אפילוג:
הארי עמד מול קבר השיש. מסיבה כלשהיא הזכיר הקבר להארי את קברו של דמבלדור.
הרוח הקרירה של הים המרחוק מעט הניעה את צמרות העצים הקרובים.
יד נגעה בכתפו והוא הסתובב בהפתעה. מולו עמדה ג'יני, שיערה מתנפנף סביב פניה, נראה כמו אש חיה.
"הי."
"הי."
ג'יני הסתכלה על הקבר מאחורי הארי. "מי זאת?" היא שאלה בסקרנות מהולה בעצב קל המתלווה לראיית המוות.
"אני לא יודע."
"אז למה אתה כאן?" היא שאלה, סקרנותה מתגברת.
"לא לגמרי בטוח," הוא ענה בכנות. "אני אני חושב שהיא קשורה אליי איכשהו.
ג'יני לקחה את ידו, עדיין מסתכלת לעבר הקבר המסתורי.
"אמא הזמינה אותנו לארוחת ערב. גם רון והרמיוני באים. בוא נלך." הארי הודה לה בליבו שידעה מתי לעזוב דברים כפי שהם.
"טוב," הוא ענה, ועם מבט אחרון אל הקבר המוזר הוא הסתובב והלך משם.
על הקבר באותיות מסוגננות, נרשמו חמש מילים:
"ואולי, הכל היה חלום. אייזלין."