פתיחה 5:

זוהי השנה ה-65 לחמשת הארצות המובילות. לפני שנה תמימה, עולמם של השינובי הספיק להזדעזע דיו. אירועים רבים וקשים עברו על כלל הכפרים הנסתרים, כאשר בכולם עוברים שני חוטי שני בולטים: נארוטו, והאקצוקי.

לאחר שכל האירועים הוצתו, לא הותרה ברירה ומלחמה פרצה. בניגוד למצופה, המלחמה אינה בין האומות השונות. להיפך, האומות התאחדו בצוותא לכדי "שינובי": המכנה המשותף לכולם. אם כך, מי האויב? כוחות האקצוקי, ארגון טרור חשאי ונסתר אשר מתקיים בכל רחבי הארצות, במטרה להפילן. הוא משתמש בג'וטסוים אסורים מכל הסוגים, רק על מנת לממש את מטרותיו האישיות.

לאחר שסאסוקה ברח הוא יישם ישיבה בה הכריז על מותו של טובי. במקביל, גם כלל מפקדי כוחות השינובי המאוחדים זומנו לדיון בנוגע למותו של טובי. נארוטו מקבל חיזיון לילה מהאקו המת, שמודיע לו שינצח בקרב נגד סאסוקה. באותו זמן, חברת האקצוקי קמורי משכנעת את סאסוקה שיוותר על המשימה שנתן לה, ושתוכל להתפנות לטפל בשיקמרו הפצוע. מאז, עברו מספר ימים, ורגעי האמת הגיעו.

חלק 9: מי זה אוסמרו?

נארוטו היה על ספינה, יחד עם שאר חבריו לעלה הנסתר ושיזונה. הספינה הקטנה שבה שטו לעבר המפקדה, התנדנדה להישברות הגלים על בטנה. הרוח נשבה ושרקה מבעד למפרשיה הלבנים עשויי הבד הישן, והפיצו באוויר המלוח את ניחוחם המעופש. גם אם אחד לא היה נינג'ה מיומן, ניתן היה לשמוע את רצפת הסיפון חורקת לצעדי עובר אורח. נארוטו היה יכול להישבע שלא ישן בימים האחרונים, רק בזכות שריקת הרוח מבעד לחריצים הצרים שהפרידו בין הקומה בה ישן לבין הסיפון. אם היה דבר אחד שלא התגעגע אליו בכל המסעות שלו, היו הנדודים המרגיזים על הספינה.

בשעה הלילית הזו, נארוטו מצא את עצמו שוב מתקשה לישון. הוא החליט הפעם לנסות לנקות את ראשו, ולצאת החוצה. הוא התיישב על ערסלו, שפשף את עיניו שהצליחו מעט להקרים, ונעמד. לאחר שווידא שכולם רדומים, הוא לקח את השמיכה והתכסה בה, תוך שהוא הולך בחרש החוצה. לאחר שסגר אחריו את הדלת לסיפון, דלת אחרת נפתחה. עינה הסגולה של הינטה הציצה מבעד לחדר הבנות.

נארוטו נעמד בחוץ, מכוסה בסמיכתו. אף אחד לא היה ער, מלבד ההגאי, שבמקרה זה היה שינו. השמיים היו תכולים-כהים, ומלאי כוכבים לבנים מנצנצים בחן שמימי. למזלו של כל נווט, לא היו מספיק עננים כדי להעיב את כל מערכות הכוכבים השונות, דבר שנתן גם יופי לשעה הזו. הירח היה בשיאו, אישון ליל, ויחד אתו תנודת הגלים גברה והתנפצה ברעש מונוטוני. הוא הרגיש את הרוח, שהייתה קרה וקפואה בשעת הלילה, במיוחד עקב שהיו בשדה פתוח. הוא שקשק מעט, ווידא כמה קרה הייתה כשנגע באפו. הוא חשב על הגלים החשוכים והאפלים שהתנפצו מולו כעל מחשבות שונות שגואות בו וחוזרות בם. לאחר התבוננות ארוכה, הוא שם לב שהגלים נשברו גם על גושים גדולים ושחורים. הם כבר ממש היו בארץ הברק, הידועה בהריה הגבוהים ובצוקי הים המפורסמים שלה. הוא נזכר בשיחה שהייתה לו עם קָרוּאִי ואומואי, כשאיימו עליו שיספר להם איפה סאסוקה. זמנים אחרים, מחשבות אחרות, געגועים אחרים. הינטה יצאה, גם היא מכוסה בשמיכה. היא רעדה לקור, אך המחשבה על נארוטו חיממה את לבה. היא התקרבה אליו, ונארוטו אפילו לא שם לב מרוב שהיה שקוע במחשבות. היא הביטה יחד אתו בים הקודר והאפל, ודיברה עד כמעט לחישה.

