פתיחה 2:
זוהי השנה ה-65 לחמשת הארצות המובילות. לפני שנה תמימה, עולמם של השינובי הספיק להזדעזע דיו. אירועים רבים וקשים עברו על כלל הכפרים הנסתרים, כאשר בכולם עוברים שני חוטי שני בולטים: נארוטו, והאקצוקי.
לאחר שכל האירועים הוצתו, לא הותרה ברירה ומלחמה פרצה. בניגוד למצופה, המלחמה אינה בין האומות השונות. להיפך, האומות התאחדו בצוותא לכדי "שינובי": המכנה המשותף לכולם. אם כך, מי האויב? כוחות האקצוקי, ארגון טרור חשאי ונסתר אשר מתקיים בכל רחבי הארצות, במטרה להפילן. הוא משתמש בג'וטסוים אסורים מכל הסוגים, רק על מנת לממש את מטרותיו האישיות.
רוחות המלחמה עדיין נושבות, גם אם בפחות עוצמה. יחידת הקומנדו של השינובי, בהנהגת קפטן קנקורו מהחול גילתה התנגדות עזה במשימתה האחרונה. שיקמרו נרה מהעלה ואומו מהערפל ערבו להם כל הזמן. שיקמרו לכד אותם בכוונה כדי להעביר מסר לנארוטו: האקצוקי לא המטרה היחידה.
נארוטו חזר לביתו בכפר העלה, לחופשה קטנה. לאחר שהגיע לבית הקברות, הוא פגש באוסמרו, שינובי לשעבר מכפר העלה הנסתר. אוסמרו רוצה לסגור עסקה עם נארוטו, ולכן הוא מחפש את ההוקאגה. כשהגיע למשרדה קיבל ביקורת קשה מצד יועצי הכפר שהכירו אותו. הוא עזב, והותיר אותם מבולבלים.
חלק 3: כאור לצללים
נאמר שהחשיכה היא לא יותר מאשר היעדרות האור. אחד מכלי הנינג'ה המוצלחים ביותר הם הצללים והחשיכה. הם מהווים שריון מושלם, הגנה בלתי חדירה. למרות שגם נאמר על הנינג'ות הטובות ביותר שהן מסוגלות להתגנב בזריזות ללא צורך בעזרה, החשיכה היא אם הבריאה האפלה, בזכותה אפילו הנלוז ביותר ימצא מסתור. היא אמנם מאיימת ומפחידה, אך החשיכה... היא ההגנה הקודרת, בה כל הנמוגים מוצאים את תהילתם.
הייתה זו מערה חשוכה, במקום מאוד מיוחד. אלמלא היית חבר באקצוקי, כנראה שלא היית מודע אליה בכלל. המערה שימשה כאחד ממיני המסתורים הרבים של ארגון הטרור, ועתה קיבלה את שימושה בשנית.
קרן אור קטנה חדרה אל חלל המאורה, והייתה מאין פס ישר ומושלם. מסביב לקרן, חשיכת המערה גברה ולא נתנה לה הזדמנות לפשוט בה. בצללי החשיכה הסתתרו הקרנות רוחניות. אלו היו ההקרנות של חברי האקצוקי הנוכחים, והם היו ישובים ושלווים על עשרה במות גבוהות. בבמה הגבוהה ביותר, ישב סָאסוּקֶה, המנהיג החדש. היחידים שלא היו בצורת ההקרנה הרוחנית היו שיקמרו, ואומו. שאר הדמויות היו מעורפלות... וצליל קולם היה מאוד צורם עקב הג'וטסו.
סאסוקה החל. "שנה עברה מאז המלחמה."
דמות מוכרת, בעלת עיניים סגולות ומראה דגי מעט החליט להעיר על כך. "חרא של שנה."
"שקט סוּיְגֶטסוּ" השתיק אותו מי שכנראה היה שותפו. הוא היה בחור גדול מאוד, בעל חזות חייתית.
