חלק מיוחד 6: הלילה הנצחי
צוות 1 הספיק לנוח, וגם עזר לחלק מהשינובי הנלחמים. סאקורה טיפלה בפצועים, בעוד שהשאר פילחו בקונאי ובשוריקנים אויבים נוספים. טד הגיע למקום, וראה אותם בשדה הקרב. היא לא שיקרה. הם באמת שם. "גבירותיי ורבותי!" הוא קרא בקול, והצוות נשא את עיניו אליו. "התגעגעתי אליכם! רק רציתי לספר לכם שהטיפול שלי במקום האחר היה נחמד ומאושש, למרות שהיה מעט מאכזב. הייתי בטוח שילך לי יותר טוב." הם רצו לעברו כצוות, וניסו להגיע אליו. הוא התחמק בין האנשים ויצא משדה הקרב. כשהגיעו אליו, הם היו מחוץ למהומה. "קשה להתרכז כשיש אנשים סביבי. זה כל כך... מלחיץ, אתם יודעים?"
"אתה תתחרט על מה שאמרת, טד!" סאקורה הצביעה עליו. "לא אכפת לי כמה אתה עושה מעצמך בלתי-מנוצח!"
"יכול להיות שתתפלאי. בכל מקרה, הרשו לי להציג בפניכם: אִירוֹגִ'יקַקֶה (イロジカケ ), קִידוֹצִ'יצִ'י (鬼童父), וקָאִיבָּה! (カイバ )"
הוא נשך את אצבעו, ושלושה שדים הופיעו מולו. אחד מהם היה נראה כמו צמח ענקי- במובן מסוים, הוא הזכיר את זטסו. השד הנוסף היה יחסית גדול, ובעל גוף ורגליים של עכביש. חציו השני היה דמוי אדם, ופניו היו מאופרות בשחור. השלישי והאחרון, היה שד ענקי, שהיה נראה כמו סוס בעל פרווה כחולה. הוא צהל לאחר שטד הלך, וכל אחד מהשדים פנה אחד לשני. "זמן רב שלא התראינו, קידוצ'יצ'י..." הסוס פנה במרירות אל העכביש הגדול. העכביש שפשף את ידיו האחת בשנייה. "אלו זמנים זרים, קאיבה. בזמנים שכאלו, עדיף שנדבק אחד בשני, במיוחד לאור העובדה שגקידו-סמה הוא ששולט עלינו..."
"אני מסכים, אם כי זה עדיין נראה בעיני פסול" הסוס הכחול ענה בחוסר ענווה. "ומה באשר לבני התמותה? אותם הוא רוצה שנחסל?"
"אין לנו ברירה, אני מניח..."
הם התבוננו בשלושת השדים בריתוק, ולאחר מכן פנו לסמואי, שעד כה שימשה עבורם כאנציקלופדיה לשדים. "ובכן?" שאל קאקאשי. היא נאנחה. "אני מזהה את השד שנראה כסוס כחול" היא השיבה, "אך השניים האחרים, אני לא מכירה."
"כמובן שהיא תזהה אותי!" הוא צהל. "קאיבה האגדי שחמס והשמיד שדים רבים שבאו לפניו!"
"לא את כולם..." התמרמר העכביש המגודל, ובחן את סאקורה. "אותך אני מכיר" הוא המשיך. כולם בצוות התבוננו בסאקורה, בתקווה שתוכל לשבור את הקרח. "אותי?"
"כן. בני היקר נהפך, בלית ברירה, לאחד מעבדיו של הנינג'ה הסנין האגדי אשר שמו הוא אורוצ'ימרו... הוא היה צריך לחטוף נער מהכפר שלך, העלה הנסתר. כאשר הוא השגיח על הנער, את היית שם, וניסית למנוע ממנו לברוח."
קאקאשי מיד עשה את המתמטיקה. "מה הסיכויים?..." הוא שאל, ופנה לחבריו לצוות. "הוא אביו של קידומרו, אחד ממשרתיו של אורוצ'ימרו. אני מניח שהם חולקים תכונות דומות: יציקת זהב מגופו לצרכים שונים וחוטי צ'אקרה. אנחנו אמנם על המים, אך עדיין צריך להיזהר. מה איתך, סמואי, משהו שאת יכולה לספר לנו על הסוס הכחול?"
"קאיבה" אישרה לקאקאשי. "הוא מפורסם משום שהוא היה סוסו הנאמן של שר שדים אבוד. הסוס קטל את אדונו בשנתו, ומאז היה ידוע כקאיבה הסורר. מסיפוריו, אני יודעת שהוא משתמש בנינג'וטסו של מים."
"את מזלזלת בי, בת-תמותה!" הסוס רקע ברגליו, מה שהותיר בתגובה גלים מתגברים סביבו. "אתם בני האדם לא יודעים לתעד את רשומותיכם! הייתי אגדה מפורסמת, ולא היה שד או אדם שעמדו בפניי!"
"מלבד סנין ששת הדרכים" העירה בעוקצנות סמואי. הוא עצר במקומו, והתבונן בה בזעף. "לעולם אל תגידי את שמו בנוכחותי" הוא ריקד במקומו. "אני רוצה להסתער עליהם!" התחנן לשותפיו לצוות. קידוצ'יצ'י, שד העכביש, משך ברעמתו. "אל תנהג בחופזה. אל תיתן להם את היתרון. הנערה אינה בעייתית, ולכן זאת לא תהייה בעיה לטפל בה ראשונה. באשר לשאר..." הוא התבונן בקאקאשי, ימטו וסמואי, "נצטרך ללמוד על דרכי הלחימה שלהם כדי שנוכל להתמודד מולם."