"נארוטו-קון..."

"הינטה?" נארוטו הסתובב. "מה את עושה ערה בשעה הזו? לא כדאי שתשני?"

היא הסמיקה מעט, ושיחקה באצבעותיה. "לא הצלחתי להירדם..."

"גם אני..." הוא תופף באצבעותיו על המעקה.

"על מה אתה חושב?" היא שאלה אותו, והתחככה בעצמה.

"כל כך הרבה דברים קרו... אני כבר לא מצליח לעקוב. אני מתגעגע לתקופה שהכול היה פשוט, את יודעת? בלי כל המרדפים אחריי סאסוקה, בלי כל העניין עכשיו עם אוסמרו... צוות 7, ופה זה נגמר."

"אני יודעת..." היא התקרבה מעט יותר לנארוטו. "אני זוכרת את היום שבו ג'יראיה מת... לא היית אותו הדבר, נארוטו-קון."

"אל תזכירי לי..." הוא חזר להביט בריקנות בים. "תגידי, את חושבת שמזמנים אותנו לישיבה בגלל... את יודעת, טובי והכול?"

"זאת כנראה הסיבה... אבל... נארוטו-קון... יש אולי... אולי..."

"מה? מה הינטה, את חייבת לספר לי!"

"זה... אהמ..."

קולו של שינו עלה. "היי, נארוטו, הינטה, אתם לא רוצים לישון?" הוא עשה הפסקה קטנה בדיבורו, "למה? כדי שמחר תהיו רעננים, ותוכלו להיות ערניים כשנגיע לענן הנסתר."

נארוטו רק חרק לעצמו בשיניו עד כמה שהוא שונא את הדיבור של שינו. "זה בסדר שינו!" ענתה לו הינטה. "אנחנו עוד מעט נחזור לישון!"

נארוטו חזר להביט בה. "איזו עוד סיבה? הינטה, איזו עוד סיבה?"

"אוסמרו..." היא מלמלה. "הוא דיבר אתך..." לחשה.

"בגללו? עכשיו הכול ברור... זה למה אני לא חוזר לחזית..." הוא חזר להביט בים. "הם חושבים שאני משתף אתו פעולה?"

"יותר נדמה שהוא משתף פעולה אתך, נארוטו-קון. הוא הרג את טובי... המסכה שלו נפלה לרגליים שלי כשזה קרה... הוא חזק מאוד."

"אני גם לא יודע מה הקטע שלו, הינטה. את יודעת, אני שמח שאת ערה, כי רציתי לדבר אתך על משהו שלא חשבתי עליו עד עכשיו לאחרונה." היא בלעה רוק, ומשכה בידה. הוא המשיך. "את זוכרת לפני שנה, כשפיין תקף את עלה הנסתר? לפני שהוא הרג אותי, את רצית להגן עליי. את אמרת משהו, ואם הזיכרון שלי לא מטעה אותי, אמרת שאת אוהבת אותי?"

הינטה הסמיקה מאוד, והייתה בטוחה שעמדה להתעלף. נארוטו הסתובב אליה. "רק לאחרונה חשבתי על זה... אז... זה נכון? או שאמרת את זה כי-"

"נארוטו-קון!" היא הרגישה כיצד העצבים ברגליה מתחילים להשתתק. נארוטו מיד נחלץ להחזיק אותה. כשהיא בין זרועותיו, היא רק נתנה לעצמה ולעיניה להביע רגש עז. "אה... זה..." היא מלמלה. "אתה... אני... אתה..."