"סויגטסו לא יודע לשמור על דיסקרטיות!" העירה אומו. "אפשר לשתות אותו כמו מרק?"
הוא התחלחל מהמחשבה. "סאסוקה, אני לא אוהב אותה..."
"שקט!" התרעם סאסוקה. "אתם מבזבזים את זמני. שנה עברה מאז נפתחה המלחמה. שיקמרו, תפסת את סאי?"
"כן, סאסוקה" הוא השפיל מעט את מבטו. "תראה, סאסוקה..."
"שקט" הוא פיקד עליו, ולכן שיקמרו נהג בהתאם. "כשארצה את דעתך, אשאל. נארוטו הוא מעט בעייתי ללכידה, במיוחד כשאנחנו הורדנו פרופיל ו-"
"הורדנו פרופיל זאת לא מילה!" החליטה להתערב דמות חדשה. סאסוקה התרגז, ורצה לדבר, אך החצוף המשיך בשלו. " 'הורדנו פרופיל'... ממה אנחנו מפחדים, תזכיר לי? איזה סנילי מסכן שמתבודד על הר?"
"לָיְים!" התרגזה מי שכנראה הייתה שותפתו. שיערה השחור והפרוע הסתיר את עינה הימנית. "אל תתחצף!" היא השתיקה אותו.
"אם את חושבת שרק בגלל שאני ואת-"
"אני אקבור אותך כל כך עמוק בגֶנְג'וּטסוּ שלי שהדרך היחידה שלך לצאת תהייה למות."
"שקט!" סאסוקה השתמש בגנג'וטסו שהדהד באוזני כולם. הם שתקו, והוא המשיך.
"קֶמוּרִי, שיקמרו, אני אולי לא נראה לכם מפחיד כמו טוֹבִּי, אבל אני יכול להבטיח לכם, יש סיבה שהוא בחר בי ולא בליצנים האחרים שבקרקס הזה לנהל את הארגון. איפה סאי?"
"הוא כאן, מאחורי הבמה שלי."
סביב אחת הדמויות החלה להיווצר מאין מערבולת קטנה. כולם נשאו את עיניהם אליה. הדמות הייתה טובי, האקצוקי במסכה. הסופה נעשתה אמתית ולא אשליה, והמערבולת הקטנה ממש פלטה אותו למאורה החשאית, על הבמה שלו. סאסוקה התרגז. "אתה שם גם, טובי?"
"מחובתי לוודא שהעבודה נעשית, אוּצִ'יהָ" הוא התרגז על סאסוקה וקם. "אמרתי לך לצוות על קמורי וליים להביא אותו. למה שיקמרו ואומו הלכו למשימה-"
"אני מנהיג האקצוקי, ולכן אני קובע את ההחלטות."
קול מחריד וחורקני בקע מבעד לדמות אקצוקי מאוד לא אנושית. הוא דמה לצמח מגודל בעל שיניים, אשר בתוך הפקעת שלו מסתתר אדם מעוות. "קשה לעקוב אחר מנהיג לא יציב, סאסוקה-קון..."
"אל תפנה אלי ככה!" סאסוקה התרעם. "אני מבין שקשה לכם לקבל את זה, אבל אחריי הבגידה של פֶּיְין, אני הדבר הטוב ביותר שיכולתם להשיג."
"אני דווקא אוהב את סאסוקה, הוא אחלה" העיר מי שכנראה היה שותפו, דמות חשודה ואפלה בעלת קרניים בולטות. "הוא החלטי, אסרטיבי וגם מאוד מיומן."
"לא שאלתי את דעתך!" נזף בו.
"...והוא גם יודע לגרום לך להרגיש כמו אפס."
"אם הייתי רוצה להצטרף לקרקס הייתי נשאר בכפר העלה. טובי, תפסיק להתערב בקביעת ההחלטות שלי. אני המנהיג, ותצטרך להסתמך על חוש השיפוט שלי."
טובי שילב את ידיו. "הגנג'וטסו של קמורי יהיה הרבה יותר יעיל כאן מאשר ממרחק."
