כל הזכויות על הסיפור שייכות לכותבת המוכשרת Colubrina.
כל הזכויות על הארי פוטר שייכות לג'יי. קיי. רולינג.
- פרק 4 -
דראקו החזיק את הדלת עבור גריינג'ר הארורה כשהם חזרו לחדר המועדון. היא מלמלה תודה מנומסת וריקה ונעלמה במורד המסדרון ולתוך החדר שלה. הוא ידע עכשיו למה מקגונגל המקוללת השמיעה את קול החנק ההוא כשהוא אמר שהוא ייהנה מחברתו של תלמיד נוסף. הוא תהה אם החתולה המפוספסת הזקנה ידעה שהוא עמד שם וצפה בדודתו חורטת את העלבון על זרועה של גריינג'ר. הוא תהה אם הבחורה שנאה אותו כי הוא לא הצליח להוציא אפילו הגה אחד מפיו במחאה על העינוי שלה. ויזלי צרח והתחנן להילקח במקומה; ויזלי כמעט תלש את דלת התא שלו מהצירים במאמציו להגיע אליה. כל מה שהוא עשה היה לעמוד שם, חיוור ורועד, רוצה להקיא. זה מה שהוא עשה אחרי שכולם ניצלו: הלך לחדרו ורוקן את תכולת הקיבה שלו.
במקומה הוא היה שוקל מחדש לבלות את הקיץ בטירה הזו. במקומה הוא לא היה רוצה להביט שוב בדראקו מאלפוי לעולם.
הוא עמד בחדרו ופרס את כף ידו על הזכוכית העבה של החלון העגול, צופה בדג קטן חולף על פניו, קשקשיו הכסופים משקפים את אורה של קרן שמש מאוחרת. הוא חייך למראה הבזק האור והשעין את מצחו על הזכוכית. איך מתנצלים על שבע שנים של סבל? איך מודים שגילית שטעית בצורה שלנצח תכבול אותך? לקחים מסוימים נטבעים בך תרתי משמע.
אצבעותיו שיוועו לקחת את הסכין במגירה העליונה, אבל הוא הבטיח לעצמו שהוא יפסיק אם הוא יגיע להוגוורטס. הוא גם ככה לא יכול היה לחתוך מבשרו את הדבר הארור.
הוא חיכה לה בבוקר למחרת והם הלכו בדממה לחדר האוכל כדי לקחת כמה חתיכות קלי לפני שהם הלכו יחד לספרייה. "איפה כדי להתחיל?" היא שאלה אותו.
"אני ממיין את ספרי שינוי הצורה," הוא אמר והיא הנהנה. הם עבדו בלי לדבר, מברישים את האבק מהספרים, בודקים אם הם ניזוקו ומזיזים אותם לקופסאות שמדאם פינס סידרה ליד הקיר ותייגה כדי להפוך את עבודת סידור המדפים העתידית לקלה יותר. הוא צפה בה בהיחבא ושם לב שהיא דחפה את התלתלים שלה הרחק מפניה בחוסר סבלנות, ונשכה את השפה כשהיא לא הייתה בטוחה אם ספר מסוים אכן ניזוק או שהוא פשוט ישן. היא הקרינה אווירה של כשירות חסרת מאמץ שהרגיעה אותו. אחרי כשעה היא אמרה את שמו והצליל נדמה כרעם בחדר המאובק.
"מה?" הוא שאל אותה.
היא הושיטה ספר. "אני לא בטוחה איך לקטלג אותו," היא אמרה.
הוא לקח אותו ממנה. התפרים בשדרת הספר נפרמו וכמה עמודים נראו משוחררים. הנזק לא נעשה על ידי סופת הקסם שחלפה בטירה, מפילה מדפים ושופכת ספרים על הרצפה, אבל הספר עדיין היה זקוק לתשומת לב. הוא נאנח והבזיק מבט לעבר ערימות הספרים שנזקקו לתיקון; הם מצאו אותם מהר יותר משמדאם פינס הצליחה לתקן אותם.
"לעולם לא נסיים את זה עד ספטמבר," אמרה גריינג'ר, עוקבת אחר מבטו ולוקחת בחזרה את הספר. היא נאנחה בעודה מזדקפת, מנסה להיפטר מכאב כלשהו בברך. היא ניערה את הרגל הלוך וחזור, חצתה את החדר אל עבר הקופסא המיועדת לטיפולה של מאדם פינס והניחה את ספר שינוי הצורה למתקדמים בראש הערימה.
דראקו סקר את הספרייה. אלפים על גבי אלפים של ספרים, כל אחד מהם צריך להיבדק באופן פרטני. "כנראה שלא," הוא הסכים. "אבל זה לא התפקיד שלי לתכנן את העבודה. אני רק ממיין את הספרים." הוא הסתכל מטה על הכרך בידו ושלח אותו להפליג לאורך החדר אל קופסת 'שינוי צורה r-t'.
הרמיוני הנהנה. "אם אני אנקה את הספרים ואתה תסדר אותם בקופסא הנכונה נוכל להספיק יותר," היא אמרה.
"נעבוד ביחד?" הוא שאל, מופתע.
"זה יהיה יעיל יותר," היא אמרה, לא פוגשת את מבטו.
הוא הנהן, שומר על פניו חסרות הבעה. עד ארוחת הצהריים הם פיתחו שיטה פשוטה. היא ריחפה כל ספר, ניקתה ממנו את האבק ושלחה אותו לצד שלו. הוא בדק את מצבם ושלח אותם בריחוף לאורך החדר ולתוך הקופסא המתאימה. עד ארוחת הערב היא חשבה על דרך להסיר משלושה וארבעה ספרים במקביל את חתיכות האבן השבורות והטיח, והשולחן שעמד לידו היה עמוס בערימות ספרים נקיים כי הוא לא הצליח לעמוד בקצב שלה. כשמדאם פינס אמרה להם להפסיק וללכת לאכול ולנוח הוא הרים את ידיו בחיקוי מחוות הכניעה. "ניצחת," הוא אמר לגריינג'ר. "אני מודה בתבוסה."
הוא שמע את דבריו שלו והוסיף, בוז אכזרי בקולו, "אבל אני מניח שכולם יודעים זאת."
סוף שבוע מדהים לכולם/ן ושבת שלום!
תגובות הן אהבה