לראשונה, שד-הצמח המגודל שמאחור מלמל. "השאירו זאת לי" אמר בקול אפל ולא אנושי, והתרכז. קאקאשי נמתח במקומו. "הוא הולך ללכוד אותנו בשורשים! זנקו מעלה!" הזהיר את חבריו. ימטו הספיק לתפוס את סאקורה וזינק למעלה; קאקאשי וסמואי היו כה מתואמים, שכשקפצו היו בגובה זהה. שורשים מנופחים וגסים שעטו מעלה, כדי ללפות אותם. "אל תתנו לשדים האלו צ'אנס! עלינו להביס אותם לפני שיגלו נקודות חולשה!"
"קאקאשי, אנחנו צריכים זמן?" שאלה אותו סמואי. הוא הנהן. "אני צריכה מים" השיבה לו בעודם משנים את מסלולם מהשורשים. קאקאשי השתמש בסימוני ידיים מהירים. "לא!" קרא קידוצ'יצ'י, "אל תתנו להם-"
"מים: חומת מים חונה!" הכריז קאקאשי, ולפתע המים געשו וקצפו עד שקיבלו צורה של נד מים ארוך. בפחות משנייה, סמואי השתמשה בחרבה לאור הירח שאינו נע ממקומו, והכריזה "טכניקה סודית: הראי האסור!". אור הלבנה המרהיב השתקף מבעד לחרבה, והשתנה בריצוד ומכאיב במנסרת חומת המים. השדים הסתנוורו ולא הצליחו לזוז, או לחשוב, או לתפקד בעליל תחת הלחץ הזה.
סאקורה רצתה לשבור לפחות לאחד מהם איבר כלשהו, אך ימטו מנע בעדה. "זה רעיון רע, סאקורה" הוא ניער אותה. "אנחנו לא יודעים עליהם דבר... והם בהחלט נראים מסוכנים. הסתפקי בזה." הם זינקו משם הלאה, כאשר סמואי ממשיכה לסנוור את אויביה. קאקאשי מצא מסתור קטן ולא רע יחסית למצבם, שנמצא לא רחוק משדה הקרב. לאחר שכולם הגיעו לשם, סמואי המשיכה לסנוור אותם דרך האור הלבן-כסוף, עד שהגיע למקום המסתור.
כאשר החומה נפלה והאור חדל, השדים הביטו סביבם. "נפלנו למלכודת שלהם" אמר קידוצ'יצ'י, והחל לטוות קורים. שני שותפיו הביטו בו בחוסר הבנה. "למה שתעשה את זה, קידוצ'יצ'י?" שאל אותו קאיבה. השד היה מרוכז בעבודתו, והתעלם מהסוס הכחול. "יש לי רעיון משלי..." מלמל אירוג'יקקה, והתרכז בשלו. "אבל אני צריך שתלך לשדה המקוללת הזו שגקידו-סמה זימן מתחילת הקרב, קָרִימוֹסוּמֶה. תגיד לה שאני צריך אור יום..."
"כל דבר כדי לא לעמוד במקום!" הסוס הכחול צהל במקומו, ודהר על המים לעבר המקום שבו ידע שתהייה השדה המדוברת. קידוצ'יצ'י כבר ממש טווה סביב רשתות על גבי רשתות, ועטף את כל סביבתם בקורים דביקים עשויי צ'אקרה. "הם לא יתקרבו הנה ישירות" אישר עבורו אירוג'יקקה. "הם מפחדים מהשורשים שלי, ומהקורים שלך. הם ינסו משהו עקיף. תכין את הקשת." משום שידע ששותפו צד, הוא החל לפלוט מפיו בעדינות זהב מותך, שיצק אותו בשניות לצורה של קשת. הוא היה כה זריז במלאכתו, שאפילו אירוג'יקקה מעט נחרד במקומו.
"נאלץ לעשות זאת פעמים רבות" ימטו נאנח. "כל שד יש לו תכונה מיוחדת. לפחות הפעם אנחנו בצוותים, והם רק שלוש ואנחנו ארבעה" הוא חייך. "שיקמרו כנראה היה מודע לדרך שבה השדים עובדים."
"אני בספק..." קאקאשי נשמע מעט עגמומי, "אבל הוא בהחלט בחור חכם. מה אנחנו יודעים לגבי השדים שלנו? מה יכולות להיות נקודות החולשה?"
סמואי דשדשה עם חרבה במים. "קאיבה הוא שד של מים. זה אומר שהוא פגיע מאוד בהתקפות חשמל. משום שהוא שד מאוד עוצמתי, התקפת חשמל אחת חזקה לא תביס אותו. תצטרכו שתי מכות חשמל מאוד חזקות במקביל כדי לחסלו סופית."
"עד כה הכול טוב" קאקאשי הנהן. "אני הכרתי את בנו של שד-העכביש. מהדו"ח ששיקמרו מילא אודותיו, הוא נלחם בנינג'ה משלנו, נג'י. נג'י אמר שיש לו חוטי צ'אקרה בלתי קריעים, והדרך היחידה לפלס אותם הייתה על ידי מיקוד צ'אקרה בזווית חדה."
"אני יכולה לעשות זאת" העירה סאקורה. קאקאשי המשיך. "מצוין. בנוסף, הוא יכול ליצוק שריון זהב סביב גופו, בדומה לשריון החול של קאזקאגה, גארה. מלבד זה, הוא יכול להשתמש בזהב כדי ליצור קשת מזהב, שיכולה ליירט חץ זהב קטלני. תזהרו מהקורים שלו- הוא יכול להשתמש בהם לאין סוף צרכים. נג'י ציין בדו"ח שהוא לכד אותו בפקעת ביעילות, שהוא חסם את ההתקפות שלו... ומעל הכול- הוא שמר על טווח כל הזמן. בשיתוף עם קאיבה, הם מסוכנים. עכשיו רק נשאר לנו ללמוד על הבחור השלישי שטד ציין את שמו..."
"אירוג'יקקה" הזכיר לו ימטו. "ואני יודע מי זה. הוא התעלל בי כשהיה צריך לחשוף מידע."