"אני יודע, לקחתי את זה בחשבון. שיקמרו אמר אותו דבר. אבל אני מכיר את כפר העלה, ואני מכיר את נארוטו..." המחשבה על יריבו העלתה את חמתו, "ולכן אסור לתת לפרחח להשפיע. הם יבואו הנה. אני יודע את זה."
"למה שהם יתערבו? הם כוחות השינובי עכשיו ו-"
"אם לא כפר העלה, אז הוא יתערב ויפריע, ולכן חשוב שקמורי תהייה רחוקה."
שיקמרו שילב את אצבעותיו בתנוחה הידועה שלו, כאשר הוא מתרכז. "נקודה טובה, הוא צודק טובי."
טובי צמצם את עינו. "סאסוקה, תזכור את מקומך. הפעם עשית דבר בשכל, אך אם תקבע החלטה שכזו איי פעם שוב מבלי להתייעץ איתי על זה..."
"אני לא מפחד ממך" סאסוקה חתם, והמשיך. "טובי, גרור את סאי אל קמורי. אני רוצה שנתחיל עכשיו."
"אני חייב להישאר?" התלונן ליים. סאסוקה קימץ אגרוף. "כן. ואם אתה תברח, אני אישית אצוד אותך."
"הנה סאסוקה הביקורתי שוב. אתה חייב לעשות את זה כל פעם?" שאל אותה הדמות המקורננת.
"טֶד, אתה חופשי גם. מי שנשארים אלו שיקמרו ואומו, קמורי וליים. כל השאר משוחררים."
עד שסאסוקה סיים לדבר, טובי הביא את גופתו של סאי אל התגלמותה הרוחנית של קמורי. משם, טובי שאב את עצמו לתוך עינו, בעוד שנותרו רק המועמדים שסאסוקה ציין.
ליים שילב את ידיו. "אוך! למה אני צריך להיתקע כאן! קמורי, לא יכולת להגיד לו משהו?"
"ששש!" היא ביקשה משיקמרו להרים אליה את ראשו של סאי. שיקמרו הנהן, והרימו. קמורי השתמשה בסדרת סימוני ידיים, ואז אחזה בראשו של החטוף. היא עצמה את עיניה, והתרכזה.
סאי התעורר. הוא היה במקום מוכר. היה זה מרתף ענקי וגבוה. הוא היה על גשר ברזל ישן. היה זה אחד מהמרתפים בעלי אלפי הגשרים, בהם היה דנזו זומם עם האנבו שלו את תכניותיו. הוא שפשף את עורפו, והביט סביב תוך שהוא נזכר באירועי העבר. "מה..." מלמל לעצמו, והצליח להיעמד על רגליו. אחריי שניות ספורות, הוא ראה דמות לא מוכרת. היא הייתה לבושה במעיל אקצוקי, ושיערה הפרוע היה משוך כך שהסתיר את עינה הימנית. כיסוי הראש שבלט מהשיער היה בעל סמל כפר המעיין הנסתר. הוא מיד נדרך במקומו והושיט את ידו לחרבו.
"אני שמחה לראות שהתעוררת" העירה בחדווה. הוא נשאר חשדן, והידק את אחיזתו בחרבו. "בפעם האחרונה שהייתי ער, נלכדתי על ידי האקצוקי... ואני מניח שזה נשאר כך."
"זה המעיל, נכון? גם אני חושבת שהוא בולט מדיי."
"מי את? איך הגעתי הנה? למה אני עדיין חי? איפה שיקמרו?"
"ואוו-ואוו! שאלה אחת בכל פעם. אני כנראה לא הולכת להגיד לך מי אני, וכנראה שאתה הולך לתת לי את התשובות, ולא ההפך."
"מה את רוצה?"
"איפה שמונה הזנבות?"
"גם אם הייתי יודע, לא הייתי מספר."
"כמה חבל..." היא התקרבה אליו, והוא מיד שלף את חרבו. "הו, זאת הפעם הראשונה שלך עם בחורה?"
