכה...
נשיקות!
L.L