פרק 2: מבצע דמבלדור
"אני מבקש מכולם לצאת חוץ מהמתנדבים" אמר הארי וכולם יצאו, "מודי אתה יכול לחסום את הדלת מהאזנות בבקשה?"
"כמובן" אמר מודי ולחש משהו לשרביט שלו והדלת פתאום בהקה. "תודה" אמר הארי והסתכל על כולם. "אתם עומדים לפני המשימה החשובה ביותר בתולדות העולם, משימה קשה ומסוכנת. אסור לכם לספר על משימה זאת לאף אחד. לפני שאומר לכם מה המשימה אנחנו הולכים לקיים 'שבועה בלתי שבירה' כך שמי שינסה לבגוד בנו או שיתפס ויעונה ימות לפני שיספר לפני שיספר משהו, אתם עוד לא מחוייבים אתם יכולים לפרוש עכשיו, אם אחד ממכם רוצה ללכת עכשיו ולא לסכן את חייו, אני אבין." הארי הסתכל על כולם אף אחד לא קם, "מצויין, אז בואו נמשיך, כולם, הצמידו את השרביטים שלכם ואמרו את מה שאגיד לכם- אנחנו המתנדבים למשימה מקיימים בזה הרגע את השבועה הבלתי שבירה, כל מילה שנגיד למישהו או משהו שאינו אחד מהמתנדבים יגרום לנו למוות, גם אם רק נפתח את הפה כדי לדבר על זה איתם." המתנדבים חזרו אחריו וניראו פוחדים. "אין לכם ממה לפחד, אתם מעכשיו גיבורים, גם אם המשימה לא תצליח, אותכם יזכרו! אני מציע שניקרא למבצע זה 'מבצע דמבלדור' לזכר דמבלדור? מסכימים?" נישמע מילמול הסכמה בחדר והארי המשיך, "עכשיו אני אספר לכם על מה המבצע- וולדמורט יצר לעצמו שיבעה הורקרוקסים" מודי הסתכל מזועזע ואמר, "שבעה? איזה איש חולני" ניראה שהשאר לא הבינו על מה מדובר, "מה הם הורקרוקסים?" שאל ארתור וויזלי ומודי ענה, " הורקרוקס זה דרך לשמור על עצמך בן על מוות, גם אם אתה על סף המוות, גם אם יורים בך את קללת האבדה קדברה לא תמות, וולדמורט, לפי מה שהארי אומר יצר לעצמו שיבעה, את ההורקרוקסים אפשר להחביא בחפצים, אפשר לעשות אותם בלתי ניראים, אבנים שלא שמים לב אליהם, הכל. את ההורקרוקסים אפשר ליצור רק אם עשית פשע חמור."
"אתה מתכוון לרצח?" אמר ביל ומודי המשיך, " כן אני מתכוון לרצח" כל אנשי מבצע דמבלדור הסתכלו על הארי מזועזעים והארי דיבר שוב, " לדמבלדור היו השערות מה הם ההורקרוקסים, אני הרסתי אחד, היומן של טום רידל, מה שמראה שוולדמורט היה היורש של סלית'רין" בני משפחת וויזלי החליפו מבטים מתאבים, היומן השטלת על ג'יני, "הורקרוקס אחר דמבלדור הרס, ההורקרוקס היה הטבעת של סאלזאר סלית'רין. אני ודמבלדור יצאנו למסע בערב מותו, כי דמבלדור היה סבור שמצא את מיקומו של הורקרוקס נוסף- תליון של סאלזאר סלית'רין, אני ודמבלדור הגענו למקום בו הוחבא ההורקרוקס ובמקום ההורקרוקס גילינו תליון מזוייף כשחזרנו לטירה דמבלדור נירצח, לתליון היה מצורף פתק שחתום ע"י ר.א.ב אני לא יודע מי זה אבל זאת תיהייה המשימה הראשונה שלכם- חפשו את כל האנשים שתוכלו למצוא שחיו או שעדיין חיים בתקופה של וולדמורט וצמצמו את האפשרויות לאנשים שוולדמורט היה מעוניין במותם, אוכלי מוות, ואנשים שמתו מסיבה לא ברורה. התחילו עכשיו ומחר בערב הביאו לי דוחות. כאן הפגישה מסתיימת, שיהיה לכם קיץ נעים.