"מה?... אני בטוח שזאת מלכודת. איפה שאר האקצוקי?"
"רציתי לארגן קצת זמן ביחד. אתה לא מאמין בפגישה עיוורת?"
"זה שקר... אני לא טיפש." הוא עדיין החזיק את חרבו, והביט מסביב. "איך הגענו הנה? זה בכפר העלה."
"אני יודעת, נכון? אני ממש כישרונית" היא ליטפה את כף ידה. "עכשיו אני צריכה לדעת, איפה השמונה זנבות?"
"למה שלא פשוט תמצאי בעצמך? עדיף שתהרגי אותי מאשר שתבזבזי את זמנך."
"קיוויתי שאוכל לעשות את זה בעדינות..." היא קימצה את אגרופה. "אומרים לפעמים שהמציאות עולה על כל דמיון... מה דעתך שנבדוק את זה?"
"מה?"
במהירות שאפילו סאי לא הצליח לצפות, היא כיוונה את אגרופה לפניו. הוא מיד הגן עם חרבו, אך לפני שהספיק להגיב דבר נוסף, הוא התרסק על הקיר שברקע. זה לא כאב כפי שחשב, אבל זה כן הפתיע אותו... היא לא נראתה כמו טיפוס של טָאִי-ג'וטסו. הוא הצליח לקום מעט, והתייפח. "מי... מי את?"
היא חייכה. "אתה לא הטיפוס שלי, אם חשבת שיש לך סיכוי איתי, אבל זה מחמיא."
"מה..." הוא הניף את חרבו מולו. "מה את מנסה להשיג?"
"אני אשאל אותך שוב- איפה השמונה זנבות? או בשמו הג'ינצ'וריקי, קילר-בי?"
"אני לא יודע, וגם אם הייתי-" הוא רצה להמשיך, אך לפתע הקיר קיבל צורה של יד, ולפת אותו. הוא נבהל, ולא היה מספיק מהיר כדי להימלט. הקיר סגר עליו חזק, והוא לא היה מסוגל לזוז.
"שנתחיל בעינוי?" היא שאלה, והשתמשה בידיה כדי לדמות את לחץ הקיר. היא הידקה את אחיזת הבטון, וסאי הרגיש כיצד חלקי גופו קורסים תחת הלחץ.
"אני... אני..." הוא חשב על אחיו שִין, ומשם נדדו זיכרונותיו לנארוטו וצוות 7. הוא הצליח לחייך בעוד שהוא נמחץ, דבר שנראה מוזר בעיני קמורי.
"אני מבינה שאתה אוהב את זה ככה? הצד הפיזי הוא לא הדרך הנכונה. טוב, בשביל זה אנחנו כאן!" היא חייכה בעצמה, וסאי הרגיש לפתע את אחיזת הקיר נרפית. "מה קרה?... איפה היא?" שאל את עצמו. הוא אפילו הצליח להיחלץ מהקיר, משום שאיבד את כל אונו. סאי חזר לגשר, ולא הצליח לראות שמץ מהבחורה המוזרה. הוא החזיר את חרבו לנדן, ועצם את עיניו. "זאת מלכודת..." הוא אמר לעצמו.
"סאי!" קרא אליו קול עבה ומוכר. היה זה קולו של קילר-בי, הג'ינצ'וריקי מכפר העננים, אחיו של הרַאִיקַאגֶה. "מהרגע ששמעתי שנחטפת הגעתי!"
"נחטפתי... אבל אני בכפר העלה. לא יכול להיות שנחטפתי הביתה."
"אל תיתן לה להשלות אותך, הם לקחו מקום ועיצבו אותו כמו מקום שאתה מכיר, כדי להפעיל עליך לחץ פסיכולוגי!"
משהו לא היה נראה לסאי באותו רגע. אפילו ברגעיו הכי משמעותיים, קילר-בי תמיד שמר על דיבור בראפ וחרוזים. משהו לא הסתדר כאן. האם יכול להיות שהיא מנסה להטעות אותו? הוא היה חייב לבדוק. "הבנתי... ואיך ידעת שאני כאן?"
