#include "stddisclaimer.h"


"ברור שזו אשמתי. אין פה אף אחד אחר שיכול להיות אחראי על משהו."


"עכשיו, רק שיהיה ברור לכולם," אמר הארי, "אם הפרופסור אכן מרחיפה אותך, אבא, כשאתה יודע שלא חיברו אותך לשם חוט, זה יהווה ראייה מספקת. אתה לא תסתובב ותאמר שזה איזה תכסיס של קוסם. זה לא היה משחק הגון. אם אתה מרגיש ככה, כדאי לך לומר זאת עכשיו, ונחשוב על ניסוי אחר במקום זה."

אביו של הארי, פרופסור מיכאל ורס-אוואנס, גלגל את עיניו. "כן, הארי."

"ואת, אמא, לפי ההשערה שלך הפרופסור צריכה להיות מסוגלת לעשות את זה, ואם זה לא קורה, את תודי שטעית. שום דבר על כך שקסם לא עובד כשאנשים מטילים בו ספק, או משהו כזה."

סגנית המנהלת מינרווה מקגונגל צפתה בהארי במבט מפוזר. היא נראתה די מכשפתית עם הגלימה השחורה שלה וכובעה המחודד, אבל כשהיא דברה היא נשמעה רשמית וסקוטית, מה שלא התאים בכלל למראה שלה. במבט ראשון היא נראתה כמו מישהי שאמורה לצחקק ברשעות ולהכניס תינוקות לקדרות, אבל כל הרושם נהרס ברגע שפצתה את פיה. "די בכך, מר פוטר?" היא אמרה. "עכשיו עלי להדגים?"

"די? כנראה שלא," אמר הארי. "אבל זה לפחות יעזור. קדימה, סגנית המנהלת."

"רק 'פרופסור' זה יספיק," אמרה ההיא, ואז, "וינגארדיום לביוסה."

הארי הביט באביו.

"הא," אמר הארי.

אביו השיב את מבטו. "הא," חזר אביו.

אז פרופסור ורס-אוואנס הביט שוב בפרופסור מקגונגל. "בסדר, את יכולה להוריד אותי עכשיו."

אביו הוחזר בזהירות אל פני הקרקע.

הארי פרע בידו את שערו. אולי זה היה רק החלק המוזר מתוכו שכבר היה משוכנע, אבל... "זה קצת אנטי-קליימקטי," אמר הארי. "היית חושב שיש איזה אירוע נפשי יותר דרמטי הקשור בעדכון על תצפית בעלת הסתברות אינפיניטסימלית – " הארי עצר את עצמו. אמא, המכשפה ואפילו אבא שלו נעצו בו שוב את המבט הזה. "כלומר, בגילוי שכל מה שאני מאמין הוא שקר."

ברצינות, זה היה אמור להיות יותר דרמטי. המוח שלו היה צריך להיות בתהליך של זריקת כל המלאי הנוכחי של השערותיו על היקום, שאף אחד מהם לא אפשר דבר כזה. אך במקום זאת נראה שמוחו פשוט אומר,בסדר, ראיתי את הפרופסור מהוגוורטס מניפה את השרביט שלה וגורמת לאבא שלך להתרומם באוויר, מה עכשיו?

הגברת המכשפתית חייכה עליהם בעין טובה. היא נראתה די משועשעת. "תרצה הדגמה נוספת, מר פוטר?"

"את לא חייבת," אמר הארי. "ביצענו ניסוי מכריע. אבל..." הארי היסס. הוא לא הצליח למנוע את זה מעצמו. למעשה, בהתחשב בנסיבות, הוא לא צריך למנוע מעצמו. במצב כזה נכון וראוי להיות סקרן. "מה עוד את יכולה לעשות?"

פרופסור מקגונגל הפכה לחתול.

הארי נסוג לאחור בלא מחשבה, כה נרתע שמעד מעל ערימת ספרים תועה ונפל חזק על התחת שלו עם קול חבטה. ידיו ירדו כדי לתפוס את עצמו בלי ממש להגיע, והוא חש דקירה מתריאה בכתפו כשהמשקל נפל ללא תמיכה.