"תראי, הינטה, אני עדיין לא בדיוק חושב ש-"

"אגרוף הוואקום שמונה-השלשות!" צעקה מרוב לחץ, וההדף הטיס את נארוטו מרחק הגון ממנה. היא נפלה על גבה, ונארוטו התרסק על התורן הראשי. ראשו כאב עוד יותר מאשר שכאב קודם, אך הוא היה מרוצה במקום מסוים. הוא הצליח לקום באופן דיי עקום, והתקרב בצעדים כושלים ומתנדנדים אליה. "הינטה..." התמרמר והושיט לה יד. היא נאחזה בו, ונעמדה. "נארוטו-קון... אני מצטערת..." מלמלה בלחש, ולא הצליחה להישיר אליו מבט. הוא רק צחק, והתקדם לעבר הדלת. "יש דברים שלא ישתנו, הינטה..." הוא נכנס פנימה, כאשר היא אחריו.

בחדר חשוך, במקום אפל וקריר, שכן מחבואם המערבי של האקצוקי. הייתה זו מערה עתיקה אשר טרם התגלתה על ידי ארגון נינג'ה כלשהו מלבדם. המערה עצמה הייתה בנויה מכניסה חבויה ביער שבין העצים. תעלה צרה וארוכה מתחילת המערה הובילה לחדר יחסית גדול, ששימש כנראה בעברו יונים מקננות, עקב השובכים השונים בקירותיו. בשובכים הנטושים חברי האקצוקי החזיקו במגילות מוחרמות ומידע חשוב. החדר עצמו, שהיה גם החדר הראשון שנראה מהרגע שאדם נכנס למערה, היה מואר על ידי פמוט גדול עשוי כסף. מהחדר הזה, הוביל עוד מסדרון, הפעם יחסית פחות צר, אל הסתעפות דרכים. אדם אשר היה ממשיך ישר משם היה מגיע לחדר בו היה שיקמרו- המרפאה הקטנה. היה זה חדר חשוך, מואר רק על ידי נרות שהיו בשובכי יונים נטושים, שאורם חוזק מעט על ידי מראות. היו שם שלושה מיטות, שעל ידן שידות עם דו"חות רפואיים. על אחת מהן היה שיקמרו, שזה עתה התעורר משנתו. שיערו היה פרום ומבולגן, ועורו היה חרוש במתיחות עקב שינה על הצד. לידו, בדאגה רבה, ישבה קמורי. היא הייתה לבושה במעיל האקצוקי שלה, וכפי שזיהה את עיניה הקרות, היא הקרינה התעלמות מרגש. הוא התבונן באשר החזיקה- הצליל שהעיר אותו היה של כתישה. היא כתשה בקערה קטנה משיש ובמקל כתישה מחוספס צמחי מרפא וחומרי רפואה שליקטה. הוא המשיך להתבונן, וכשחשב לשאול הוא שמע את קולו של עצמו כהד.

"קמורי?..." שאל בפקפוק מעט.

"בוקר אור..." אמרה בהתעלמות, וסיימה לכתוש. "עוד היית מחוסר הכרה כשזה קרה, אבל הצוות שלנו החליף את הצוות של ג'וגו וסויגטסו."

"למה?..." הוא שאל, ושפשף את ראשו הכואב.

"אני יודעת שחשיבה היא דבר בלתי נמנע עבורך," היא ציינה, והושיטה לו כוס מים שהייתה זמינה על השידה, "אך אתה חייב לאגור כוחות, ולנוח. אל תאמץ את עצמך יותר מדיי."

"למה... למה שתחליפי אותם?" שאל, ולגם. היא הייתה מופתעת, ולא ידעה כיצד להשיב לו.

"כי... טוב... אני... סאסוקה רצה לשלוח אותי ללכוד את הקְיוּבִּי, אבל אנחנו צוות מודיעין."

"אבל אשליה תעבוד על נארוטו הכי טוב..." הוא מלמל, ולקח את הדו"ח הרפואי. "המצב שלי לא כל כך נורא. תוך שבוע וקצת הייתי יכול להבריא גם אם היית נותנת לצ'וג'י לפקח עליי..."

"קרה הרבה, שיקמרו-קון. חוץ מזה..." היא הציצה כדי לוודא שהייתה לבד, "אני ביקשתי את ההחלפה."

הוא החזיר את הדו"ח, ושילב את ידיו. "בעייתי. אני גם לא מאמין שסאסוקה הסכים לזה, בטח בלי האישור של טובי!"

"זה העניין שרציתי לדבר אתך..." היא כחכחה בגרונה, ושפכה את תכולת הכתישה לקנקן, וערבבה. "אני יודעת שהמצב שלך לא קל, אבל תצטרך להפגין כוח, אלו חדשות לא פשוטות."