"עקבתי אחריי העקבות, גיליתי שאתה פה."
"ולא ראית אף אחד אחר?"
"לא! קדימה, בוא ניקח אותך מפה-"
לפני שהוא הספיק להגיב, סאי נעץ בלבו של קילר-בי את חרבו. קילר-בי הפסיק, וגופו המגושם לפתע קפא. הוא צחק בזדוניות, וקולו התעוות. "אין ספק שנמצאת מתאים לקומנדו, סאי..." היה זה קולה של הבחורה המסתורית.
"זאת לא פעם ראשונה שאני רואה כפיל צללים. מי את?"
"כפיל צללים?..." גופו של קילר-בי התפוצץ בעוצמה, והטיח את סאי על הקיר. עתה הוא היה נטול חרבו ונטול ערכת הדיו שלו שנהרסה. הוא ניסה להביט מעלה, ושאל את עצמו אם מדובר באחד מיציקות החמר של דֶיְידַרָה הידוע לשמצה. הקול שלה הדהד ברחבי המקום. "איפה שמונה הזנבות?"
"מה הולך פה? מי את? את לא תשיגי ממני כלום!"
מתוך הערפל, צצה דמות מוכרת. היא הייתה של סָקוּרָה. היא נראתה שלווה. "סאי?..."
"עוד כפיל? מה את מנסה להשיג?" לצד סקורה הופיע שין, אחיו של סאי. הוא נרתע. "מה את מנסה לעשות? מה המטרה של זה?!"
עוד דמויות החלו לצוץ- דנזו, קפטן יָמָטוֹ, אִיטָאצִ'י, קִיסָמֶה, הִידַאן, קָקוּזו- ועוד שלל דמויות שסאי הכיר לצד הטוב והרע. הוא לא הבין את פשר העניינים. "מה... מה את עושה? בשביל מה?... אני יודע שכולם מתים, ו..."
"סאי..." ניגש אליו שין. "הכול בסדר?"
"איפה היא? אני יודע שחוץ מסקורה וקפטן ימטו, כולכם אמורים להיות מתים!"
"מוות הוא לא הסוף... הוא רק התחלה של מסע נפלא..."
"אני לא יודע איפה השמונה זנבות. אף אחד לא יודע. דיסקרטיות היא חלק מהאסטרטגיה המלחמתית."
לפתע הוא הרגיש שיד אחזה בקרקפתו. הוא ניסה להסתובב, ולא הצליח. "מה..."
"לא היית צריך לספר לי. אתה מבין, סאי, זמן הוא אחד מחולשות האדם... וכאשר אתה נותן למחשבה בודדה להתנוסס מספיק זמן, היא תתייבש ותהייה מוצקה, כמו בוץ."
"אני לא..." הוא גמגם, והחל לאבד ריכוז. לפתע, לחץ בלתי נשלט מבפנים דחק בו. הוא הרגיש שהוא עומד להקיא, ואיבד שליטה על גופו. הוא הרגיש שדבר מה מוצק, ככל הנראה בצורה גלילית החל לבצבץ החוצה. הייתה זו מגילה. הנערה המרושעת לקחה אותה מהר, ובלעה אותה. סאי היה המום, ולא ציפה לזה בכלל.
"מה עשית?"
"בוא נקרא לזה, אוכל למחשבה..." היא גיחכה. רעש ורעד פתאומי קרקש את כל הזירה. קמורי נלחצה והסתכלה מסביב. "מה הם עושים שם בחוץ?..." היא תהתה לעצמה, ובמקביל גם היא וגם סאי איבדו הכרה.
ההקרנה הרוחנית של קמורי הייתה מרוכזת בגנג'וטסו, בעוד שהקרנתו של ליים ישבה ממש בחוסר רצון. "אני שונא להיות ככה."
