פתיחה 4:

זוהי השנה ה-65 לחמשת הארצות המובילות. לפני שנה תמימה, עולמם של השינובי הספיק להזדעזע דיו. אירועים רבים וקשים עברו על כלל הכפרים הנסתרים, כאשר בכולם עוברים שני חוטי שני בולטים: נארוטו, והאקצוקי.

לאחר שכל האירועים הוצתו, לא הותרה ברירה ומלחמה פרצה. בניגוד למצופה, המלחמה אינה בין האומות השונות. להיפך, האומות התאחדו בצוותא לכדי "שינובי": המכנה המשותף לכולם. אם כך, מי האויב? כוחות האקצוקי, ארגון טרור חשאי ונסתר אשר מתקיים בכל רחבי הארצות, במטרה להפילן. הוא משתמש בג'וטסוים אסורים מכל הסוגים, רק על מנת לממש את מטרותיו האישיות.

סאסוקה ושותפו טד החליטו לחטוף את נארוטו, כדי ליישם את התוכנית הישנה של טובי, "עיני הירח". התוכנית ירדה לטמיון כאשר אוסמרו התערב, ומצא אותם סוף כל סוף. לסאסוקה לא נותרה ההזדמנות לברוח, בעוד שנארוטו דלק אחריו. לטובי לא ניתנה ההזדמנות, ואוסמרו העניש אותו והרג אותו במקום.

חלק 7: החדשות המרעישות

אחריי המהומה בעלה, סאסוקה החליט שהעת הבאה בה יתקרב לביתו לשעבר תהייה כאשר יהיו בידיו יותר אפשרויות, יותר כלים, ויותר כוח. אוסמרו היווה מכשול רציני, ואם הוא לא טעה, הוא אפילו הצליח לראות אותו מתמודד ללא ניע מול טובי. המחשבה על שינובי כל כך חזק... מה הוא רוצה? למה הוא מאיים עליו? איך הוא ידע שהוא יהיה שם? כל זה עורר בסאסוקה הרהורים שרק הותירו בו יותר סימני שאלה. הוא נזכר בטד, והציץ אחורה. טד היה בריא ושלם- סאסוקה לא היה בודד עד כדי כך. מטבעו היה להיות מוקף בחברים שמוכנים להגן עליו. זהו יתרון, והוא מקווה שיתרון זה יישמר.

הוא הספיק לחצות את השער הראשי, ואפילו להיכנס ליער, כאשר טד משתרך אחריו. אחריי כמה צעדים שעשה, הוא שמע קול מוכר.

"סאסוקה..." קרא אחריו נארוטו. הוא עצר, לקח נשימה עמוקה, והסתובב לחברו לשעבר. טד עצר אחריו.

"מה אתה רוצה, נארוטו?"

"מה קרה לך? מעולם לא ראיתי אותך ככה."

"אתה לא יודע עליי דבר!" סאסוקה התרגז וקימץ את אגרופו. "מאיפה יצא לך לשמוע על אוסמרו? מה לך ולו?! אתה לא מאיים עליי, נארוטו!"

"אני לא מנסה..." נארוטו נאנח וסידר את שולי בגדיו. "אני רק חושב עליך כל יום, סאסוקה. כל יום מאז שעזבת..."

"יופי-טופי. תתחפף!" הוא נזף בנארוטו ורצה להסתובב, אך נארוטו הזדרז ותפס אותו בכתפו. סאסוקה נדהם, וצמצם את מבטו. "מה אתה רוצה ממני?!"

"אני רוצה שתחזור הביתה, סאסוקה."

"אין לי בית! העלה הנסתר השמיד לי אותו!"

נארוטו שחרר את אחיזתו, אך נותר קרוב. "אתה השמדת אותו, סאסוקה. כשבחרת לכך. אבל אתה גם יכול לבנות אותו. הכול תלוי בך."

"לבנות אותו?..." סאסוקה שמט את ידו של נארוטו מכתפו, ורקע ברגלו. "מאוחר מדיי בשביל לבנות אותו. העלה הנסתר ואתה תשלמו על מה שעשיתם לו!"

"נשלם?... מאוחר מדיי?... סאסוקה... זה מאוחר מדיי כמו שהיה מאוחר מדיי להגיש לאוסמרו את מה שהוא ביקש ממך?"

"חתיכת... אל תשווה אותי אליו!"

"אוסמרו הוא חזק יותר ממה שאנחנו יודעים, ייתכן. זה לא מה שאתה רוצה, להיות חזק?"