"תגידי אותן כבר!" התרגז ושילב את ידיו.

"טובי מת."

"מה?!" הוא נחרד והרגיש את שריר האף שלו מתעוות. "איך? למה? מתי?"

"סאסוקה וטד התכוונו לחטוף את הג'ינצ'וריקי בעצמם, והלכו ישר לעלה הנסתר, איפה שהוא היה. הם הסתדרו לא רע, אבל אז הגיע אוסמרו."

"אז את אומרת?..."

"סאסוקה ניצל במזל. טובי ניסה לערוך אתו מו"מ, אבל הזקן העיקש לא נתן לו אפשרות. בזמן שהם נלחמו, סאסוקה הצליח לברוח. עכשיו סאסוקה מנהל את הארגון. זה קרה לפני ימים ספורים."

"עכשיו בוודאי נארוטו בדרך למפקדה שלהם, יחד עם צ'וג'י..." הוא הביט בקמורי. "למה את כאן? לא עדיף שתתכונני ללכוד אותו?"

"אני ביקשתי לטפל בך, שיקמרו-קון..." היא חייכה, ונשענה מעט קדימה כלפיו, "כי חשבתי על זה הרבה."

"על מה? על מה את מדברת?"

"שיקמרו... אני הבנתי שאני מחבבת אותך. ויותר מסתם חבר... אם אתה יורד לסוף דעתי."

"בעייתי..." הוא חיפש במגירה של השידה חפיסת סיגריות. לאחר שמצא, הדליק אחת בזריזות, ועישן אותה. היא נותרה מבולבלת ונואשת. היא קיוותה שהתשובה שלו תהייה יותר... מלאת חום.

"שיקמרו-קון?..." היא שאלה בהיסוס, ונשענה אחורה.

"בעייתי מאוד..." הוא נשף את העשן, והציץ אליה בעיניו. "ברגע שלומדים להכיר אותך את יכולה להיות בחורה נחמדה, קמורי, אבל... יש לי כבר מישהי בבית."

"העלה הנסתר?" היא שאלה, והתייפחה. "חשבתי שאתה..."

"יש לי עדיין רגשות אליה. לא היית צריכה לצאת כך לקראתי מבלי לדעת את זה. אני מצטער, אבל עדיין אכפת לי ממנה."

"אתה בטוח שאי אפשר לתת לזה אפילו הזדמנות?..." היא התמרמרה, וחשפה לשם שינוי את עינה השנייה, אשר הסתתרה תחת שיערה הפראי. זוהי הפעם הראשונה שראה אותה- היא הייתה עין לבנה לחלוטין. "אני בטוחה שנצליח לחשוב על משהו..."

"אמרתי לך, יש לי רגשות אליה" הוא התעקש ומעך את הסיגריה במאפרה קרובה. "אני מצטער קמורי, אבל זה לא ילך. תצטרכי למצוא מושא אחר לאהבה. את באקצוקי למען השם, לא באיזה כפר נינג'ות שמח, אין לנו זמן או סבלנות לשטויות האלה." הוא הסב את פניו ממנה. "בבקשה תודיעי לי כשתהייה לנו ישיבה-"

"ומה אם אני אמצא דרך להפגיש אותך אתה?" היא שאלה כמתחננת. שיקמרו הציץ לכיוונה.

"למה את מתכוונת?"

"אם אמצא דרך להפגיש אותך עם זאת שלבך בחר בה? אתה אולי לא מודע, אבל יכולות האשליה שלי הן מאוד מפותחות, מעבר למה שאתה חושב..."

"אני לא מתכוון להיכנס לאשליה בשביל לספק את השטויות שלך!"

"לא!" היא התרגזה. "לא התכוונתי לזה! אני יכולה לחבר בין המחשבות של שניכם!"

"אני לא חושב שהיא תרצה לדבר איתי... לא אחריי מה שקרה. אני מעריך את המחשבה, אבל עדיף שלא, קמורי."

קמורי נאנחה, וקמה. "אין משהו שאני יכולה לעשות כדי לשמח אותך, שיקמרו-קון?"

"תני לי לנוח. את רוצה לעשות משהו שמשמח אותי? תחזירי את ההורים שלי לחיים. זה בהחלט ישמח אותי."

