אנייודעשהיאשםאיפהשהוא
נקודת מבטו של סת'.
נסעתי לביתם של סאם ואמלי ועם חיוך גדול מרוח על פניי.
התאהבתי! וזה, מצא חן בעיניי!
אפילו לא היה לי אכפת שקוויל וקלייר דיברו איתי במשך כל הנסיעה.
תמיד חשבתי שההטבעה זה כמו להכריח אותך לאהוב מישהו, אבל זה לא כך.
אן היא הנפש התאומה שלי, התאהבתי בה. אני מרגיש שהיא כל עולמי, שאיני יכול לחיות בלעדיה ולא יכול לחשוב על כלום אלא רק עליה, וזה משגע אותי!
היא השמש ואני סובב סביבה ברצון ובאהבה. היה לי רצון ודחף לגרום לה לחייך, להחזיק אותה בזרועותיי כדי להגן עליה. היא הנשמה התאומה שלי. האדם שהכי הייתי רוצה להיות איתו בעולם.
התמונות שלה כשהיא מחייכת אליי חולפות לי בראשי, כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה עלייה. כל חלק בגופה ,משיערה החלק והגולש ועד לרגליה- פשוט מושלמים.
היא לא הייתה גבוהה אך גם לא נמוכה, שיערה השטני החלק הגיע אל מתחת לכתפיה, עיניה כחולות כמו האוקיינוס ועורה השזוף יותר מאשר בנות העיר.
אני מאושר על כך, שמח שהגורל הפגיש בינינו. אומנם לא הצלחתי להכיר אותה לעומק, אבל אני מקווה הרגשות בנינו יהיו הדדיים בעתיד.
לא שמתי לב שכבר הגעתי לביתם של סאם ואמלי ושאני נמצא כבר במטבח ועם חיוך מטופש על הפנים ,עד שאמלי שאלה "הכל בסדר סת'?" ואז התעשתתי.
לפתע הבחנתי שכמעט כל הלהקה נמצאת בחדר, סאם, ג'רד, פול, ג'ייק, אמברי, ברדי וקולין, כולם הפנו מיד אליי את מבטם כשאמילי חיכתה לתשובה.
האם אומר להם ? לא...! אני רוצה לשמור את זה לעצמי לזמן מה,
אני פשוט אחכה עד ש..." התאהבתי" ! התפרצתי, אמרתי את זה בקול? למה אני לא יכול לשמור את זה לעצמי?!
פיותיהם נפערו לרווחה והם הסתכלו עליי בשוק.
כולם חשבו שמאחר ואני אחד מהצעירים בחבורה אז הטבעה תקרה לי בשלב מאוחר יותר בחיים, גם אני חשבתי ככה.
"מזל טוב סת'!" אמרה אמלי בחיוך וחיבקה אותי.
"מי הבחורה ברת המזל?" שאל אמברי, רציתי לצעוק את שמה, רציתי שכולם ידעו שקוראים לה אן והיא שלי!
באתי לומר את שמה אך קוויל ענה במקומי...
"אן תומסון" ענה קוויל , "היא חדשה פה, ורק היום עברה עם המשפחה שלה ללה פוש", באמת תודה קוויל שנתת לי לדבר ולהציג את ההטבעה שלי.
"היכן פגשת אותה סת'?" שאלה אמלי בהתלהבות, היא אוהבת לשמוע סיפורים כאלה.
"פגשנו אותה בגן המשחקים כשלקחנו את קלייר לשחק, קלייר התחבאה מאחורי העץ שאן נשענה עליו וכשהלכתי לחפש את קלייר פגשתי את אן, לאחר מכן סת' בא לכיווני ושם פגש אותה" ענה קוויל שוב במקומי.
"קוויל?!?!" צעקתי עליו, מעצבן אותי שאנשים עונים במקומי...
"אני מצטער אחי, אני פשוט מתרגש שאח שלי סוף כל סוף התאהב" אמר קוויל וכל החבורה כולל אמלי צחקו.
"אז מתי אתה נפגש איתה שוב? יש לך את המספר שלה? אתה יודע איפה היא גרה?" שאל אמברי בהתלהבות. נראה שכולם מתעניינים בהטבעה שלי.