"אמרתי לך לא להשוות אותי אליו! אני אהיה חזק בדרכי שלי! עכשיו לך לפני שבאמת אחרוץ את דינך!"

נארוטו חייך, והידק את מגן-הראש שלו. סאסוקה חשד, והכין את ידו. "מה אתה..."

"אתה זוכר את מיזוקי, סאסוקה?"

"מי? מה זה משנה עכשיו?"

"מיזוקי שנא אותנו. הוא שנא את העלה, כי הנינג'ות של הכפר זלזלו בו. הוא חיפש דרכים להתחזק, והוא רצה לנצל אותי כדי לעשות זאת. הוא רצה שאגנוב בשבילו את מגילת הסימונים, ולאחר מכן להיפטר ממני."

"אתה מבזבז את הזמן שלי!"

"אחריי שברח מהכלא, סאסוקה, הוא הצליח להשיג כוח שאפילו קאקאשי התקשה נגדו! אבל הוא עדיין הפסיד, והיה צריך לברוח! סאסוקה, אתה לא מיזוקי! הכוח האמתי שלנו לא מגיע מהטכניקה שאנחנו לומדים, או מכמה חכמים אנחנו! הכוח שלנו בא מהרצון שלנו להגן על היקר לנו! המעשה שאתה מתכנן אנוכי ואינו מעיד על כוחך כלל!"

"איך אתה מעז!" סאסוקה הפסיק לשמור על קור רוחו. "אתה אנוכי! אני אנקום בעלה הנסתר על מה שעשו לי, לאחי, ולשבט שלי! צ'ידורי!" הוא הכריז, וברקים קטנים ריצדו מעל ידו. לפני שהספיק להגיע לנארוטו, טד מנע בעדו. "סאסוקה, זה לא הזמן. נוכל לטפל בג'ינצ'וריקי אחר כך."

"זה לא נגמר, נארוטו! אני אשיג את הראש שלך על צלחת, בדרך זו או אחרת!" הוא הודיע, ולאחר מכן טד השתמש בטכניקת הזימון, ולאחר מכן הופיע שד בעל כנפיים אדירות. "זימנת אותי, טד?"

"כן, אנחנו חייבים להתחפף" אמר לו, והשד כיסה את שניהם בכנפיו, ושאב אותם אל האדמה. נארוטו נשאר לבדו, והזיל דמעה קטנה.

"נארוטו!" קרא אליו אוסמרו. הוא נשאר במקומו, ולא ענה לו. "נארוטו, אתה בסדר?" הגיע אליו אוסומרו בהליכה מהירה. "דאגתי... ראיתי שרדפת את סאסוקה. הכול בסדר?"

"מי... מי אתה בדיוק?" שאל אותו נארוטו והסתובב אליו.

אוסמרו משך בזקנו. "למה אתה מתכוון? כבר אמרתי לך, אוסמרו. שמי הוא אוסמרו."

"מה אתה... הכוח שלך, אפילו סאסוקה רעד בפניך, וסאסוקה לא רועד בפני אף אחד."

"יש דברים שהם עסקיים ולא ברשותי לדבר עליהם. עדיף גם שלא תדע, נארוטו. אני לא האויב שלך."

"מי אתה?! סבתא-צונאדה אסרה עליי לדבר אתך, או להסכים לכל דבר שאתה מציע לי. סאסוקה מפחד ממך. לפני שהגעת ולפני שהוא הגיע, הזקנים אמרו לי להישמר ממך. מי אתה באמת?"

אוסמרו נאנח, ובעניין של שניות, פניו הקדירו והתמלאו קמטים. "אמרתי לך. שמי הוא אוסמרו. אני שינובי כבר שנים רבות, וכיום אני שומר האיזון. אני לא האויב שלך."

"אמרת אז שאני 'לקוח אפשרי'. לקוח אפשרי של מה? מה אתה רוצה ממני? בבקשה, תניח לי! אני לא יודע מה אתה מתכנן, או רוצה, אבל אני מתחנן, עזוב אותי!"
"אני לא האויב שלך. אני מעל האויבים והחברים. האיזון, נארוטו, הוא משמעות החיים. היכולת של הקיום לשמר את עצמו. זוהי תורה מורכבת, אך ביסודה פשוטה. מוות וחיים. מים ואש. כבוד ובושה."

"זה יין-ויאנג."

"חלק מהתורה, בבסיסה, היא יין-ויאנג" הוא הושיט יד לנארוטו. "זוכר את הפגישה הראשונה שלנו אתמול, נארוטו?..."

נארוטו דשדש בהגיגיו, ונזכר. "כן, בבית הקברות?"