הארי התעתק בחזרה עם ביל, צארלי וארתור למחילה שם הם אכלו. הארי שם לב לכך שארתור ביל וצארלי לא דיברו הרבה בכלל וגם לא אכלו הרבה, מולי, שכניראה שמה לב אמרה בשקט כדי שרק ארבעתם יוכלו לשמוע, "זה המשימה נכון? זה למה שאתם לא אוכלים?" ארתור הנהן בראשו ומולי הסתפקה בזה. לאחר ארוחת הצהריים הארי הציע לרון, הרמיוני וג'יני ללכת להסתובב בסימטאת דיאגון ולבקר את פרד וג'ורג'. "איך אני אגיע לשם?" שאלה ג'יני והארי ענה תחזיקי חזק את היד שלי ואני ישגר אותך לשם איתי כשאני יתעתק. הם כולם התעתקו לסימטאת דיאגון והתחילו להסתובב. הכל היה שקט, גם שם, כמו בהוגסמיד היה הרבה זבל על הרצפה. "מה קרה כאן?" נדהמה ג'יני וקול מאחורה ענה להם, "בזמן האחרון האנשים לא יוצאים מהבתים הרבה, הם פוחדים שאוכלי המוות יתפסו אותם ויהרגו אותם" כולם הסתובבו וראו ילד עם שיער חום- שחור, עייניים חומות, בערך בגובה של הארי. "אני תומר תומאס" והושיט את ידו כדי ללחוץ את ידם, הארי וכל השאר הושיטו את ידם ואמרו את שמם, כשהארי אמר את שמו תומר אמר, "וואו הארי פוטר?" ועיניו טיילו ועבר צלקתו, "כמובן שראיתי אותך בבית הספר וגם אותך הרמיוני גריינג'ר" הרמיוני ניראתה מופתעת, " את התלמידה המצטיינת בשנה השביעית לא?" הרמיוני הסמיקה, "אהמ.. לא יודעת אם המצטיינת" היא אמרה בצניעות והושיטה את ידה כדי להושיט לו את ידה, "אז אתה בהוגוורטס?" המשיכה הרמיוני ותומר ענה "הייתי, סיימתי את שנתי השביעית בשנה שעברה, הייתי ברייבנקלו." הרמיוני הסתכלה עליו בעיניין. עד שהתחיל ליהיות חשוך ותומר אמר " טוב ניראה לי שאני אזוז לבית שלי,לא ניראה לי שיהיה לי כל כך חכם להסתובב פה בחושך, עדיין אני בן מוגלגים" כולם הסתכלו עליו בהבנה והוא שאל, "בא לכם לבוא אלי?" והרמיוני ענתה מיד " למה לא? אלא אם כן איכפת לאחרים?" רון ענה לה, " כן הרמיוני, איכפת, זה לא אישי תומר אבל אני לא חושב שכל כך אפשר לסמוך על אף אחד בזמן הנתון, במיוחד כשאנחנו נימצאים בזמן מלחמה, אני לא אומר שאתה מוזר, או שאתה ניראה לי חשוד, אבל מי יודע בימים האלה." פתאום הרמיוני הסתכלה על רון וניראה היה שהיא ראתה אותו בפעם הראשונה, ושהוא בא על אש המחץ, "רון צודק" היא אמרה ותומר דיבר שוב, "אל תדאגו אני מבין אותכם לגמריי, ניראה לי שגם אני הייתי נוהג באותה דרך, אל תדאגו תהנו, ואני מקווה שניפגש שוב" הוא ניפרד מכולם לשלום והתעתק." לאחר זמן מה ניהייה חשוך מאוד וכולם התעתקו בחזרה למחילה. "באמת הייתי פזיזה מאוד, אני לא יודעת מה קרה לי" אמרה הרמיוני, "וואו רון, בחיים לא חשבתי שאתה תגיד את זה כל כך אחראי מצידך" לאחר כחצי שעה של דיבורים, הארי רון, הרמיוני וג'יני הלכו לישון.