"חשבתי שרק קמורי הייתה עושה זאת."
"ובכן זה לא היה תפקיד לאדם אחד אני מניח" ימטו התאונן כאילו שלא היה זה משנה. "אני יודע שהוא יכול לקרוא הכול אודותיך מבעד לשורשים. אבל הוא לא אמור להוות לנו בעיה גדולה מדיי. ההתקפה היחידה שלו היא לחנוק אותך בשורשיו, שאינם כה חזקים, ולאכול אותך חי. הוא מתעצם כאשר יש שמש, אבל כפי שאתם יודעים, הלילה הנצחי?" הוא התבונן בירח. קאקאשי הנהן. "אתה בטוח שזה הכול, ימטו? אין להם עוד תרגיל בשרוול?"
"לא שאני יודע... אז מה הטקטיקה?"
"אני רק יכול לנחש שקידוצ'יצ'י טווה כבר רשת, כך שלא נוכל להיכנס באופן חשוף."
ימטו משך בסנטרו. "רגע... אמרת שצריך צ'אקרה בזווית חדה כדי לקרוע את הקורים שלו?"
"כן" העיר קאקאשי. "יש לך רעיון?"
"יש לי רעיון מופלא. אבל אני אצטרך שתעסיקו אותם. אולי נוכל אפילו להביס אותם מבלי שהם ירגישו."
קידוצ'יצ'י היה דרוך עם קשתו המוזהבת, כאשר הוא מותח את החוט בפיו, עליו וחץ הזהב. סביב היו כל הרשתות רחבות ההיקף, מגנות עליהם מכל מתקפה ימית. אירוג'יקקה המתין לשובו של קאיבה, והתבונן בינות הכוכבים הזרועים. הוא חיכה לאור השמש, שישמש לו כעזר בקרב שהוא עלול להפסיד. קידוצ'יצ'י לפתע השתולל במקומו, מכוון את קשתו לכל עבר. "מה קורה כאן?" שאל בבהלה. אירו הביט סביבו. "על מה אתה מדבר, קידוצ'יצ'י? אין כאן דבר."
תנועות ידיים זריזות של ימטו, ובלחש אמר "עץ: אנך חזרן." (木遁・垂直竹) לא רחוק מהיכן ששני השדים עמדו, גזע חזרן אדיר התבקע מבעד לקורים באמצעות זוויתו החדה, ונעמד זקוף. קאקאשי שהסתתר בנקודה לא רחוקה, בחן היטב את מקומם של השדים. קאיבה לא שם. אני לא יכול להשתמש בצ'ידורי. ימטו לא חיכה לקאקאשי, משום שידע את הבעיה בעצמו, כפי שהתבונן. "עץ: דרבני המחט."
עמוד החזרן שהתנוסס מולם והותירם מבולבלים, עתה מימש את תפקידו. הוא החל לרטוט ולזהור באור עדין וכחלחל של צ'אקרה, ולאחר מכן התפקע. העמוד, שגובהו נאמד בלפחות קומת היכל מלכותי מרשים, נשבר והתפוצץ לאלפי מחטים חדים וקטלניים. המחטים עשו את דרכם כדי לקטול את שני השדים, אך למרבה מזלם, הבלתי צפוי ארע.
קרן אור זהובה כמעט חדרה מבעד לשמיים, והאירה את אירוג'יקקה. הוא זרח כמעט, והשתמש בשורשיו כדי להגן על קידוצ'יצ'י. המחטים קרעו לחלוטין את כל הרשתות וקורי העכביש המיוחדים, ובהחלט חיסלו את שורשיו המסכנים של אירוג'יקקה, אך שניהם נותרו בחיים. לעזאזל חשב קאקאשי.
קידוצ'יצ'י נותר פעור פה. "בני התמותה התחזקו מאז העידן העתיק..." הוא שקשק במקומו. "אך למזלי הגעתי מוכן."
קאקאשי, שהיה עדיין במקום מסתורו, הרגיש דבר מה מטפס על גבו. הוא ניער אותו מעליו, והבין: היה זה עכביש מגודל ושעיר. הוא שיפד אותו במהירות בקונאי, והתבונן סביבו. קידוצ'יצ'י חייך, ונקש במפרקיו שבאצבעותיו. "מושלם... כולכם בידי הקטנה. איך לעזאזל ניצלנו, אירוג'יקקה?"
"אני לא מאמין שאני אומר זאת" אמר הצמח המגודל, שמרט כמה מחטים שננעצו בו, "קאיבה עשה את עבודתו. הוא דאג שיגיע אליי אור שמש."
קאקאשי לא היה מודע לשאר צוותו. הוא נותר לבדו במקום המסתור, שלא היה שימושי במיוחד לאור העובדה שעלו עליו. הוא נזכר שאם קידוצ'יצ'י היה מסוגל ליירט חצי זהב, זה אומר... הוא נתן לחושיו לפעול לפני שיחשוב על כך לעומק, וקפץ ממקומו. חץ זהב פילח מבעד לאבן הלחה, וכמעט שפגע בו. הוא זינק למעלה, והיה עתה חשוף לכל התקפה. הייתי צריך לחשוב על כך לפני.