"שיקמרו-קון, שתה מהקנקן לפחות כוס לפני ארוחת בוקר וערב." היא הזילה דמעה קטנה מעינה הלבנה, ומיד הסתירה אותה בשיערה. היא הלכה משם נסערת מרגשות, ומשכה אחריה בווילון. לאחר שיצאה, אומו התהפכה מחדש במיטתה, כשפניה לכיוון הקיר. עין אחת שלה הייתה פקוחה. היא שמעה את השיחה שהייתה ביניהם.

בחדר הישיבות הגדול של המפקדה, כל מפקדי הדיביזיות והקאגים השונים התאספו יחד סביב השולחן הגדול. בנוסף לנוכחותם, היו נוכחים גם שיזונה, ומלוויה מהעלה הנסתר. קזקאגה התקרב לצונאדה. "איפה נארוטו?" הוא שאל, כששם לב שהוא לא נוכח.

"הוא עוד מעט מגיע, אני חושבת שהוא בחדר שסידרנו לו. אתה רוצה ללכת לבדוק?"

"אני אשמח" הוא הודה לה, וחבש את כובע הקאגה שלו.

נארוטו ישב בחדר. החדר ככל הנראה היה במקור של קילר-בי, משום שהיו בו תמונות שונות של קילר-בי, ומחברות מפוזרות בכל מקום מלאות בכתיבת ראפ. נארוטו נשכב על המיטה, כשהוא נזכר באירועי השבוע האחרון, כשבדגלם הופעתו של האקו בחלומו. הוא שילב את ידיו, והתיישב על מיטתו. נקישה זריזה על הדלת, והוא קרא לנוקש להיכנס. גארה הסית את הדלת הצידה, וכשהיה בנוכחותו של נארוטו, הוריד את כובעו. "נארוטו..."

"גארה?" הוא שאל בהפתעה, ומיד זינק ממיטתו. גארה ציפה ללחיצת יד הוגנת, אך קיבל הרבה יותר מכך. חיבוק חם ומשפחתי ניחם אותו, והוא רק הפיק מכך הכרת חברות ישנה. "גארה... לפעמים אני שוכח מה התפקיד שלך. אתה מחכה לי הרבה זמן?"

"זה בסדר..." הוא שחרר את החיבוק. "שמעתי שעברת הרבה, נארוטו. אתה בסדר?"

"כן, כן, אני יכול לרוץ ולבעוט. הישיבה כבר התחילה?"

"כן... אבל רציתי לדבר אתך על משהו לפני. שמעתי שאתה בקשר עם אוסמרו."

"זה נכון... למה אתה שואל?"

"גם אני. אני אחד מאנשי העסקה שלו."

"מה?!" נארוטו נבהל וצעד אחורה. "אתה... איך?"

"אני לא בטוח איך הוא עשה את זה, נארוטו, אבל הוא מסוגל לצבור כמות ידע אדירה. הוא יודע מי נמצא איפה, ולמה. אני חתמתי אתו על עסקה... אני מקווה שאתה לא תכעס."

"מה הייתה העסקה?"

"בתמורה לדו"חות שאני מגיש לו... הוא פוקח עליך עין."

"אתה... אתה עשית את זה בשבילי?" שאל נארוטו, והרגיש את רגליו נרעדות. "למה? למה שתעשה את זה?"

גארה נשאר קר, אבל מטון דיבורו עלה אושר. "אני לא אשכח את היום שבו הצלת אותי. אולי בעלה הנסתר לוקחים את האירועים האלו בקלות, נארוטו, אבל אין קיר שלא שברת כדי שתוכל ללחוץ את ידי באושר. זוהי חברות אמתית. מכיוון שאני עסוק כל הזמן בלנהל את הכפר, ועכשיו את המלחמה, לא הייתה לי ברירה אלא לחתום על העסקה הזו."

"אמרת את זה לשאר הקאגים? הם יודעים שאתה אתו בעסקה?"

"לא... עדיף שלא ידעו, זה סודי. בערך בתקופה שבה העלה הנסתר נהרס אני חתמתי אתו על העסקה. עד היום הוא לא עשה שום דבר עם הדו"חות שהעברתי לו."

"מה זאת אומרת? מה יש בדו"חות האלה בכלל?"