שיקמרו ואומו, היחידים שנותרו, לא אהבו את תלונותיו. "אתה צריך לכבד את מה שלסאסוקה יש להגיד," העיר לו שיקמרו.
"למרות שאני חייבת להסכים עם ליים. אני לא אוהבת אותה" אומו החמיצה פנים לעבר קמורי. "היא חושבת שהיא הכי טובה! מי עשה אותה הכי טובה?"
"את חושבת שאת הכי טובה" הסתכל עליה שיקמרו. "תקשיבו, אני יודע שקשה לנו לשתף פעולה, אבל הדרך היחידה שאנחנו נוכל לנצח את המלחמה הזאת, ואת זה שעושה לנו צרות לאחרונה, זה רק דרך התוכנית של סאסוקה, בסדר?"
"מי עשה אותך האחראי פתאום?" התלונן שוב ליים. אומו הפעם הייתה זו שהתרגזה.
"אתה תתנהג יפה לשיקמרו-סמה! בזכותו אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים!"
"תגרמי לי!" זלזל בה ליים, ואלמלא שיקמרו היה מתערב, יכול להיות שהיה זה מתדרדר.
"מספיק! אפילו חברי האקצוקי הקודמים ידעו איפה הגבול. עזבו את חילוקי הדעות, אם לא נחזיק מעמד אנחנו נפסיד את המלחמה הזו."
"מה אנחנו בכלל מנסים לעשות?"
"אולי אם לא הייתם מתחצפים לסאסוקה כל הזמן הוא היה מספר לכם. עכשיו תצטרכו רק לשתף פעולה ולהתנהג כמו שצריך עד הסוף."
גופתו של סאי שקשקה. שיקמרו הרים גבה. "זה אמור לקרות?..."
"זה אומר שהגנג'וטסו שלה עובד יותר מדיי טוב" חייך ליים. "בניגוד לגברת שלג כאן, אני אוהב מאוד את השותפה שלי. היא יכולה להשיג כל דבר באמצעות הגנג'וטסו המטורף שלה."
שיקמרו חייך וגרד את עורפו. "בעייתי..." הוא הוציא חבילת סיגריות. "אומו, איך את מרגישה?"
"מה?..." היא הסתכלה על שיקמרו. "מה שאלת?"
"אתמול השתמשת בטנקאיגן מעט מעבר לרגיל. הייתי בטוח שזה התיש אותך."
"כלום!" הכריזה בחיוך. "אני לא מבינה למה אתה מודאג... אבל אני בריאה כמו שור!"
"וגם נראית כמו אחד..." מלמל ליים. היא רצתה לחנוק את התגלמותו הרוחנית בערפל, אך שיקמרו מנע בעדה. "למה את מצפה מילד קטן?"
"אנחנו אותו גיל!" נזף בו ליים.
"בעייתי..." הוא דחף סיגריה לפיו, והדליקה. אומו הסתכלה מסביב.
"למה סאסוקה כל כך מפחד? אני גם לא הבנתי..."
"בהתחלה חשבתי על זה בעצמי, אבל שללתי את זה. סאסוקה מפחד שנארוטו יבוא, או יותר גרוע- שהשינובי המטורף ההוא יבוא. אמרתי לעצמי שאין סיכוי שהשינובי הזה ימצא אותנו כאן, או נארוטו... אבל סאסוקה צודק, אין מקום לטעויות."
רעש חזק פילח את האוויר. עשן התפזר לכל עבר, ומבעדו- לא אחר מאשר אוסמרו.
"אתה!" שיקמרו מיד השתמש בסימוני הידיים של כפיית הצללים. "ליים! תתקשר מחדש עם טובי, או סאסוקה, הוא כאן!" ליים הנהן ונגוז. אומו חייכה.
"לתיש הזקן הזה אין סיכוי. אני אוכלת אותו חי!"
"זהירות אומו!"