"כולנו מתגעגעים למישהו, נארוטו. אם איי פעם אתה תטיל ספק באדם, זכור, כולנו מתגעגעים למישהו..." הוא הנמיך מעט את שולי כובעו, "וזאת הסיבה שאנו עומדים היום אחד מול השני, ומתחזקים מיום ליום. כולנו מתגעגעים למישהו, זכור זאת."

"אתה הולך?"

"בינתיים עבודתי כאן נגמרה, עד שאמצא את שאר חברי האקצוקי, ואת סאסוקה מנהיגם העכשווי."

"יש לי שאלה, לפני שאתה הולך!"

"כן?"

"למה אתה רודף אותם? מה הם עשו לך? אתה בצד שלנו?"

"אני בצדו של האיזון" אוסמרו הכין סימוני ידיים, "והם היו חתומים על עסקה, והם לא עמדו בתנאים."

"הבנתי..." נארוטו הרהר לעצמו, ולאחר מכן אוסמרו נעלם. הוא החליט לחזור לכפר, לארוז את הציוד שלו, ומיד לצאת חזרה לחזית יחד עם חבריו.

חמשת הקאגים העכשוויים היו בדרכם לכיוון העלה הנסתר. הם נעו מהר, כל אחד עם שני שומרי ראשו. הם עשו את דרכם דרך שטחים פתוחים מלאי צוקים. לא עברו שעות ספורות מאז שיצאו לדרך, והם מיד קיבלו הודעה בטלפתיה מקאקאשי.

"נארוטו בסדר. העלה הנסתר בסדר. תחזרו מיד למפקדה, יש ישיבה גדולה שלכם עם מפקדי הדיוויזיות. זה דחוף."

כל הקאגים הנהנו, וחזרו על עקבם במהירות הבזק- הם הסתקרנו לדעת לכבוד מה עורכים עכשיו ישיבה. ראיקאגה, A, פנה לצונאדה, שנראתה עתה הרבה יותר רגועה.

"על מה את חושבת שהישיבה?"

"אם מזמנים את כולם לישיבה, זה יכול להיות רק דבר אחד."

"זה אפשרי?"

"אני חושבת שזאת הסיבה. אבל החיים מלאים הפתעות."

הם המשיכו לדלג ולנוע חזרה לכיוון המפקדה הגדולה שבכפר הנסתר של העננים.

על הר גבוה, במקום שאינו מוכר לאנשים רבים, היה מקום מרהיב ביופיו, מקדש מבודד. הוא היה עשוי אבן, אל פנים ההר. היו בו פסלים של אלים, מפורטים ומלאי חן. חשכת המקדש הוארה בעששיות ונרות שמן גדולים שהיו מסוגלים להישאר דלוקים כל הלילה. על כרית נוחה ולבנה, ישב לו אוסמרו, מרוכז כבמדיטציה. הוא מיד ניעור ממנה, והשתעל. "האלים הבטיחו לי שאשאר בחיים עד אשר ימצא לי מחליף... כנראה שהזקנה לא הייתה כלולה בעסקה..." הוא הצליח לקום כשהוא נעזר בשידה קרובה. הוא עשה את דרכו אל פתח היציאה, היכן ששלושה פסלי אלים יפים נחו להם. "אוזומאקי נארוטו... טנפופו..." הוא החל להזיל דמעות, וקולו נהייה צרוד מעט, "הירוזן... אבא... הבדידות... הבדידות היא בלתי אפשרית... רק האיזון מגן עליי..." הוא כבר ממש דמע, ויבב בשקט.

נארוטו שכב על המיטה בחדרו. הייתה זו שעת לילה. הוא צבר כוח לפני שייצא לדרכו חזרה לחזית. לצדו, על שידת הלילה, נשענה על צדה תמונה ישנה. היא הייתה התמונה שצילמו ביום שהקימו את צוות 7. בתמונה, קאקאשי מגרד את ראשם של נארוטו הכועס וסאסוקה המתעלם בני השתיים-עשרה. סאקורה, לעומתם, מלאת חינניות ומתיקות, מחייכת באושר. נארוטו הציץ אל התמונה, וליטף אותה. "סאסוקה..." הוא לחש לעצמו, ונזכר ביום בו נכשל במבחני האקדמיה.

כל התלמידים שבכיתתו ובכיתות האחרות צהלו ושמחו, כשהוריהם באו לברך אותם ולשמוח עבורם. הוא ישב בצד, על נדנדה, והחזיק בחבלהּ בקנאה ועצב. הבדידות... היא שהעצימה את שנאתו בעבר.

