"בבקשה, בלה" אמר אדוארד בשקט. "בבקשה, אני מתחנן, אל תעשי את זה"
לקחתי נשימה עמוקה כדי להירגע. אמרתי, הנפתי את השוט ועצמתי את עיניי. "אבל על פשעים צריך לשלם"
בואו נחזור קצת אחורה, בסדר?
אני, הנסיכה איזבלה וולטורי.
לפני חמישים שנה, אדוארד קאלן- מי שהיה החבר שלי- עזב אותי בטענה שהוא לא אוהב אותי.
אחרי כמה חודשים, ויקטוריה מצאה אותי ושינתה אותי.
אחרי שנה, הוולטורי מצאו אותי, וקיבלו אותי לשורותיהם בתור נסיכה.
אני פשוט מסקרן את זה, אפשר לשלוח בכל ארבעת היסודות.
זה די מגניב.
בכל מקרה, נחזור לסיפור.
אבא שלי, ארו- הוא אימץ אותי- קרא לכל חיל המשמר- כולל אותי- לבוא, כי ישלו הודעה חשובה.
"אם זה עוד נשף שהוא מתכנן לי, אני אעשה לו וודג'י בטלקינתי" מלמלתי לג'יין והיידי שהלכו לידי. אליהן הכי התחברתי בחיל המשמר- הם היו החברות הכי טובות שלי.
ג׳יין צחקקה; היא לא אהבה להכאיב לארו, אבל נהנתה לראות אותו מתפתל.
היא ממש לא אוהבת את הזקן הזה.
"נסיכה שלי, הגעת!" אמר אבי כשראה אותי. הנהנתי אליו