היא מיד השתמשה בסימוני ידיים, ויצרה ערפל סביבם. לאחר מכן פתחה את עיני הטנקאיגן שלה, וזיהתה היכן דמותו הייתה. היא שלפה קונאי, ומיד נעצה אותה בעורפו. "זה נגמר!" היא הכריזה.
היא שמעה את הזקן לוקח נשימה עמוקה, ולאחר כמה רגעים, נושף אותה לכל עבר. הם היו מופתעים. הערפל התפזר, ושיקמרו איבד את שליטת הצללים שלו. אומו נחתה על רגליה, והביטה בקונאי שהייתה נעוצה בו. "אתה צריך להיות מת!"
"לא רע..." הוא הרהר, שלף את הלהב והביט בו בתמיהה. "האיזון יישמר, ילדים, לא משנה מי האחראי לו," הוא השליך את הקונאי הצידה. "בנוסף, אני לא באמת אוסמרו. אני רק כפיל צללים."
"מה!?" שיקמרו הביט סביב וחיפש את המקור.
"האחד האמתי מסתתר. בינתיים תאלצו להסתפק בלהרוג אותי."
"אתה לא יכול להיות כפיל צל, אם הקונאי פגע בך הייתה צריך להתפוגג!"
"האמנם?..." הוא צחקק, וטאטא חלק מהאבק שהיה על בגדיו. "מה אם הייתי מספר לך שזה כפיל צללים מאוד מוצלח?"
"זה לא הגיוני!" הוא מיד השתמש מחדש בטכניקת כפיית הצללים. אומו השתמשה בטנקאיגן, וגרמה לו לקבל גם את העיניים האסורות. "אתה לא אמור להיות בעל יכולת להתנגד!"
"זה יהיה מהר ילדים, אל תדאגו..."
"אתה מדבר גדול יחסית לאיש זקן!" אומו הכריזה ויצרה סימוני ידיים. "טנקאיגן: סערת מוחות"!
היא ראתה כיצד כפיל הצללים החל להשתגע. ראשו החל לרטוט ולהשתגע. אחריי כמה רגעים, הוא איבד הכרה והתפוגג, וכך היא הפסיקה להשתלט עליו. "רואה, הוא כלום."
"האם אתם מסתתרים בצללים, מפני שאתם מפחדים מאור היום?..." הדהד קולו של אוסמרו בהיכל. שיקמרו מיד הפסיק את הג'וטסו, והחטיף מבטים לכל עבר. "איפה אתה?"
"פה" ענה, והרים את גופתו של סאי. "אתם הצעירים כל כך מלאי מרץ, ולפעמים נוטים לפספס את מה שנמצא מנגד עיניכם..."
"מה!? איך אתה-" הוא עצר את עצמו, והתרכז. "תחשוב, תישאר רגוע..." ניסה להרגיע את עצמו. "הוא בהחלט חזק, אבל בוודאי יש לו נקודת חולשה..."
"איפה שאר חברי האקצוקי?" שאל אותם.
"פספסת אותם" ענתה לו בלגלוג אומו. "הם בדיוק היו פה."
"אתם חייבים לי את הדו"חות. אני עמדתי בצד שלי של העסקה, אז מדוע אתם לא עומדים?"
"מה אכפת לי מהדו"ח שלך! מי אתה חושב שאתה!"
"חכי!" קרא אליה שיקמרו. "אני לא יודע מה אתה, אוסמרו, ואני גם לא יודע איך מצאת אותנו, אבל אתה לא יכול להמשיך לאיים עלינו ככה."
"אתה הבן של שִיקַאקוּ נָרָה, נכון? מהכפר הנסתר של העלה?"
שיקמרו פער את עיניו. "איך אתה... איך אתה יודע את זה?!"
"אתה מדבר כמוהו. אהבתי אותו. למה הצטרפת לאקצוקי, נערי? זהו לא מקום למתקני עולמות. אנשים שמנסים להפר את האיזון... איך אתה מתכוון לתקן בזה את העולם?"
"זה לא נוגע אליך!" שיקמרו איבד את סבלנותו. "אומו, תשתמשי בטכניקת הערפל!"