הארי התעורר הוא היה חייב ללכת לשירותים, הוא יצא למסדרון שמהחדר של רון ומצא את עצמו מול רון והרמיוני, שהתנשקו בתשוקה והעבירו את הידיים שלהם זה על זה.
הארי לא האמין למראה עיניו, הוא ניסה להתגנב בשקט לתוך השירותים בלי שישימו לב, אבל הפיל עציץ כבד.
רון והרמיוני הסתכלו בבהלה, וגילו שהארי ראה אותם, שנייהם הסתכלו עליו והסמיקו. "תשכחו שהייתי כאן" אמר הארי והלך לשירותים. כשחזר מהשירותים הלך הארי בחזרה לחדר, רון והרמיוני כבר לא היו ביחד והארי מצא את רון בחדר שלו מחטט בתוך חור בשמיכה ומחכה שהארי יכנס כדי לדבר איתו. "אז מה? ראית אותנו" אמר רון, "שנינו לא הצלחנו להירדם והתחלנו לדבר ופשוט פתאום זה קרה."
"מה אתה מרגיש כלפיה?" שאל הארי ורון ענה, "לא יודע, אני מאוד מבולבל, אני לא יודע מה לחשוב, מעניין מה היא חושבת עליי... ניראה לך שהיא מרגישה משהו כלפיי?"
"בטח שכן" ענה הארי, "אם הגעתם למצב הזה אני דיי בטוח שיש לה משהו כלפיך" רון הסתכל על הארי ואמר, "טוב אני סומך עליך" והלך לישון.
למחרת בבוקר היה ניראה שרון מתבייש קצת מהרמיוני ופוחד מהתגובות שלה למה שקרה, אבל לא היה ניראה שהרמיוני מתביישת בכלום ובבוקר כשראתה אותו ישר באה אליו בירכה אותו בבוקר טוב ונתנה לו נשיקה, ג'יני ניראתה מופתעת מאוד. מאז הביטחון העצמי של רון עלה בהרבה. ג'יני קראה להארי ללכת איתה לטיול קצר והארי נענה בחיוב. הם טיילו טיפה ואז היה ניראה שג'יני מגיעה למה שרצתה להגיד. "הארי, הרמיוני התנהגה מאוד מוזר אתמול בלילה, כשדיברנו על הדברים הרגילים שאנחנו מדברים עליהם היא לא ידעה כל כך על מה אני מדברת" הארי הסתכל עליה וחשב שזה בטח איכשהו קשור לרון, "חוץ מזה היא ניראתה לי מאוד מרוחקת, משהו אצלה לא היה בסדר ואני לא יודעת מה זה, הארי צריך לבדוק את זה יש לי הרגשה רעה."
"אל תדאגי ג'יני, אני בטוח שזה איכשהו קשור לרון, את ראית מה יש בייניהם עכשיו, אבל אני גם ינסה לשים טיפה יותר לב" הארי הוסיף לאחר שראה שג'יני מתחילה לפתוח את הפה שלה, כניראה שזה הרגיעה אותה. כשחזרו הארי וג'יני לבית, גברת וויזלי רצה להארי מהר ואמרה לו שמודי בא ואומר שיש לו משהו בשבילך. הארי ישר ניפרד מג'יני והלך לאח, כניראה שאלה הם הדוחות. "הארי, טוב לראות אותך, עשינו את הבדיקה ועלו לנו כמה שמות, צימצמנו את השמות ויצא לנו שמות מדאיגים מאוד, מצאנו את אח של סיריוס, רגולס אלפרד בלק שהיה בשירותיו של אתה יודע מי ונירצח על ידיו של אתה יודע מי בכבודו ובעצמו בגלל סיבה לא ידועה, אומרים שהוא ניבהל ממה שביקשו ממנו לעשות. עוד שם שיצא לנו זה רוברט אדי בריסל, אך לא ניראה לנו שזהו הוא, הוא מת מסיבה לא ידועה לפני כ3 שנים. בינתיים התשוב הכי רלוונטית היא רגולס בלק אבל עוד נבדוק את זה.