שורשיו של אירו היתמרו מעלה, ועשו את דרכם אל קאקאשי. הוא השליך עליהם מספר שוריקנים, והצליח להגיע להר מחט קרוב. חייבת להיות דרך שאוכל לחמוק ממנו. אסור לו לדעת אודותיי דבר. אז הוא נזכר ביסודות לימודיו, לגביי היסודות. הוא השתמש בסימוני ידיים, והתרכז באירוג'יקקה. שורשים נוספים עשו את דרכם, אך היה זה מאוחר מדיי. "אש: כדור אש ענקי!" הוא קרא ופלט כדור אש שעשה את דרכו אל אויביו. השורשים נשרפו כהוגן, והוא עמד לפגוע באירוג'יקקה. קידוצ'יצ'י טווה מהר חוטי צ'אקרה, שהגנו על שותפו ובערו במקום שהוא יבער בעצמו. קאקאשי היה המום- אך הוא ניצל את חלון ההזדמנות כדי להימלט. קידוצ'יצ'י השתמש בחוטים נוספים שיירט עליו כדי ללכוד אותו בגולם קורים- אך קאקאשי השתמש בקונאי ששילב עם חשמל, והצליח לפרום אותם. לאחר שנעלם מהעין, קידוצ'יצ'י מיהר ורתם את החוט לידו, והרגיש את הרעידות שבתנועותיו של קאקאשי. "ניסיון נחמד, יריב אנושי... אך לא תצליח להחזיק זמן רב..."
ימטו וסאקורה נפגשו יחדיו. "זה היה קרוב!" היא התנשפה. ימטו מחה את עגלי הזיעה ממצחו. "אני מסכים. למזלנו הם כנראה מצאו רק את קאקאשי. הוא צדק כשאמר שישלח לשם את כפיל הצללים ההוא... זה היה קרוב." היא הנהנה, ולרגע שמה לב שמשהו חסר. "איפה סמואי? היא הייתה אתנו, לא?"
"את צודקת" הוא קימץ אגרוף. "היא כנראה הלכה בעקבות כפיל הצללים של קאקאשי. אני מקווה שהיא יודעת מה היא עושה."
קאיבה דהר חזרה לחבריו. "סוף-כל-סוף אני אוכל לחזור אליהם ונוכל לרמוס את בני-התמותה האלו אחת ולתמיד!" הוא התלהב, והאיץ את קצבו. לסוסים תמיד הייתה נקודת חולשה אחת. הסוס הכחול הרגיש נוכחות נוספת. "מי שם?" הוא עצר מריצתו, והביט סביב. "אני יכול להרגיש אותך! אתה בקרבה!" הוא נלחץ, ורקע ברגליו על המים. "כשאמצא אותך אני אשמיד אותך ו-"
קאקאשי זינק ממש מתחת למקום עמדו של קאיבה, והתיישב עליו כרוכב. השד נעלב, והשתולל במקומו. הוא נאחז ברעמתו כחולת השערות של הסוס, והצליח להישאר במקומו. השד השתולל, וניסה להעיפו מגבו בכל מחיר. "מי אתה חושב שאתה, הא?! אני הוא קאיבה האגדי, קאיבה המופלא, קאיבה ה-"
"הסוס" הוא אישר עבורו, ובעט בבטנו של השד. השד עוד יותר נסחף, והמשיך להשתולל. "בן תמותה עלוב! אני אשבע מבשרך! מי אתה חושב שאתה-"
"אתם השדים, כאלו מלודרמתיים" קאקאשי המשיך להיאחז בו היטב. "כל היום מדברים עלינו כ'בני תמותה', 'עלובים', וכולי... יש לכם אקדמיה שמלמדים אתכם בה איך להיות שדים?"
"אני ארמוס אותך!" הוא החל לדהור קדימה לעבר חבריו. "אתה לא תחשוב שאתה מצחיק כשתותקף על ידי שאר שותפיי!"
"אתה צודק. שמעתי שאתה טוב עם מים, נכון?"
"כמובן!" הסוס נזף בו. "אין יותר מוצלח ממני!" קאקאשי זינק מעל גבו, והשליך כמה שוריקנים. הסוס עצר, והכריז "מים: סוסי הקצף!" (泡馬 水遁) והמים שהיו סביבו החלו לגעוש וממש לקפץ מהנה להינה, וקיבלו צורה של סוסים. קאקאשי מעולם לא ראה את הטכניקה הזו, ומיד מיהר להשתמש בשרינגן כדי להעתיקה. מרהיב... בהחלט שימושי. סוסי המים שדהרו מסביב מיהרו אל קאקאשי על מנת להציפו. הוא השתמש בסימוני ידיים, וזינק אל גבו של קאיבה. "מה אתה עושה?" שאל את קאקאשי, וניסה לנער אותו מעל גבו. הסוסים עמדו לפגוע בקאקאשי ובקאיבה. השד חשב שהבין מה קאקאשי ניסה לעשות, וצחק. "בן תמותה עלוב! התקפותיי לא יפגעו בי, אני נולדתי מתוך המים!"
"אני יודע" הוא אמר, וחייך. "רק רציתי לוודא שאני לא מפספס." הסוס הכחול נבהל, וניסה עוד יותר לנער את קאקאשי מעליו. "מה אתה מנסה לעשות לי?!" צעק, וקאקאשי זינק למעלה תוך כדי ששומר על סימון הידיים. "צ'ידורי!" הוא הכריז, ופגע בסוסי הקצף. אור בוהק וחזק של כמות אדירה של חשמל השתוללה, והקיפה את כל הסביבה שבהם היו. לא יכולתי לעשות זאת עם כפיל, אבל אם היה דיי מים... זה יכול לעבוד.
קאקאשי נחת חזרה ליד הסוס רגעים ספורים לאחר שהחשמל נרגע. הוא התבונן בסוס הכחול, שצף על פני המים. הוא הביט בקאקאשי בעין עצלה ומתה, כאשר כל פרוותו שחורה ומפוחמת. כל היום הם אומרים "בן תמותה, בן תמותה" אבל בסוף כולם נופלים.
"אני יודע איך נביס את אירוג'יקקה" אמר ימטו.
שני השדים עדיין היו שם. "הוא עדיין לא חזר..." התמרמר קידוצ'יצ'י. "אנחנו לא תלויים בו" הדגיש אירו, "הם מפחדים מאיתנו." קידוצ'יצ'י הרגיש את אצבעו זזה. זה היה מוזר. "זה לא הגיוני" הוא החל למשוך את קור הצ'אקרה אליו, "זה שטוויתי את קורי סביבו פשוט... נעלם. זה לא הגיוני."