"האיזון לא רק יעלים את הערפל, אני גם אדאג שתשלמו את המחיר המלא!"
תוך שניות ספורות, אומו הכריזה על טכניקת הערפל, והמקום התמלא בו. מרוב צפיפות, קשה היה להבחין בכל דבר. "קצת מחניק כאן..." העיר אוסמרו, "אולי כדאי שאפתח חלון!" הוא הכריז, והשתמש בסימוני ידיים. "טכניקת האור: סנוור!" לפתע הקרן הקטנה ומוקפת החשיכה נפערה וגדלה, ואור הציף לחלוטין את כל ההיכל. הסנוור פגע בכולם, ואפילו בעיניה של אומו. הערפל מיד התפזר, והוא נעמד מעל אומו. "אני רוצה לדבר עם האחראי עליכם. אתם לא הגשתם את הדו"חות כבר מעל לשבועיים. אתם מנסים למעול באמון שלי? היה בינינו הסכם! אתם תשלמו את המחיר!"
"מה אתה רוצה מאתנו?!" אומו הזילה דמעה. "לא מספיק קשה כשהשינובי רודפים אחרינו, ויש לנו מנהיג משוגע, אז עכשיו גם אתה צריך להתערב!"
"אנחנו עשינו עסקה. בגלל שהפרתם את החוזה, אני אצטרך להרוג אתכם. אני תכננתי לבדוק את זה עם המנהיג שלכם, סאסוקה, אבל מכיוון שהוא לא פה אצטרך להשלים את העבודה בעצמי-"
"חכה!" צעק עליו שיקמרו. "חכה... תן לנו הזדמנות."
"מאוחר מדיי בשביל זה, העסקה בפירוש אומרת ש-"
"הנה!" שיקמרו הזיל דמעה, ומבעד למעילו חשף ניירות מקומטים. "הנה... זה הדו"חות, בסדר? שלי ושל אומו. חוס עלינו."
"למה שארצה לעשות את זה? בפירוש בחוזה נאמר שהייתם צריכים להעביר לי אותם לפני שבועיים!"
"אני יודע! אבל המנהיג שלנו לא אמר לנו, בסדר?! הנה, הדו"חות שאתה צריך עליי ועל אומו. בבקשה תעזוב אותנו!"
"קשה לשפוט כלב בלי בעליו... בסדר גמור." הוא הרים את אומו בידו הפנויה, ודחק אותה לקיר.
"אני לא מפחדת ממך!"
"אין צורך" הוא חייך, ודחק אותה עוד יותר לקיר. "את ברת מזל שמשפחת נרה שומרת עלייך..."
"טנקאיגן: סערת מוחות!" היא הכריזה, אך הפתעה שלא ציפתה לה ארעה. אוסמרו עצם את עיניו במהירות, כשפקח אותן, הן היו כראי! היא צרחה ומיד חדלה את הג'וטסו לפני שיהיה מאוחר מדיי. אוסמרו הסב אל שיקמרו. "אתה לא באמת חושב שאתה הולך לצאת מכאן ללא פגע, נכון?..."
"העברנו לך את הדו"חות! מה אתה עוד רוצה מאתנו?!"
"תזכורת. תזכורת על מנת שלא תשכחו שהאיזון הוא גדול מעל כל השינובי עליי אדמות..."
"מה?!" הוא נלחץ, ומיד השתמש בסימוני הידיים, "טכניקת הצללים: כפיית צללים!"
"טכניקת האור: גורם שמימי!" הכריז אוסמרו, ולפתע גופו קרן מאור זוהר. הצללים של שיקמרו נסו אליו, והתמוגגו לצד האור של אויבו. "להסתתר בצללים... למה עולם השינובי התדרדר?" הוא שאל, וחנק את שיקמרו.
"מה... איך אתה..."
שיקמרו הרגיש את הדם מפסיק לזרום לראשו, ואט-אט, הרגיש כיצד מחשבותיו מתערפלות.