מיד החתולה המנומרת הקטנה נהפכה בחזרה לאישה בגלימה. "אני מצטערת, מר פוטר," אמרה המכשפה. היא נשמעה כנה, אך זוויות שפתיה פרפרו כלפי מעלה." הייתי צריכה להזהיר אותך."

הארי נשם בשאיפות קצרות. קולו יצא חנוק. "את לא יכולה לעשות את זה!"

"זה רק השתנות," אמרה פרופסור מקגונגל. "השתנות אנימאגוסית, ליתר דיוק."

"את הפכת לחתול! חתול קטן! את הפרת את שימור האנרגיה! זה לא רק איזה חוק שרירותי, הוא משתמע מתצורת ההמילטוניאן הקוונטי! לדחות את זה הורס את האוניטריות וא מתקבלים לך איתותים מהירים יותר מהאור! וחתולים הם מורכבים! שכל אנושי לא יכול פשוט לדמיין את האנטומיה של חתול שלם, ואת כל הביוכימיה שבחתול, ומה עם הניורולוגיה? איך את יכולה להמשיך לחשוב באמצעות מוח בגודל חתולי?"

שפתיה של פרופסור מקגונגל פרפרו עכשיו יותר חזק. "קסם."

"קסם זה לא מספיק כדי לעשות את זה! היית צריכה להיות אלוהים!"

פרופסור מקגונגל מצמצה. "זו הפעם הראשונה שקראו לי בשם כזה."

טשטוש החל לכסות את שדה הראייה של הארי, כאשר מוחו החל לקלוט מה בדיוק נשבר עכשיו. כל הרעיון של יקום מאוחד עם חוקים סדירים מתמטית, זה מה שהושלך לאסלה; כל הרעיון של פיזיקה. שלושת-אלפים שנים של פירוק דברים גדולים ומורכבים לגורמים קטנים יותר, הגילוי שמוזיקת הכוכבים היא אותה מנגינה של תפוח נופל, הממצא שהחוקים האמיתיים הם אוניברסליים על בריהם ללא יוצאים מן הכלל בשום מקום והם מתבטאים במתמטיקה פשוטה המושלת בחלקים הקטנים ביותר, שלא לדבר על כך שהתודעה היא המוח והמוח עשוי מניורונים, האדם הוא בעצם מוחו –

ואז אישה הפכה לחתולה, אז אין.

מאה שאלות נלחמו על זכות הקדימה בשפתיו של הארי והמנצח השתפך החוצה: "ו-ואיזה מין כישוף זה וינגארדיום לביוסה? מי ממציא את המילים ללחשים האלה, ילדים בגן?"

"די ומספיק, מר פוטר," אמרה פרופסור מקגונגל בחדות, אך עיניה האירו בדיצה מאופקת. "אם ברצונך ללמוד על קסם, אני מציעה שנסכם סופית את הניירת כדי שתוכל להגיע להוגוורטס."

"נכון," אמר הארי, די המום. הוא כינס את מחשבותיו. צעדת ההגיון פשוט תצטרך להתחיל מחדש, זה הכל; עדיין יש את השיטה הנסיונית וזה מה שחשוב. "אז איך אני מגיע להוגוורטס?"

צחוק חנוק נפלט מפרופסור מקגונגל, כאילו חולץ בפינצטה.

"רק רגע, הארי," אמר אביו. "זכור לך למה לא למדת בבית הספר עד היום? מה אם ההפרעה שלך?"

פרופסור מקגונגל הסתובבה ופנתה למיכאל. "ההפרעה שלו? מה זה?"