"תירגע אחי, נראה שאתה מתלהב מזה יותר מאשר סת'" אמר פול, פול הוא הכעסן שבחבורה ולא כדאי להתעסק איתו.
"גאד פול, אני רק רוצה לדעת, אני לא חושב שזה אסור או משהו" ענה אמברי לפול. זה הצחיק אותי איך שאמברי מפחד מפול.
"אני לא יודע " עניתי בעצב.
"איך אתה הולך למצוא אותה?" שאל סאם
"כן, זה לא שאתה סתם יכול לחפש אותה" קוויל אמר.
בטח שאוכל לחפש, אחפש אותה בכל לה פוש, בפורקס ובסיאטל אם אצטרך!!
אני הולך למצוא אותה לא משנה מה יקרה, אני חייב, היא הנשמה התאומה שלי, אין לי חיים בלעדיה.
"אולי היא לומדת בבית ספר בו אתה לומד, זה לא שבלה פוש לומדים מליון תלמידים " ג'ייק אמר.
"אם כך תוכל למצוא אותה בקלות ואפילו אוכל לעזור לך!" אמר ברדי הלומד כיתה אחת מתחתי,
אם היא באמת לומדת איתי בבית ספר אז באמת אזדקק לעזרתו של ברדי למצוא אותה.
"אבל אתה לא יודע איך היא נראת" אמרתי לו לפני שנזכרתי שהוא יכול לראות אותה במחשבות שלי כשאנחנו זאבים.
"כשתהפוך לזאב, אז אוכל לראות אותה!" אמר ברדי בצעקות.
"תפסיקו שניכם, אתם מתחילים לעצבן אותי!" צעק פול,
אני לא יודע למה, אבל אני חייב הפסקה מהם, הם אחים שלי אבל לפעמים מעצבנים אותי.
יצאתי מהבית בלי לומר שלום, הם רגילים לזה, וזו לא הפעם הראשונה שאני יוצא בכעס בלי לומר דבר.
ארבע שעות עברו מאז שראיתי את אן בפעם הראשונה והאחרונה ומרגיש כמו נצח, אני לא יכול לחכות עוד יום כדי לראות אותה שוב.
הסתובבתי וחיפשתי אותה בכל העיר אבל לשווא.
חזרתי לבית לקראת חצות לאחר שלא מצאתי אותה בשום מקום, הייתי עייף מהחיפושים אחריה,
חשבתי על ליאה ועל מה שהיא תגיד לי, אין לי כוח להעלבות שלה, זו לא אשמתי שבגלל ההטבעה סאם עזב אותה לטובת אמלי, היא בטח תוציא את כל הכעס שלה כלפי סאם, עליי.
היא אחותי, אני אוהב אותה, אבל לפעמים היא מעצבנת אותי מאוד לא רק אותי, את כולם היא מעצבנת!
נשכבתי על מיטתי וחשבתי על אן, על איך אני הולך למצוא אותה, על העיניים שלה ועל העתיד שאולי יהיה לנו יחד.
השעון צלצל בחוזקה בבוקר והעיר אותי משנתי.
השעה הייתה 7:30 כשליאה נכנסה לחדרי, בדרך כלל אני לא מתראה איתה כל היום למעט כשיש לנו פגישה אצל סאם.
"בוקר טוב אח יקר!" אמרה ליאה בשמחה.
"בוקר טוב" מלמלתי, זה מקרה יוצא דופן שליאה באה לחדרי ועוד כשהיא שמחה.
"למה את כזו שמחה?" שאלתי, מופתע.
"אחי הקטן התאהב! למה שלא אהיה שמחה?" שאלה.
"אולי בגלל שאת אף פעם לא שמחה ואולי בגלל שאת שונאת שמישהו מתאהב" אמרתי,
אני לא רוצה להעליב אותה או משהו, זה ממש מוזר שפתאום אחרי שאני מתאהב היא שמחה בשבילי.
"אל תדבר שטויות, פשוט תסתפק בזה " אמרה ושוב מצב רוחה הכועס חזר.
"באמת תודה אחותי היקרה" אמרתי ויצאתי מהחדר.
התקלחתי, התלבשתי, צחצחתי את שיניי, ואכלתי ארוחת בוקר במהירות,
יצאתי לבית הספר בסביבות 8:20 והגעתי לשם כעשר דקות לאחר מכן.