"זה דו"ח שבועי שאני נאלץ לסכם בו את ההתקדמות שלי בשבוע, זה אומר כל הפעילויות שעשיתי. אם חתמתי על עסקאות למשל, אם התקדמתי באימונים שלי, או אפילו אם נחתי. אני חייב לציין את זה. הוא יודע כשמשקרים לו."

"אם הוא יודע כשמשקרים לו... למה הוא צריך את הדו"חות?"

"אני לא יודע... יש לו שיטות משלו אני מניח. קדימה, נארוטו, בוא נלך לישיבה. ובנוסף..." הוא הושיט את ידו ללחיצה, "התגעגעתי אליך." נארוטו לחץ את ידו בחזרה, וחייך. "גם אני. קדימה!" הוא קרא, והם יצאו לכיוון חדר הדיונים.

כשכולם עתה מסביב לשולחן, אינואיצ'י, אביה של אינו, ישב לידה, ומלמל לה כמה דברים. כשסיים, הוא קם, ודפק קצרות על השולחן. כולם הסבו את מבטם וחדלו מקשקושיהם. "מפקדים ושינובי יקרים, התאספנו כאן לרגל אירוע מרכזי וחשוב, שייתכן ויביא לקץ המלחמה הרביעית!"

כולם מחאו כפיים, והוא המשיך. "לאחרונה התבשרנו על מותו בקרב של טובי, מארגון האקצוקי. טובי היה מפתח ומנהיג הארגון, ועתה היחידי שעומד בראשו הוא הנער חסר הניסיון סאסוקה. בנוסף, אנו יודעים ש..." אינואיצ'י מעט התמהמה בלקבוע את הטענה, כשהביט בעיניה הדלוחות של בתו. "אה... ייתכן מאוד ששינובי לשעבר מכפר העלה, שיקמרו נרה, מתפקד כסגן-המנהיג. שום דבר אינו ודאי כמובן בעניין זה, אך אנו מתכוננים לכל אפשרות. יש שאלות עד כה?"

נארוטו הרים את ידו. "זימנתם אותי הנה בגלל אוסמרו, נכון?"

כששאל זאת, היה זה כאילו שהכריז בקול על טאבו. צונאדה נאנחה, וחדלה את אינואיצ'י. "כן, נארוטו, זאת הסיבה שזימנו אותך ואת שאר השינובים הצעירים."

"אוסמרו הרג את טובי, נכון נארוטו?" שאל אותו קאקאשי. "אני אמנם הייתי בחזית, אבל השמועות שמתרוצצות הן מהירות למדיי... שמענו שניהלת אתו כמה שיחות."

"אני לא יודע מה לענות..." נארוטו נראה מהורהר. "כשדיברתי אתו... הוא אמר לי שהוא פשוט מחתים אנשים על עסקאות, או משהו כזה. הוא גם אמר..." הוא נזכר במשפטו "כולנו מתגעגעים למישהו". "זה כל מה שאני זוכר. הוא אמר שהוא מחתים את כולם ושהוא שומר על איזון או משהו כזה."

"הבנתי..." קאקאשי הנהן, ורשם את הדברים, כפי ששאר מפקדי הדיביזיות עשו.

"מי זה?" הוא שאל את צונאדה. "כולכם מתנגדים אליו... ידעת שהוא מהעלה? מי הוא, סבתא-צונאדה? למה לכולכם יש התנגדות כזו עזה?"

היא נאנחה, וסיימה לרשום את הדברים שהיו לה להגיד. "נארוטו... קיוויתי שלא אצטרך לדון בזה. אתה רוצה לשמוע את הסיפור? בסדר גמור.

"אוסמרו, או בשמו המלא, אוסמרו סרוטובי, הוא בנו של סאסוקה סרוטובי. אתה מכיר את השבט הזה?"

נארוטו מיד חשב על אסומה-סנסיי, שלימד אותו על טכניקת אוויר. הוא גם חשב על קונוהמארו. הוא חייך. "כן, אני מכיר אותם. גם ההוקאגה השלישי הוא מהשבט הזה, נכון?"

"אוסמרו הוא אחיו הגדול. בשבט סרוטובי היה את סאסוקה סרוטובי. לסאסוקה נולדו שלושה בנים: אוסמרו הבכור, הירוזן השני, וטנפופו הקטן. כל אחד מהם תרם את מנתו לכפר, ועזר לגדולתו. הירוזן בבוא הימים נמשח להיות ההוקאגה לאחר מות אחיו של סבי, ההוקאגה השני. עד כה יש שאלות?"