"חשוד. אף אחד מעולם לא הצליח לחמוק מהטכניקה שלך."
קידוצ'יצ'י הכין חץ זהב נוסף, ודרך אותו על קשתו, תוך שדיבר. "הם קרובים. אני יכול להרגיש בהם."
קרן האור, שעדיין האירה על אירוג'יקקה, עזרה לו לחוש בצ'אקרה בעצמו. "כן... אני חש בזה."
"תחוש בזה!" סאקורה קראה, כשהיא מנופפת בידיה הטעונות בצ'אקרה. אירו חייך בממזריות. "מושלם!" הוא פער פה ענקי בצורת מלכודת ונוס, ולפני שהספיקה להכות אותו, הוא בלע אותו. סמואי וימטו, שהביטו על המתרחש מעל הר מחט קרוב, היו המומים. "את בטוחה שזאת תכנית טובה?..."
"רק סאקורה מסוגלת לעשות זאת, ויש לה את המרכיבים. הבעיה היחידה שלה היא זמן."
סאקורה הייתה לכודה בפנים. השד הזה הוא מלכודת ונוס. הרעל שנשאר לנו מהלשון של דוקוזצו... נאמר שהוא קוטל בוודאות בני אדם במקום. בזמן שהיה לי, גיליתי שהוא קוטל דבר שיש לבני אדם וצמחים במשותף: נשימה. הוא חונק את הגוף בכל תא אפשרי. אם אני אוכל לחנוק אותו מאור, אזי... בעודה נאבקת ברירו הירקרק והדביק של הצמח המגודל, היא הצליח לשלוף מתיק הצד שלה חתיכה מלשונו של דוקוזצו, והחל למרוח את הרעל על כל הדפנות. אני מקווה שזה יעבוד. זה חייב.
אירוג'יקקה החל להשתעל ולהשתנק. קידוצ'יצ'י הביט לאחור. "מה קרה?" הוא שאל. מרחוק, על ההר, ימטו וסמואי התמלאו אושר. "כל הכבוד, סאקורה" אמר לעצמו ימטו. שד-הצמח המגודל פרכס על שפת המים, בניגוד לרצונו. הוא פלט קיא מוזר ואדמדם, ויחד איתו את סאקורה, שהייתה ספוגה בו עד לשד עצמותיה. "מגעיל..." מלמלה לעצמה. קידוצ'יצ'י עתה היה לבדו. "איך... איך?!" הוא מיד כיוון את חץ הזהב על ראשה של הנערה.
"עץ: טכניקת עינוי החזרן!" אמר ימטו שכבר התכונן לנורא מכל. קידוצ'יצ'י היה אמנם מהיר, אך לא דיי מהיר. הוא השליך הצידה את ערכת הקשתות הזהובה שלו, ומיהר לטוות את עצמו בקורי העכביש שלו, כך שיגן על עצמו מהמתקפה. גזע חזרן חלול וחד התבקע מתחת לפני המים, ושיפד את הגולם שקידוצ'יצ'י ניסה להתעטף בו. למזלו הגולם היה זה שספג את הנעיצה, כשהוא תלוי על צדו. הוא מיד חתך את הקורים בשיניו, וזינק למטה. "בני תמותה ארורים! כעת אראה לכם מה מבדיל אותי מבני, זה שלא התמיד בשיעורי הבית!" הוא החל לפלוט קורים- שהיו עשויים מזהב!
"טכניקת ידי הזהב!" הוא קרא, והחל לפלוט קורי זהב לכל עבר. הם היו ככדורי אקדח קטנים ותועים. בכל פעם שפגעו בדבר מה, הוא שרק כאילו שנפגע ממכונת ירייה. הנזק היה נוראי, וסאקורה, שהייתה בטווח, רק הייתה יכולה לנסות להתחמק ולסוג. קידוצ'יצ'י נזכר בנוכחותה, ומיקד את כל קורי הזהב כלפיה. היא ניסתה להסתתר מאחורי גופתו של אירוג'יקקה, אך הכדורים פלחו בעדה כאילו היה עשוי חמאה. סאקורה נפגעה בכתפה וצעקה מכאב.
ימטו לא היה מסוגל לצפות בזה יותר. "עץ: יער גדול!" הכריז, ומבעד לידו עשרות גזעי עצים התפלחו ושעטו לעבר קידוצ'יצ'י. המרחק היה רב, אך הוא הגיע אל שד-העכביש, והסית אותו. השד הסב אל ימטו עתה, ועמד לפגוע בו. סמואי חסמה את כל ההתקפות בחרבה, אך לא ידעה כמה תצליח להחזיק מעמד. "איפה קאקאשי לעזאזל?" היא שאלה.
קאקאשי מצא לעצמו הזדמנות נפלאה לחזור. הוא הגיח ממש מהר מהכיוון שבו היה קאיבה, והשליך על פיו של קידוצ'יצ'י קונאי מתפוצץ. זה בהחלט מנע ממנו להמשיך לירות קורי זהב כואבים. "לעזאזל אתכם... בני תמותה!"
"נראה אם זה השתלם" אמר תוך כדי שהשתמש בסימוני ידיים והכריז "מים: סוסי הקצף!" והמים הגועשים קיבלו צורה של סוסים, והתרוצצו סביבו וסביב קידוצ'יצ'י.
"זאת הטכניקה של קאיבה! חתיכת!" הוא יצק מפיו כידון זהב ארוך, והשליכו על קאקאשי. קופי-נינג'ה היה מרוכז בביצוע הטכניקה, אך הפעם הייתה זו סאקורה שנחלצה לעזרתם. היא יצקה מעט צ'אקרה לידיה, ושברה את הכידון בעודו עושה את דרכו.