"תודה רבה מודי, אני שמח שהבאת לי את התוצאות האלה." מודי התעתק והארי נישאר לבדו מול האח ותהה,
רגולס? אבל הוא היה אוכל מוות! לא הגיוני.
מה סריוס אמר לי עליו?
תיזכר!
הוא אמר שהוא נירצח כי ניבהל ממה שביקשו ממנו לעשות.
מה עם ביקשו ממנו לעזור בבניית המחסה להורקרוקס? מה אם הוא ידע איפה זה ואיך לעבור את השיקוי?
ואז פתאום להארי נפל האסימון- 'מה אם ההורקרוקס מוחבא בכיכר גרימלוד?' הארי ישר יצא לחיפוש בכיכר גרימלוד, חיפש בכל מקום, בכל חור בכל חדר בכל מקום. לא היה כלום. הארי התאכזב והתעתק חזרה למחילה. הוא הלך לישון מוקדם. הימים עברו והקיץ התחיל להתפוגג, התחילו לרדת קצת טיפטופים אבל לא דברים רציניים. לבסוף הגיע ה31 באוגוסט, יומה האחרון של ג'יני במחילה. כל חפציה כבר היו ארוזים, לא היה ניראה שהיא לחוצה אלא קצת דיכאונית. הרמיוני ניחמה אותה וג'יני טיפה התעודדה. ג'יני הלכה לישון מוקדם יחסית באותו הלילה והארי הלך לדבר עם רון והרמיוני. "רון והרמיוני, אתם לא חייבים לבוא איתי למסע, אתם יכולים ללכת להוגוורטס וללמוד עם ג'יני." הרמיוני ניראתה שהתקשתה להבין מה הוא אמר ופתאום אמרה " הארי!" הארי הסתכל עליה מופתע, ופתאום היא ניראתה מרוחקת "ברור שנצטרף איתך למסע" ופתאום להארי הייתה מחשבה והוא שאל את הרמיוני, " תגידי הרמיוני, נכון בשנה שעברה שהיית חברה של מייקל קורנר? אז אני מקווה שלא סיפרת לו כלום על המסע נכון?" הרמיוני ענתה בקצרה ובסתמיות "ברור שלא, ניראה לך שאני יספ-"
"שתק" אמר הארי והרמיוני השתתקה מיד. "רון, היא נתונה לקללת אימפריוס" לך תקרא לאבא שלך מיד, צריך ליצור קשר עם משרד הקסמים ועם בית החולים ע"ש הקדוש מנגו" רון צייט במהרה ותוך שנייה ארתור וויזלי הגיעה.
"מה קרה הארי?" שאל ארתור וויזלי והארי ענה, "חייבים ליצור קשר עם משרד הקסמים ולהגיד לו שתומר תומאס, אם זה השם האמיתי שלו, הטיל על הרמיוני קללת אימפריוס, כמו כן צור קשר עם הקדוש מנגו כדי שישחררו את הקללה מהרמיוני." כמובן, אמר ארתור והתעתק מיד. רון ניראה מבולבל מאוד והארי אמר לו "רון, כל הכבוד, הצלת אותנו מסכנה גדולה בכך שלא הסכמת לבוא לתומר." רון ניראה עדיין מבולבל ואמר "אז כניראה שהוא רצה שהיא תיהיה איתי כדי לגרור ממני סודות וכדי שאחר כך ניתקרב אליו ואולי אפילו היא תטיל עלי קללה כלשהי."