נארוטו מיד נזכר בכיתוב שעל הקבר, לידו עמד אוסמרו. "כן- איך זה קשור לאוסמרו?"

"אני מגיעה לזה. אתה כבר מכיר את ההסבר הזה. אביך, שהיה ההוקאגה הרביעי נלחם בקיובי, שטובי השתמש בו. אם אתה זוכר, אביך נלחם בטובי בהתחלה, ושאר הכפר היה צריך להתמודד עם הקיובי. אוסמרו תפקד כמשנה להוקאגה, בעוד שאחיו תפקדו ביחידות שונות. במהלך האסון רבים מעלה הנסתר מתו. אם שמת לב, אחד מהם הוא טנפופו, אחיהם של אוסמרו והירוזן."

"זה... זה מסביר הרבה" נארוטו הרהר על כך. "אז מה קרה אחריי?"

"הירוזן הצליח להתגבר על הכאב, אבל אוסמרו... אני מעולם לא הבנתי את זה, אבל הוא לקח את זה מאוד קשה. הרבה יותר מדיי קשה. כל כך קשה, שהוא לא הצליח לתפקד. אני זוכרת מיומנים של הירוזן שאוסמרו פשוט נהפך ללא יציב נפשית. הוא לא ישן, לא אכל, הוא התבודד על הקבר. פחדו לתת לו משימות, עד שלבסוף הירוזן ניסה לדבר אתו על העניין. משם אוסמרו נזף בו ועזב את עלה הנסתר אחת ולתמיד."

"מה! אבל... אף אחד לא יכול לעזוב את עלה הנסתר! תמיד יש מחויבות!"

"הסיבה היחידה שהצליח לעשות זאת, זה בגלל שהשלישי היה אחיו, והוא דאג לו. מאז, כפי שאתה יודע, קרו דברים רבים בעלה הנסתר, ואוסמרו פשוט התעלם. עכשיו אתה מבין למה כולנו סולדים ממנו... העכברוש הנלוז הזה רק הסתתר בחור שלו בזמן שהכפר שלו היה בצרות! אפילו אני וג'יראיה היינו מגיעים כדי לעזור כשהיו מבקשים מאתנו! לחשוב עליו גורם לי לחשוב על אורוצ'ימרו... וזה אף פעם לא בהקשר טוב."

כל המבטים נישאו אל נארוטו, שישב על יד צונאדה. הוא נראה שקוע ומהורהר. "אבל... הוא לא היה מאיים במיוחד" הדגיש נארוטו. "הוא אף פעם לא אמר משהו שכלל בו משהו שלילי... וגם..." הוא ניער את שיערו תוך שדיבר, "הוא היה עצוב. מאוד..." הוא הסתכל על כולם. "אני לא חושב שהוא האויב שלנו. לפחות לא במובן שהאקצוקי הם האויב. וגם... הוא אמר משהו שמאוד הפריע לי."

קאקאשי מיד מיהר לשאול, ונארוטו גרד את סנטרו. "הוא אמר לסאסוקה שאסור לו לפגוע בי משום שאני 'לקוח אפשרי'..."

כל מפקדי הדיביזיות והקאגים מיהרו לרשום את הפרטים. קיבה הביט בבלבול בנארוטו. "לקוח? כמו בחנות?"

"כמו בהחתמת עסקה..." תיקן אותו שינו. "למה? כי הוא מחתים על עסקאות."

נארוטו הזדעזע מדיבורו של שינו, וחזר אל שאר הנוכחים בחדר. "זה מה שרציתם לדעת עליו?"

"אפילו מעבר" קאקאשי העיר בקלילות, והניח את עטו. "רצינו לדעת דבר נוסף, נארוטו... היו יחסים נוספים עבורך עם אוסמרו?"

"יחסים נוספים? לא... למה אתה שואל?"

"הוא לא הציע לך שום דבר, עדיין? לא אמר לך שהוא יחזור אליך? לא קבע אתך דברים?..."