קידוצ'יצ'י ידע שזה אבוד. "אצטרף אל בני" הוא אמר, ועצם את עיניו. סוסי הקצף הגועשים התנקזו בעוצמה אדירה בשד-העכביש, שחווה את רגעיו האחרונים. פיצוץ עצום ארע, וקאקאשי נשא משם את סאקורה להיכן שזיהה את ימטו וסמואי. פיצוץ המים התעלה על כמה מטרים טובים, והגיע עד לשדה הקרב של כפילי הסאסוקה, והציפם הצידה. זה נתן יתרון כביר לכוחות השינובי, שקיבלו סוף כל סוף הזדמנות להתקיף מאז הקרב החל.
"בלי שינדו ושיריוקו זה מסוכן להתקרב אליהם..." אמר לעצמו טד, שהתבונן בטכניקה האדירה החדשה של קאקאשי. הוא תופף בעצבנות עם חרבותיו על אבן קרובה, ובכך סדק בה חריצים מזעריים. "ברגע שאוכל להניח את ידי... אך הקרב עם קמורי התיש אותי. אני אצטרך למצוא דרך אחרת להילחם נגדם. אצטרך לדאוג שהם יהיו מותשים, ואני לא. בינתיים אני מצאתי לי זמן להתאושש... אבל לא אאפשר להם את הבחירה הזו." הוא נופף בחרבותיו שהחלו לזהור, ומולו הופיעו שלושה שדים. "סֶנְפּוּ! (センプウ ) טוֹבִּירָה! (トビラ) שִימִי! (シミ )" הוא הכריז את שמותיהם, והם הופיעו מולו מהאוויר הדק. הם קדו בפניו, כאשר שימי היה זה שפנה אליו. "גקידו-סמה..."
"אתם אמנם שלושה, אך יש לכם יתרון שלהם אין... אני מצפה שתצליחו למשוך את הקרב הזה דיי והותר עד שאתרפא לחלוטין. השאל לי את אחת מעלוקותיך, שימי."
התולע המפלצתי החל לרטוט כערימת רפש תחת גייזר, ועלוקה בגודל של עכבר זחלה ממנו עד שהגיעה לטד. הוא הרים אותה ונתן לרירה לזלוג מבעד לאצבעותיו. זה יצטרך לעשות את העבודה. "צאו, וחסלו את צוות 1."
"למה שלא תזמן עוד צוות, גקידו-סמה? אם הם יצליחו..."
"אני כאן. ובנוסף אין בי דיי צ'אקרה לזה. לכו, ותעשו את עבודתכם!"
הם קדו בצייתנות, וטד נופף בחרבותיו. הם נעלמו ממנו, והוא ראה אותם מופיעים מול הצוות.
צוות 1 עמד במקומו עדיין, ליד שדה הקרב. החיילים שהבחינו בהם ביקשו מהם עזרה, אבל הם ידעו שאין זה אפילו באפשרות. לא כל עוד טד האיום הזה ממשיך לשלוח אלינו שדים חשב לעצמו קאקאשי. סאקורה התמתחה קצת ופיהקה. "אני יכולה להישבע שבאמת אלמלא הירח לא היה זז, היה יכול להיות עכשיו שעת בוקר מוקדמת."
"זה מה שהכי החשיד אותי. ולמה קאיבה ברח באמצע הקרב?" שאל ימטו את סמואי וקאקאשי. "למה שהוא יעשה את זה? לאן הוא הלך? ושמתם לב שלפתע אור יום נכנס והאיר על אירוג'יקקה? זה היה נראה מאוד... מוזר."
סמואי הנהנה. "זה היה מוזר. אולי הוא היה הסיבה שקרן האור העירה? אני לא חושבת שזה צירוף מקרים."
"את חושבת שהוא ידע מי או מה מאחורי הלילה הנצחי הזה?"
"ייתכן, אבל לא הייתה לנו אפילו האפשרות לבדוק."
קאקאשי הרגיש צ'אקרה משונה, ומיד זינק אחורה. הצוות עקב אחריו, כשהוא בראש. שלושת השדים הגיחו. טובירה היה מאוד דומה לבן-אדם, בעל קרניים קטנות וממזריות. הוא היה לבוש בקימונו ארוך, ומאובזר בחרב. עורו היה לבן למדיי, אך עיניו היו אפורות וקרות. השד השני, סנפו, היה בעל מראה של דג מפלצתי, בעל שיניים חדות כתער וסנפירים מפרפרים לאורך גופו. הוא לא היה צריך לעמוד- המים שעליהם נחו היו מושלמים עבורו. מקדימה, עמד שימי, התולעת המרושעת. "צוות 1... זמן רב חלף מאז תחילת הקרב. האם אתם לא חשים... עייפים?"
סאקורה הפגינה עייפות שאין כמותה. היא כרגע הצליחה לתפקד רק בזכות גלולות החיילים. קאקאשי דיבר. "עוד שדים? מתי האדון שלכם יתמודד מולנו? בינתיים כל מה שהוא עשה זה לשלוח צוותים שלכם- ואת כולכם הצלחנו לנצח."
"אתה מזלזל יותר מדיי בגקידו-סמה... הוא ימחץ אתכם. אתם לא מכירים את כוחו האמתי..."
"יש שניים ממנו" סמואי הפעם התערבה. אפילו שימי התפלא. "מה אמרת?" הוא שאל.
"יש שניים ממנו. יש את הנער, טד, ויש את השד שבתוכו. אתם מדברים על השד. אנחנו מדברים על טד. השד עצמו לא עייף לעולם, אבל הנער... הוא דיי תלוי בנער, כפי שמפלצת מזונבת תלויה בג'ינצ'וריקי שלה. אני גם שמה לב שטד הפסיק להופיע מולנו. הוא מפחד?"