"אל תדאג רון, הכל יהיה בסדר אתה תיראה."
באותו הערב הרמיוני נילקחה לקדוש מנגו, ולאחר שעה רון והרמיוני קיבלו מיכתב שבו כתוב שהם מוזמנים לבקר את הרמיוני ושהיא החלימה בקלות. רון והארי התעתקו לקדוש והלכו למזכירה. "את מי אתם מחפשים?"
"את הרמיוני ג'ריינג'ר" אמר רון.
"קומה רביעית דלת שלישית מימין."
"תודה" אמר הארי והם עלו לקומה הרביעית הלכו לדלת השלישית וראו את הרמיוני שוכבת. "רון! הארי!" אמרה הרמיוני וחייכה, הארי ורון חייכו אותה בחזרה וחיבקו אותה. "וואו הארי, טוב שעלית על זה! מי יודע מה הייתי עושה לכם אם לא!"
"האמת שג'יני שמה לב לזה וביקשה ממני לבדוק את זה וטוב שככה! זה היה התומר הזה." הרמיוני הסתכלה עליו ואמרה " טוב ברור מי עוד היה עושה את זה, שמע הארי אני לא יודעת בידיוק מה עשיתי אז אתם יכולים להסביר לי?" הארי פתח בהסבר על כל מה שהיה ורון לא פתח את הפה שלו. בסוף ההסבר הרמיוני אמרה, "אוווו רון אני כל כך מצטערת, לא רציתי שזה יקרה אנ-"
"זה בסדר הרמיוני אני מבין, אני גם מעדיף שלא להעביר את הקשר לרומנטי, זה בסוף רק יפריע לחברות שלנו." הרמיוני ניראתה כאילו היא מבואסת ואז אמרה "מצויין! אני שמחה שאתה לוקח את זה ככה". לאחר כמה זמן כשהכל היה ניראה בסדר הארי דיבר איתם בשקט. "אז שמעו, החלטתם אם אתם רוצים לבוא למסע איתי כי אם אתם רוצים תחזרו להוגוורטס אני יבין אותכם, באמת." רון והרמיוני הביטו זה בזה ורון אמר, "הארי לא משנה מה יקרה, אני בא איתך." הרמיוני הסתכלה בהיסוס קטן ברון ואז בביטחון מלא אמרה, "גם אני יבוא איתך הארי! אני רוצה ואני מוכנה להשמיד את ההורקרוקסים המוכנים ואני יעשה הכל כדי שננצח במלחמה" הארי ניראה מעודד, שיחררו את הרמיוני והם כולם חזרו למחילה.
בכיכר גרימלוד, חיפש בכל מקום, בכל חור בכל חדר בכל מקום. לא היה כלום. הארי התאכזב והתעתק חזרה למחילה. הוא הלך לישון מוקדם. הימים עברו והקיץ התחיל להתפוגג, התחילו לרדת קצת טיפטופים אבל לא דברים רציניים. לבסוף הגיע ה31 באוגוסט, יומה האחרון של ג'יני במחילה. כל חפציה כבר היו ארוזים, לא היה ניראה שהיא לחוצה אלא קצת דיכאונית. הרמיוני ניחמה אותה וג'יני טיפה התעודדה. ג'יני הלכה לישון מוקדם יחסית באותו הלילה והארי הלך לדבר עם רון והרמיוני. "רון והרמיוני, אתם לא חייבים לבוא איתי למסע, אתם יכולים ללכת להוגוורטס וללמוד עם ג'יני." הרמיוני ניראתה שהתקשתה להבין מה הוא אמר ופתאום אמרה " הארי!" הארי הסתכל עליה מופתע, ופתאום היא ניראתה מרוחקת "ברור שנצטרף איתך למסע" ופתאום להארי הייתה מחשבה והוא שאל את הרמיוני, " תגידי הרמיוני, נכון בשנה שעברה שהיית חברה של מייקל קורנר? אז אני מקווה שלא סיפרת לו כלום על המסע נכון?" הרמיוני ענתה בקצרה ובסתמיות "ברור שלא, ניראה לך שאני יספ-"
"שתק" אמר הארי והרמיוני השתתקה מיד. "רון, היא נתונה לקללת אימפריוס" לך תקרא לאבא שלך מיד, צריך ליצור קשר עם משרד הקסמים ועם בית החולים ע"ש הקדוש מנגו" רון צייט במהרה ותוך שנייה ארתור וויזלי הגיעה.