"רוב הפעמים הוא מופיע מעצמו" נארוטו ביאר, "הוא לא נותן אזהרות. אני יודע שהוא רוצה את האישור של סבתא צונאדה, ובאמת שקלתי את זה... אבל אחריי שהסברתם לי את הסיפור שלו, אני לא בטוח כל כך שלחתום על העסקה יהיה רעיון טוב."

"זה יהיה הכול, נארוטו" אישר עבורו קאקאשי. "ואם לא אכפת לך... אני אשמח לדבר אתך בפרטיות אחריי הדיון שלנו."

"כמובן! גם השאר משוחררים?"

"לא, כולכם תישארו כאן. נארוטו, חזור לחדרך."

"טוב..." הוא ענה בחוסר מצב-רוח ופנה משם חזרה לחדרו. לאחר שיצא, אינואיצ'י פנה אל השאר.

"כולם רשמו את הפרטים?" לאחר שהשיבו לו בזריזות תשובות חיוביות, הוא המשיך. "שיזונה, את היית אתו בתקופת החופש. מה מצבו הנפשי?"

"הוא עצוב מאוד" שיזונה שילבה את ידיה, "ובסך הכול הוא מנסה להתמודד עם כל מה שעבר עליו בשנה האחרונה. אני חושבת שהוא לא מספר לנו משהו." היא שלפה פנקס ועלעלה בדפיו. "הוא לא ישן בלילה לפני המסע, אנחנו יודעים זאת בוודאות. גם במהלך הדרך, הצ'ונין שלנו הינטה..." היא הציצה לכיוון הינטה, שהייתה ביישנית כהרגלה, "הוא דיבר אתה על החשש שלו מהישיבה, ובנוסף גם העלה חשד לגבינו. אנחנו לא בטוחים אם אפשר להסתמך עליו במאה אחוז."

"תודה רבה שיזונה. בסדר גמור, אנחנו נמשיך לפקוח עין על כל שקורה מסביב, ונחזור לחזיתות" הדגיש אינואיצ'י, והתיישב על יד בתו. "בסדר גמור, הישיבה הסתיימה, כל אחד מוזמן ללכת לכיוונו מלבד שאר הצ'ונינים ונג'י שנוכל לקחת מהם תצהיר. תם הדיון."

כל מי שאושר לו ללכת עשה כן, בעוד שאינואיצ'י שמר על כסאו על יד אינו. "תקשיבי, אינו..."

"אני לא רוצה לדבר על זה" היא ענתה בקור, והתכוונה לקום. אביה תפס אותה בידה, ובפעם הראשונה היא הייתה המומה מהתערבותו בנושא. "אבא?"

"אינו, אני יכול לקרוא את המחשבות שלך במצב בו אנו נמצאים. את חושבת עליו, לא?"

"אבא, זה... זה כלום. באמת. אני לא מפחדת להיתקל בו."

"את רוצה להיתקל בו" תיקן אותה, וחייך. "תקשיבי, נסיכה שלי... אם את רוצה לדבר על זה, אני כאן. עכשיו סוף כל סוף קיבלת הפסקה קצרה... אולי כדאי שנעשה יישור קו."

"אבא, הוא האויב, וכאן זה נגמר" היא שילבה את ידיה. "אין לי עניין בחמור הזה."

"החמור הזה נחשב לאחת הנינג'ות החכמות ביותר. אפילו אחריי מה שקרה להוריו, אני בטוח שאדם חכם כמוהו לא היה זורק את עצמו לאקצוקי סתם. אל תשנאי אותו."

"אני יודעת!" היא חיבקה את אביה היטב, והזילה דמעה. "אני יודעת... אני מתגעגעת אליו מאוד. היה כיף עם שיקמרו, כמה שהייתי מתעצבנת עליו... זאת הייתה הכימיה בינינו, ועכשיו... עכשיו הוא אחד מהם. איפה טעיתי, אבא? איפה?"

"לא טעית אינו, הוא עשה את הטעות." הוא שחרר את החיבוק, וליטף את שיער בתו. "את היית עשר. אני רוצה שזה מה שתחשבי. תזכרי שאת היית בסדר, ובנוסף, כשתפגשי אותו בקרב... אני בטוח שתעשי את הבחירה הנכונה, פרח" הוא שילב את ידיו. "עכשיו אצטרך לקחת ממך ומחברייך תצהירים, בסדר?"

"כן..." אינו נאנחה, וכולם התקבצו בסמוך לאינואיצ'י.