שימי ירק. סנפו הסתובב במקומו. "בואו נשבור אותם, שימי! נשבור אותם!" השתגע במקום וקשקש בזנבו הסנפירי במים ובכך התיז אותם מסביב. "אני מוכן! אני מוכן!" הוא התענג על הרגע וקפץ במקומו. "הוא צודק. חבל לבזבז את הזמן..." התמרמר טובירמה. הוא הניף בחרבו על האוויר הדק, ונוצרה בה דלת. "אני כבר אכין את הקרב." הוא צעד מבעדה, ולאחר שהדלת נסגרה- היא נעלמה!
שימי גיחך. "התכוננו למות" אישר עבורם, והחל לזחול על פני המים, סביב צוות 1. סנפו נשאר איתם בקרב חזותי, וצחקק ברשעות. "זאת תהייה חוויה שלא תשכחו!"
קאקאשי הביט בשד הדג מתקרב אליו בנהירה. הם לא נראים קשוחים מדיי. רק שד הדלתות נראה לי ערמומי... נצטרך לחסל אותו ראשון. "ימטו, אני צריך שתיצור סביבנו את כלא העץ שלך."
"כן, סנפאי" הוא השתמש בסימוני הידיים. "עץ: כלא ארבע העמודים!" הוא הכריז, וסביבם נסגרו ארבעה עמודי עץ אדירים, מחוברים בקירות עץ. קאקאשי לרגע לקח את הזמן, לבחון את צוותו. הם נראו עייפים, תשושים מאוד. סאקורה חבשה פצע שהיה על ידה של סמואי. "הקרב הזה לא נגמר..." היא מלמלה לעצמה. קאקאשי הביט בה. "זה יסתיים, סאקורה-צ'אן. לשם כך אנחנו כאן. כולנו עייפים, ולכן אני פונה אלייך. נשארו לך עוד מגלולות החיילים?"
"כן, קאקאשי-סנסיי" היא שלפה כמה גלולות ונתנה לו אותם. הוא סובב אותם באצבעו כאבני משחק, והתבונן בהם בריקנות. "עוד מעט הם בוודאי יתקפו אותנו-"
רק כשהתחיל להסביר את הרעיון שלו, הם שמעו דפיקות ומהלומות סביב עץ הכלא. קאקאשי החליט למהר. "שכל אחד מכם יאכל את הגלולה. אנחנו נצטרך להיות בשיא כוחנו כדי להביס אותם. אני יודע שזה אינו פתרון מציאותי... אבל זה מה יש. אנחנו צריכים לטפל בשד שיוצר דלתות. חבר'ה, אתם איתי?"
ימטו וסמואי הנהנו. הם לקחו את הגלולות שהציע להם, ובלעו אותן. סאקורה נראתה מעט חולמנית. הוא נאנח. לעזאזל עם המלחמה הזו... שום דבר לא מתנהל כשורה. "שד הדלתות הוא מסוכן. בזכותו תתאפשר להם תנועה חופשית, בדומה להוקאגה הרביעי. אני אטפל בו, משום שאני היחידי שיכול להתנייד בקלות, ויש לי את הקָמוּאִי. ימטו וסמואי, אני אצטרך שתטפלו בסנפו, שד המערבולות. תשאירו לי חמש דקות עם סאקורה. קדימה!" ימטו הסיר את כלא העץ, ומולם הייתה הפתעה שלא ציפו לה. מַטר של תולעים ועלוקות צנח מהשמיים כטיפות גשם, והן הסתערו עליהם. סמואי סייפה ושספה את כולם בחרבה, בעוד שימטו השתמש בקונאים ושוריקנים כדי לטפל במטרד. בעוד שגשם התולעים מתחולל סביבם, קאקאשי דיבר אל סאקורה החולמנית. הוא לפת אותה בכתפיה וניערה. "את איתי, סאקורה? אני חייב את תשומת הלב שלך!"
היא הנהנה בריקנות. הוא נאנח. "סאקורה... הצלחת להחזיק עד עכשיו. את חייבת להמשיך."
היא רק השיבה בהנהון ריקני. הוא נאנח. "סאקורה-צ'אן... את בוודאי חושבת עליו, נכון?" נדמה לו לרגע שזיק נצץ בעיניה. "אני גם חושב עליו, מהרגע שהוא עזב... אבל אני לא שוכח את המחויבות שלי לעלה. אם לא תנצחי את הקרב הזה, את לא תתקיימי כדי לדאוג לו מלכתחילה!"
סאקורה הרימה גלולת חיילים, ואכלה ממנה. קאקאשי לקח לו כמה רגעים כדי לוודא שיש בתוכה מישהי, ושהיא אינה עוד קליפה חלולה. "את לא יודעת את זה, אבל סאקורה... את מזכירה לי נערה שבעבר שירתּי עמה בצוות. קראו לה רין, היא הייתה נינג'ה רפואית. אני אכזבתי אותה ואת חברי היקר, אוביטו... אני מבקש, אל תתני לי לאכזב אותך. אני תלוי בך."
היא הנהנה, וקימצה אגרוף. "קאקאשי סנסיי... אני מצטערת. אני לא רגילה לקרבות כאלו ארוכים... אני אתחיל להתלונן כשהקרב יסתיים. אני מבטיחה."
הוא חייך מבעד למסכתו, ומשך בידה. "את הולכת לעזור לי להפיל את שד הדלתות."
"איך אתה מתכנן לעשות את זה?" היא שאלה והביטה בימטו וסמואי, שעתה נלחמו בשד הדג. היא רק הבחינה שהוא השתמש בשרינגן, ושניהם מיהרו למקום מרוחק מזירת הקרב.
שימי, שד התולעת, עמד ליד טובירמה. הם עמדו בלב זירת הקרב. בכל פעם שאחד מכפילי סאסוקה עמד לפגוע בהם, טובירמה פתח דלתות שהעיפו אותו למקום אחר, או את ההתקפה ששילח. מול שניהם, שימי הניח את זנבו המגושם על מגילה גדולה, שנחה מנגד לדלת שטובירמה החזיק באופן קבוע. התולעים שזימן דרך המגילה עשו את דרכן מבעד לדלת, שצידה השני היה השמיים שמעל שדה הקרב, היכן שסנפו היה.