"מה קרה הארי?" שאל ארתור וויזלי והארי ענה, "חייבים ליצור קשר עם משרד הקסמים ולהגיד לו שתומר תומאס, אם זה השם האמיתי שלו, הטיל על הרמיוני קללת אימפריוס, כמו כן צור קשר עם הקדוש מנגו כדי שישחררו את הקללה מהרמיוני." כמובן, אמר ארתור והתעתק מיד. רון ניראה מבולבל מאוד והארי אמר לו "רון, כל הכבוד, הצלת אותנו מסכנה גדולה בכך שלא הסכמת לבוא לתומר." רון ניראה עדיין מבולבל ואמר "אז כניראה שהוא רצה שהיא תיהיה איתי כדי לגרור ממני סודות וכדי שאחר כך ניתקרב אליו ואולי אפילו היא תטיל עלי קללה כלשהי."
"אל תדאג רון, הכל יהיה בסדר אתה תיראה."
באותו הערב הרמיוני נילקחה לקדוש מנגו, ולאחר שעה רון והרמיוני קיבלו מיכתב שבו כתוב שהם מוזמנים לבקר את הרמיוני ושהיא החלימה בקלות. רון והארי התעתקו לקדוש והלכו למזכירה. "את מי אתם מחפשים?"
"את הרמיוני ג'ריינג'ר" אמר רון.
"קומה רביעית דלת שלישית מימין."
"תודה" אמר הארי והם עלו לקומה הרביעית הלכו לדלת השלישית וראו את הרמיוני שוכבת. "רון! הארי!" אמרה הרמיוני וחייכה, הארי ורון חייכו אותה בחזרה וחיבקו אותה. "וואו הארי, טוב שעלית על זה! מי יודע מה הייתי עושה לכם אם לא!"
"האמת שג'יני שמה לב לזה וביקשה ממני לבדוק את זה וטוב שככה! זה היה התומר הזה." הרמיוני הסתכלה עליו ואמרה " טוב ברור מי עוד היה עושה את זה, שמע הארי אני לא יודעת בידיוק מה עשיתי אז אתם יכולים להסביר לי?" הארי פתח בהסבר על כל מה שהיה ורון לא פתח את הפה שלו. בסוף ההסבר הרמיוני אמרה, "אוווו רון אני כל כך מצטערת, לא רציתי שזה יקרה אנ-"
"זה בסדר הרמיוני אני מבין, אני גם מעדיף שלא להעביר את הקשר לרומנטי, זה בסוף רק יפריע לחברות שלנו." הרמיוני ניראתה כאילו היא מבואסת ואז אמרה "מצויין! אני שמחה שאתה לוקח את זה ככה". לאחר כמה זמן כשהכל היה ניראה בסדר הארי דיבר איתם בשקט. "אז שמעו, החלטתם אם אתם רוצים לבוא למסע איתי כי אם אתם רוצים תחזרו להוגוורטס אני יבין אותכם, באמת." רון והרמיוני הביטו זה בזה ורון אמר, "הארי לא משנה מה יקרה, אני בא איתך." הרמיוני הסתכלה בהיסוס קטן ברון ואז בביטחון מלא אמרה, "גם אני יבוא איתך הארי! אני רוצה ואני מוכנה להשמיד את ההורקרוקסים המוכנים ואני יעשה הכל כדי שננצח במלחמה" הארי ניראה מעודד, שיחררו את הרמיוני והם כולם חזרו למחילה.