וויתור זכויות: אני, בשום דרך וצורה, לא ג'יי קיי רולינג. לא כתבתי את הארי פוטר, ואין לי שום כוונה להשתמש בכתיבת הפאנפיקים האלה כדרך להרוויח כסף... כל מה שכתוב פה, הדמויות, המקומות, האירועים, שייך לג'יי קיי רולינג.. אני רק השתמשתי בזה.
שם: לבד
מתנה ל/מוקדש ל: CinFan , שהייתה הראשונה להגיב לי :)
בטא: אין :/
דירוג: K
שיפ: סדריק דיגורי/ צ'ו צ'אנג
תקציר: אל תעזוב אותי. אל תשאיר אותי לבד
"איך יכולת לעשות לי את זה?"
היא עמדה שם, בשלג, ושערה השחור התבדר ברוח הקרה.
"איך עזבת אותי ככה, סדריק?" שאלה. איש לא ענה לה. היא לא ציפתה לתשובה. היא כיוונה את שאלתה לאדם שלעולם לא יוכל להשיב יותר. היא נאנחה והניחה זר פרחים על קבר השיש הלבן.
"אני לא מבינה איך זה קרה, סד. הבטחת שלא תמות" היא אמרה
"אתה זוכר את זה, נכון?" שאלה את קבר השיש. עיניה קובעו על הירח מעליה, ורוחה נסחפה בזיכרונות
זה היה בלילה לפני המשימה האחרונה. נער ונערה עמדו יחד מתחת לעץ במדשאות הוגוורטס. היה לו, לנער, רק בן שבע עשרה, שיער חום בהיר, והוא חייך לשחורת השיער לצידו.
"סד..." היא לחשה
"צ'ו, אני אהיה בסדר" הוא אמר לה בקול מרגיע
"ומה אם לא? סד, אנשים מתים בטורניר הזה!" אמרה לו, ונשכה את שפתה התחתונה
"אני לא אמות צ'ו. אני אהיה בסדר. כולנו נהיה בסדר" אמר לה
"סדריק... אני אוהבת אותך" אמר לו, והסמיקה מתחת לאור הירח
"אני יודע. אני אוהב אותך גם" אמר לה, וחיבק אותה קרוב אליו. היא שאפה את ריחו פנימה
"תבטיח לי" לחשה
"תבטיח לי שתהיה בסדר" מלמלה לעברו. הוא הרכין את ראשו ונישק אותה
"אני מבטיח" מלמל כנגד שפתיה.
"הבטחת לי, סד. למה הפרת את ההבטחה שלך?" היא שאלה. היה שקט מסביבה
"תמיד שמרת עלי, מי ישמור עלי עכשיו?" בקע המלמול מבין שפתיה
"אני יודעת שתמיד היית שם בשבילי, גם לפני הטורניר המקולל. תמיד עזרת, היית שם, בתור חבר. בל כשהזמנת אותי לנשף..-" צחקקה לעצמה כשנזכרה
"צ'ו! צ'ו! חכי לי רגע!" נשמע קול במסדרון מאחוריה. היא בדיוק הייתה בדרכה החוצה מהמעונות לאימון קווידיץ.
"סדריק?" צ'ו הסתובבה לאחור, וראתה את סדריק רץ לעברה במסדרון
"חכי שנייה" התנשם, ונשען על הקיר לידה.
"סד, הכל בסדר?" היא שאלה
"אמ... את יכולה לדבר רגע?" שאל
"בטח" חייכה לעברו בסקרנות
"אמ... תרצי לבוא איתי לנשף, צ'ו? רציתי להזמין אותך כבר די הרבה זמן..." אמר לה. עיניה של צ'ו נפערו
"בתור דייט?" שאלה, לא בטוחה מה היא מצפה לקבל בתור תשובה, מה היא רוצה לקבל.
"כן..." מלמל והסמיק. היא חייכה, יודעת שזו התשובה שרצתה לקבל, ברגע שהמילה עזבה את שפתיו. היא לקחה את ידו
"אני אשמח" חייכה אליו. עיניו נצצו באושר
"מצוין!" קרא, וקפץ מהקיר
"אני הולכת לאימון עכשיו. נדבר אחר כך?" שאלה
"כן! כן..." קרא, ואז מלמל משהו. צ'ו צחקקה והמשיכה במסדרון.
סדריק עמד במסדרון עוד כמה שניות, חיוך על שפתיו, ואז צק לעצמו ומיהר משם.
"קצת הדאגת אותי בהתחלה, אתה יודע? הסמקת ומלמלת והתנשמת, מהריצה כנראה...לא הבנתי למה רצת כל הדרך מהמטבחים עד אלי רק בשביל לדבר" היא חייכה שוב.
"בטח כבר נמאס לך ממני, הא, סד? פעם בשבוע, כבר חמש שנים, תינוקת בכיינית באה לפה ומפריעה לך לנוח, אבל נאי מצטערת, סד. באמת. אני לא מסוגלת להתרחק מפה! לא מסוגלת להתרחק ממך!" אמרה, ואז נאנחה
היא הרגישה דמעות חמות זורמות בחופשיות על פניה. צ'ו הרימה את ידה כדי למחות את הדמעות, אבל רוח קרה פגעה בפניה. צ'ו נאנחה. הרוח ליטפה את פניה, מחתה את הדמעות במחווה אוהבת. מחווה שצ'ו ידעה שלא תקבל לעולם. לא מהאחד שהיא השתוקקה לו.
"סד... כש... כשהארי חזר מהטורניר... עם הגופה שלך.. אבא שלך וכל מה שהיה שם.. לא יכולתי להאמין. נשברתי סד... לא ידעתי מה לעשות" מלמלה
"'מה אני אעשה בלעדיו?' זה מה שחשבתי באותו רגע. אני יודעת שהחיים ממשיכים. אני מנסה להמשיך אותם. סיפרתי לך כבר. יש לי עבודה, ודירה, ואני בקשר עם החברים שלי...אבל, סד... הזיכרונות לא עוזבים אותי" היא אמרה לו. למי? לסדריק. אבל סדריק לא שם. סדריק כבר לא יחזור.
צ'ו חיבקה את עצמה.
"תעזוב אותי, סדריק. אני רוצה להמשיך הלאה" היא אמרה, הדמעות עדיין זורמות על פניה. היא התכווצה במחשבה של להישאר לבד שוב. היא תמיד לבד, גם אם כל משפחה מסביבה, גם אם היא עם חבריה. היא תמיד לבד. זה לעולם לא יהיה כמו להיות עם סדריק, היא לעולם לא תהיה שלמה שוב.
אבל כשהיא כאן, עומדת מול הקבר שלו, היא כמעט מסוגלת להרגיש, רק לרגע, כאילו היא שוב שלמה.
"אל תעזוב סדריק" היא לחשה. היא הושיטה אצבעות רועדות וליטפה באהבה את האותיות המוטבעות בשיש
"אל תשאיר אותי לבד"
טוב... אני מקווה שאהבתם את זה
זה עצוב, אבל אני מקווה שזה הצליח להשאיר רושם
אני אשמח אם תכתבו לי תגובות בונות, אה?