הצהרה: הארי פוטר שייך לג'יי קיי רולינג וכו' וכו'.

תרגום לפיק של Poseida Lunar, תחת השם What Narcissa was about to say . עדין היא לא נתנה אישור, אבל אני מקווה שהיא תענה לי בקרוב...

זהו המשך לפיק "בריחה" Elope של אותה מחברת, וגם אותו תרגמתי, תוכלו למצוא אותו בפרופיל שלי.

קריאה נעימה!

מה שנרקיסה עמדה לומר

"הילד פוטר?" שאלה נרקיסה, ממצמצת בהפתעה.

בנה הנהן בגאווה, מביט בהוריו בעיניים החלטיות ונראה בטוח ועקשן. "זה נכון," הוא אמר בלגלוג. "הילד פוטר, הילד-שנשאר-בחיים, הארי פוטר, רק חשבתי שמוטב שתדעו עלינו, מאחר שאנחנו יוצאים בסתר כבר שנתיים."

לוציוס ישב בכיסאו. הבעתו של המאלפוי המבוגר הייתה ריקה מכל רגש, והוא הסתכל על בנו בעיניים רגועות. דראקו החזיר מבט כאילו היה האויב. ייתכן שהוא כן היה; הוא היה היחיד שיכל להתנגד לרצונו של דראקו במקרה הזה. או לא. "ולמה אתה צריך לומר לי את זה? אני חשבתי שאתה עם העלמה פרקינסון במשך כל הזמן הזה, לא שוכב עם איזה גריפינדור מטופש וחצוי-דם, שבוודאי לא ראוי לעמוד לצד מאלפוי."

למשמע דבריו דראקו התפרץ. "הא, כן? אני רק רוצה לומר לך שלמרות שהוא גריפינדור מטופש, הוא הגריפינדור המטופש היחיד שיכול לשמח אותי! שתדע שלא ארכין את ראשי לאף אחד פרט אליו, גם לא לשלד המסריח הזה שאתה קורא לו אדון האופל!"

"יקירי-" נרקיסה החלה לומר, אבל היא נקטעה מייד.

"לא, אמא, לא תוכלי לשכנע אותי בכלום. אני אוהב את הארי ואני הולך להיות איתו- בעלי לעתיד! וכן - אנחנו הולכים להתחתן ואין דבר שתוכלי לעשות כדי לעצור אותי!"

"זה לא מה שעמדתי לומר-"

"שלא תעזי להרוס את החתונה שלנו! אני מזהיר את שניכם עכשיו, לא אכפת לי אם אתם לא תקבלו אותנו." היא סובב את ראשו כדי להסתכל שוב על אביו. "לימדו אותי שמאלפוי מקבל את מה שהוא רוצה. אני רוצה את זה, ואתם לא הולכים לקחת חלק בהחלטה הזו. אני אוהב את הארי ואני הולך להיות איתו, וזה סופי!"

שפתיה של האם מאלפוי התעקלו מעט כלפי מעלה, ובתוכה היא נענעה בראשה, נאנחת. "אני מניחה שאין דרך לעצור אותך, או לגרום לך לשמוע את מה שיש ברצוני לומר לך."

"לעזאזל שזה נכון. ואת יודעת מה? שבוע הבא יהיה יום הולדת השבע-עשרה שלי, ואז כל הירושה הולכת אלי; אני שכרתי עורך-דין שיוודא שהצוואה שלך לא הולכת להשתנות, אבא." גאה ומחייך בזחיחות, יורשו של לוציוס צעד אל מחוץ לבית וטרק את הדלת בפניהם של הוריו.

דממה.

נרקיסה טפחה בכף-ידה על מצחה. "האם הוא אי פעם יקשיב לנו?"

"אל תגידי לי שעמדת לומר לו את זה."

"למה לא, אני חושבת שזה די חמוד. ילד בן חמש מאוהב, בורח לאמריקה-"

"דראקו חיפש אחר מוגלגים, והילד פוטר רק רצה עבודה כדי שישלמו לו," הפטיר לוציוס ביובש. "אנחנו עדין לא יודעים בדיוק למה הם 'נישאו' מלכתחילה."

"אני יודעת את זה, אבל עדין, זו הייתה האהבה הראשונה שלו. דראקו צריך לדעת את זה, וכיוון שאנחנו הוריו אנחנו אמורים לשמוח בשבילו. זה לא כאילו שאנחנו יכולים לשנות משהו עכשיו."

לוציוס נאנח. "אז מה אנחנו צריכים לתת לו כמתנת נישואים?"

YYYYYYYYYYYYYYYY

היי! מקווה שנהניתם מהסיפור! הערות והארות תתקבלנה בברכה!