קאקאשי וסאקורה הצליחו למצוא אותם. הם היו בתוך שדה הקרב, בצד השינובים. "קאקאשי סנסיי... איך ידעת שהם יהיו כאן?" צעקה אליו מבעד לכל רעשי החבלות וההמולה. "ניסיון של שנים, סאקורה."
"ואיך נדע מהי נקודת החולשה שלהם?" היא שאלה ביגון. הוא משך בידה. "אני יודע מה תהייה של התולעת הגדולה... אבל בנוגע לשד הדלתות, אני חושש שאפילו הקמואי לא יוכל לעזור. לכן אני צריך את העזרה שלך. אנחנו נצטרך למצוא דרך יצירתית... לעוור אותו, או לשתק אותו."
"אפשר לעוור אותו עם קונאי הלם" היא אשרה, וחשבה על דרכים נוספות, "אבל אני מכירה דרך שלימדה אותי צונאדה-סנסיי, בה אפשר לשתק לפחות את הידיים שלו."
קאקאשי מיד חשב על המורה שלו לשעבר. "תגידי לי שאת לא מדברת על החותם המאכל של השד המת, נכון?"
"זה לא היה עובד. הוא שד, לשדים אין נשמה. אבל... אם הוא דומה במראה שלו לאנושי, אם תצליח לדקור אותו כאן וכאן..." היא נגעה בגבו של קאקאשי על נקודות צ'י רגישות, "אתה תוכל להפוך את הידיים שלו. זאת שיטת לחימה של נינג'ות רפואה, והיא אסורה בהחלט. אבל במלחמה הזאת ראיתי דברים רבים שהם אסורים... אני לא רואה למה זה יהיה פסול."
הוא הנהן. "תודה רבה, סאקורה צ'אן. את לא יודעת כמה שאת מועילה... אני אצטרך שתעסיקי את התולעת המפלצתית. את איתי?"
"כן!" היא הידקה את כפפותיה, והחלה ליצוק צ'אקרה בידיה. "אחריי הקרב הזה אני חושבת שאני הולכת לישון כל כך הרבה... אין סיכוי שאצליח לתפקד כבן אדם אחריי העינוי הזה."
קאקאשי הנהן, ואץ אל עבר טובירה. סאקורה רצה לצדו, מעט מאחוריו, כשהיא מנופפת באגרופה. שימי השתמש במגילת הזימון, ולפתע הגיחה מולו תולעת ארסית, שפלטה רעל לכל עבר. קאקאשי הצליח לחמוק ממנה, וסאקורה מיד זינקה אל מתחת למים. טובירה זימן דלת בזימון מוצלח, וקאקאשי כמעט נפל בה. "אין סיכוי שתצליח לפגוע בי" טובירה צחק בלגלוג, "לא כל עוד אני מזמן את הדלתות, וזה לעולם לא יסתיים!"
שימי הביט סביב. "לאן היא נעלמה?!" שאל בזעם. קאקאשי היה זה שרצה להשתמש בטכניקה, אך סאקורה הקדימה אותו. היא קיפצה מעל פני המים, ממש מאחורי גבו של טובירמה. היא חבטה בו באגרוף מספר פעמים, בנקודות השונות שבגבו. הוא נפל מבעד הדלת שיצר, וניסה לבטל אותה באמצעות סימוני ידיו- אלא שאז גילה שהן עובדות הפוך. הוא צעק קללות, ולבסוף הדלת נסגרה עליו ונעלמה. זה סידר אותו קאקאשי הרגיע את עצמו. סאקורה השתעלה. "את נראית עייפה, נינג'ה..." שימי גער מעליה. "חשבתי שאת הרבה יותר מאיימת מזה..."
קאקאשי השתמש בשרינגן, וקרא את גופו של התולעת המפלצתית. אי אפשר לפגוע בו חזותית. גם האגרוף של סאקורה לא היה חודר את זה- הוא מוקף במגן ריר מוזר... יש רק דרך אחת לוודא שהוא ייפגע מהתקפה כלשהי, בעליל. "סאקורה צ'אן, תחזרי אל ימטו וסמואי. אני אטפל בו."
סאקורה הנהנה, ואצה לכיוון בו היו שאר הצוות. כעת היה זה רק קאקאשי, נגד התולעת המגודלת. "אתה לא רוצה שהיא תפגע?..." שאל אותו שימי, שהסב אליו. קאקאשי סובב את אצבעותיו בידו הימנית, ואץ לעברו של שימי. שימי מיד זימן במגילתו תולעת גדולה, שהייתה צריכה לספוג את המהלומה. "רסנגן!" הוא הכריז, וכששם לב שמולו עומדת תולעת שונה, הוא קפץ מעליה, והשליך את הרסנגן על אויבו. כדור הצ'אקרה הכחול שפגע בו סובב ועיוות את גופו, ויצר ממש מאין מובלעת נטולת ריר. עכשיו או לעולם לא. הוא הזדרז להשתמש בסימוני ידיים. "משסף הברקים!" הוא קרא, והרגיש כיצד הצ'אקרה בגופו נסחטת אט-אט. ידו של קאקאשי זהרה בבוהק ברקי חזק, והוא התקדם לעבר נקודת החולשה שיצר בשד. שימי, שעוד היה פגוע קשות מהרסנגן, לא הצליח לזוז או לחשוב במידה שבה היה עושה לרוב. קאקאשי החדיר את האגרוף החשמלי בחור בינות הריר, והחליט לזמן לעשות את שלו. היה פיצוץ חזק- וכפילי סאסוקה רבים וחיילי שינובי נהדפו לשני הצדדים. רעם נשמע, ואחריו בוהק חזק שסנוור את כולם.