אחת האימהות דיברה אל חברתה, "היי, הילד הזה הוא ה-ילד... הוא היחידי שנכשל."

השנייה גיחכה. "מגיע לו. אם יהפוך לנינג'ה זה רק יגרום ליותר צרות, משום שהוא באמת-"

"היי, אסור להגיד דבר יותר מזה!" נזפה בה השנייה.

מיד אחריי זה, נארוטו נזכר במיזוקי, שהופיע לידו, ונתן לו את ההצעה כיצד לסיים את האקדמיה. משם התפתח סיפור אחר לחלוטין, אך הבדידות... לא רק על הנדנדה שמול האקדמיה הוא הרגיש אותה. פעמים רבות שהיה מבלה עם חברים זמניים, תמיד היו מרחיקים ההורים את ילדיהם ממנו. הם חשדו וחששו ממנו, עקב היותו ג'ינצ'וריקי. השנאה שהם הרגישו כלפיו, מפלצת בינות הכפר... זה הפריע לו עד מאוד. הוא הרגיש כיצד שוב הוא מתמלא ברגשות שנאה וקנאה, ולפני שהספיק להגיב, אור הירח קרן בנוחות אל פנים החדר, ושיקף אדם שהכיר מזמן.

"האקו?..." מלמל נארוטו, ושפשף את עיניו. "אני... אני מדמיין?"

"נארוטו..." התקרב אליו האקו, עם חיוכו העדין. נארוטו שכח עד כמה נשי הוא היה נראה. היום, כאשר נארוטו בן 17, לראות את האקו נשאר באותו גיל נראה בעיניו כדבר מוזר. "מה שלומך, נארוטו?"

"אני... בסדר, אני חושב. אני חושב שאני מדמיין אותך. יכול להיות שכל כך הרבה שעות של חוסר שינה ומלחמה השפיעו עליי?"

"אתה לא מדמיין, משום שאני כאן- ברוחי. עברה כמעט שנה מאז שזימנו אותי ואת זבוזה-סמה בטכניקה האסורה. קיוויתי שאולי לפחות אוכל לראות אותך שוב, אבל קאקאשי דאג שלא אהווה איום."

"אני כאן עכשיו, ואני שומע אותך."

"גדלת כל כך הרבה, נארוטו... אני מקנא בך, שיכולת להמשיך היכן שאני עצרתי."

"אתה עצרת את עצמך! לא היית חייב להגן עליו, הוא היה חלאה!"

"בסוף, זבוזה נקם את מותי, והצטרף אליי לעולם הבא. הוא לא היה חלאה, הוא היה נואש. הוא גדל בכפר שחינכו בו שנינג'ות הם כלים, ולא בני אדם."

"רצית לשאול אותי משהו?"

"רציתי לדעת... נארוטו... הבדידות שהיית שרוי בה בתור ג'ינצ'וריקי... למה לא פשוט המשכת בשלך? למה לא פשוט עשית כפי שסאסוקה עשה, ובחרת בדרך אחרת?"

"מה?..."

"למה לא פשוט נתת לשד להשתלט עליך? למה נשארת בעלה, מקום שכל כך שנא אותך?"

"כאן היו החברים שלי!" נארוטו התרגז והתיישב כראוי. "אדם שנוטש את החברים שלו, הוא יותר חלאה מהאדם ששובר את החוקים!"

"מה זה משנה? חשבתי שכשהיית קטן, האנשים בכפר שנאו אותך."

"לא כולם..." הוא מיד חשב על אירוקה, ועל ההוקאגה השלישי, "היו גם כאלו שהיו בעדי, גם אם לא הראו את זה בהתחלה. נכון, היו גם כאלו שלא אהבו אותי, אבל תראה אותי! הוכחתי להם שהם טעו, והיום אני הגיבור של העלה!"

האקו חייך, ושיחק עם מסיכתו שהחזיק בידו. "אתה כל כך עוצמתי בכל מה שאתה אומר, שאתה כמעט משכנע אותי. באותו יום, ששברת בו את הטכניקה שלי... ידעתי שאני לא מתמודד מול נינג'ה רגילה."

"מה?"

"עכשיו כשענית לי על שאלתי, אני אצטרך לספר לך את האמת. מה שקרה בעולמנו הוא למעשה הקרנה רוחנית של העתיד. נארוטו, בזכות היותך ג'ינצ'וריקי תשרוד את הנורא מכל. סאסוקה, לעומתך... סופו לא יהיה כשלך."

"אני לא מבין... האקו, אני לא מבין אותך!"