"אני לא ישן נכון," אמר הארי. הוא נופף בידיו בחוסר אונים. "מחזור השינה שלי הוא באורך עשרים ושש שעות, אני תמיד הולך לישון באיחור של שעתיים, כל יום. אני לא יכול להירדם מוקדם יותר, וביום שלמחרת אני הולך לישון באיחור של שעתיים מהיום הקודם. עשר בלילה, שתים-עשרה בלילה, שתיים לפנת בוקר, ארבע לפנות בוקר, עד שזה מקיף את כל השעון. אפילו כשאני מנסה להתעורר מוקדם, זה לא משנה ואני במצב נואש כל היום. זו הסיבה שלא למדתי בבית ספר רגיל כל הזמן הזה."

"אחת מהסיבות," אמרה אמו. הארי הפציר בה במבט נוקב.

מקנוגל הוציאה המממממ ארוך. "לא זכור לי ששמעתי על הפרעה כזו אי פעם..." היא אמרה באיטיות. "אני אשאל את מדאם פומפרי ואראה אם היא מכירה מרפא כלשהו." אז אורו עינייה. "לא, אני בטוחה שזה לא יהווה בעייה – אמצא פתרון בזמן. עכשיו," ומבטה שוב התחדד. "מהם הסיבות האחרות?"

הארי השליח אל הוריו מבט כעוס. "אני סרבן מצפון לגיוס קטינים, על רקע זה שאני לא צריך לסבול בשל אי-היכולת של מערכת חינוך מתפוררת לספק מורים או חומרי לימוד ברמה מספקת מינימלית."

שני הוריו של הארי ייללו מצחוק בתגובה לדבריו, כאילו חשבו שכל זה בדיחה אחת גדולה. "אה," אמר אבא של הארי, עיניו צהורות, "אז בגלל זה נשכת מורה למתמטיקה בכיתה ג'."

"היא לא ידעה מה זה לוגריתם!"

"ברור," אשרה אמו של הארי. "נשיכת המורה היתה תגובה מאוד בוגרת לכך."

אביו של הארי הנהן בראשו. "מדיניות מחושבת היטב לטיפול בבעיית המורים שלא מבינים לוגריתמים."

"הייתי בן שבע! כמה זמן כבר תמשיכו להעלות את זה?"

"אני מבינה," אמרה אמו בסימפתיות, "אתה נושך מורה אחד למתמטיקה והם אף פעם לא נותנים לך לשכוח מזה, לא כך?"

הארי פנה אל פרופסור מקגונגל. "הנה! את רואה עם מה אני צריך להתמודד?"

"סלחו לי," אמרה פטוניה, ונמלטה מהדלת האחורית אל החצר, ממנו נשמעו בבירור צרחות הצחוק שלה.

"עוד, אה, תגיע הנחמה," נראה שמשום מה פרופסור מקגונגל התקשתה לדבר, "לא יהיה שום נשיכת מורים בהוגוורטס, האם זה ברור לגמרי, מר פוטר?"

הארי הזעיף כלפיה את פניו. "בסדר, לא אנשך כל אחד שלא נשך אותי קודם."

גם פרופסור מיכאל ורס-אוואנס נאלץ לצאת בקצרה מהחדר כששמע זאת.

"טוב," פרופסור מקגונגל נאנחה, לאחר שהוריו של הארי השתלטו על עצמם וחזרו. "טוב. לדעתי, בהתחשב בנסיבות, כדאי שאמנע מלקחת אותך לרכוש את חומרי הלימוד שלך עד ליום או יומיים לפני תחילת הלימודים."

"מה? למה? כל הילדים האחרים כבר יודעים קסם, לא? אני צריך להתחיל מיד בהשלמת החומר!"

"אל תדאג, מר פוטר," ענתה פרופסור מקגונגל, "הוגוורטס היא לגמרי מסוגלת ללמד את הבסיס. ויש לי חשד, מר פוטר, שאם אשאיר אותך לבדך עם ספרי הלימוד שלך, אפילו ללא שרביט, כשאחזור לבית הזה אמצא רק מכתש הפולט עשן סגול, עיר מרוקנת-אוכלוסיה הסובבת אותה, ומכת זברות בוערות שמשליטות טרור על השריד שנשאר מאנגליה."

אמו ואביו של הארי הנהנו בתאום מושלם.

"אמא! אבא!"


המשך יבוא...