נכנסתי לשיעור אנגלית והתיישבתי במקומי הרגיל, המקום הכי טוב בכיתה
בחלק האחורי של הכיתה, בשני המושבים הקרובים לדלת, כך היציאה שלי מהכיתה תהייה קלה יותר.
המחשבה שאולי אן נמצאת בבית הספר עשתה אותי מאושר, אבל אני צריך לחכות עד להפסקה כדי לחפש אותה שוב וזה לא עשה אותי מאושר.
המורה נכנס לכיתה, הניח את תיקו על השולחן ונעמד מול הכיתה.
"בוקר טוב תלמידים" אמר וכל התלמידים בכיתה הפנו את ראשם אליו.
"היום נעסוק בכתיבה, אני אכתוב על הלוח משימת כתיבה ותצטרכו להגיש לי אותה בסוף השיעור" אמר וניגש ללוח.
המורה כתב את המשימה וכולם ניגשו לעבודה.
לאחר כמה דקות, מלאכית נכנסה לכיתה, כל התלמידים הסתכלו עלייה.
המזל עומד לצידי היום! בהיתי בה כשהיא דיברה אל המורה, שיערה היה פזור, היא לבשה חולצה שחורה עם נצנצים, ג'ינס סקיני לבן ומגפיים שחורות.
התעשתתי כאשר המורה הצביע לכיווני וראיתי את אן פוסעת לעברי
ומתיישבת בכיסא הפנוי שלידי, היא חייכה והסתכלה אליי בענייה הכחולות, הסירה את התיק שהיה תלוי על כתפייה, הניחה אותו ליד כיסאה והסתובבה אליי בחיוך.
מצאתי שוב את עצמי בוהה בכל תנועה שלה.
"סת'?" היא שאלה בחיוך, החיוך שלה פשוט מושלם וגרם לי גם לחייך.
"כן, אן?" שאלתי בחזרה, עדיין מחייך אליה.
"כן, אן" היא צחקקה, "אז מה אנחנו עושים בכיתה היום?" שאלה.
"המורה נתן משימת כתיבה על הלוח, אבל לא נראה לי שמישהו עושה אותה" עניתי והיא פשוט ישבה ושתקה..
היא מקסימה, הרגשתי שאני טובע בתוך העיניים הכחולות שלה, הפנים שלה פשוט מושלמות, היא היקום שלי , אני חי ונושם בשבילה!
עדיין בהיתי בה ועינינו נפגשו מדי פעם, היא פשוט יפה, הריח שנדף ממנה הוא שילוב של לילך ווניל, שגורם לי להימשך אליה יותר.
"יש משהו שאתה צריך?" היא שאלה. "אתה בוהה בי וזה ממש לא יפה!" אמרה בכעס..
לא ידעתי מה להרגיש, גרמתי למלאכית שלי לכעוס! "אני מצטער, לא התכוונתי לגרום לך להרגיש לא נוח" התנצלתי, ניסיתי להגיד את מה שהרגשתי במילים.
אני לא רוצה אף פעם לראות אותה נפגעת או מרגישה כאב, אני לא יכול לסבול את זה.
"זה בסדר" היא אמרה אליי בחיוך. רציתי לראות אותה תמיד מחייכת, לא רציתי לגרום לה שוב לאי נוחות.
"אפשר לשאול אותך שאלה אישית?" שאלתי.
"כמובן, שאל" אמרה בחיוך.
"למה עברת לפה?" שאלתי בסקרנות, אני רוצה לדעת כל דבר קטן עלייה.
" אחי נפטר לפני חצי שנה, לא יכולנו להישאר יותר בעיר הקודמת, כל דבר הזכיר לנו את אחי ולא יכולנו לסבול את זה ואז הציעו להורי לעבוד פה באזור, קפצנו על ההזדמנות ועברנו לפה" אמרה בעצב. נראה שקשה לה לדבר על מות אחיה ואני לא יכול לראות אותה עצובה יותר.
"אני מבין... אז..." באתי לשאול אותה עוד שאלה, אך הצלצול הפריע בעדי, כל התלמידים קמו לכיוון הדלת.
אן קמה מכיסאה והרימה את תיקה מהרצפה, "נראה אותך כבר בסביבה" אמרה ונופפה לי לשלום.
"כן, נראה אותך בסביבה" אמרתי בלחש.