"ימיו של סאסוקה ספורים. אתם הולכים להגיע למצב ששניכם תלחמו, ובסופו של הקרב, אתה תנצח."

נארוטו התמלא עצב. "אני יודע... כבר נבאו לי את זה בעבר... רגע, אמרת שאני אנצח?"

"כן. זה מה שרציתי להגיד לך."

"איך אתה יודע?"

"אמרתי לך- מה שקרה בקרב בינינו זוהי הקרנה רוחנית של העתיד."

"סאסוקה לא מת אז!"

"ברור שלא... אבל בגלל היוהרה שלו והאנוכיות, ובגלל שאתה דואג לחבריך, אתה תזכה לחיות, וייתכן שתהייה ההוקאגה הגדול ביותר שנראה עד היום."

נארוטו חייך. "לפעמים החלומות שלי נראים אפסיים ביחס לרצונות האמתיים שלי..." הוא גרד את ראשו, והחזיק בידו את התמונה. "צילמנו את התמונה הזו ממש זמן קצר לפני שיצאנו למשימה בארץ הגלים. אני מתגעגע אליו. הלוואי שהוא היה יכול פשוט לחזור לעצמו... וגם שיקמרו."

"לילה טוב, נארוטו."

"הא?" הוא נחרד, ומיד התעורר. היה זה רק חלום. אור הירח שנכנס לחדרו היה כסוף ושקט, והוא האיר את חדרו של נארוטו בלובן מיוחד. נארוטו החליט שלא יהיה מסוגל לישון יותר, וקם ממיטתו. הוא התמתח מעט, והביט בשעון. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, והוא החליט ליזום טיול קטן.

הקאגים ישבו בחדר המפקדה הגדול, ממנו פיקדו על המלחמה. סביב השולחן ישבו גם שאר מפקדי הכוחות: גארה, שהיה הקזקאגה, שימש גם כמפקד הדיביזיה הרביעית. קנקורו, מפקד דיביזיית הקומנדו, אינואיצ'י ימנקה מפקד דיביזיית המודיעין, אאו מפקד דיביזיית החיישנות, מפקד הדיביזיה הראשונה דרואי, קיצוצ'י מפקד הדיביזיה השנייה, קאקאשי מפקד הדיביזיה השלישית, ומפקד הדיביזיה החמישית והמיוחדת, מיפונה.

צונאדה הביטה ימינה ושמאלה. "מחר שיזונה תגיע, יחד עם שאר השינובים שלי ונארוטו. מה כל כך דחוף שאנחנו היינו צריכים להגיע בהקדם האפשרי?"

"מכיוון שהם כבר יודעים, אנחנו יכולים לספר לכם" ענה לה קאקאשי. "למעשה את החדשות קיבלנו משיזונה. אתם לא הולכים להאמין לזה."

"דבר, קאקאשי!" התרגזה עליו צונאדה.

"עדיף שלא אני אעשה זאת, אלא אינואיצ'י."

אינואיצ'י, אביה של אינו, קם מעל כסאו ודיבר אל כולם. "זה ודאי- טובי מהאקצוקי מת היום."

כולם התרעמו, בייחוד הראיקאגה. "שלא תנסה להתבדח!"

"הוא מצא היום את מותו, על ידי אדם בשם אוסמרו, נינג'ה סוררת מהכפר הנסתר של העלה."

"אני לא מאמין!" התעצבן A ופנה לצונאדה. "חששותייך היו נכונות. למה לעזאזל שטובי פשוט ימות?! זה לא מסתדר לי! מי זה האוסמרו הזה!"

"אין ספק שאוסמרו מסוכן" היא אוששה את דבריו, "אך במשך שנים רבות מאז שערק הוא לא הזיק לעולם בכלל. הוא לא הסב איי פעם נזק למישהו, כך שאני בטוחה שהדבר נעשה בשיקול רב. בטח יש לו מניעים מסוימים, חייבים להיות."

"זה למה זימנו את נארוטו במיוחד. שמענו שהיה לו אתו מגע לאחרונה" העיר קאקאשי. "אולי הוא יספר לנו את מה שהוא יודע עליו."

"אני מקווה שאתה צודק" צונאדה מלמלה, ושילבה את ידיה. "אז אנחנו מחכים להם כדי שנדע מה אנחנו מתכננים להמשך?"

"כן" אישר אותה אינואיצ'י. "אסור לנו לתכנן דבר נוסף בלי שכולנו כאן."

הם המשיכו לשבת סביב שולחן הדיונים, כאשר כולם עתה יודעים שנעשה צעד נוסף לקראת סיום המלחמה.