פרק 3- הפרידה

הארי התעורר מצעקותיה של גברת וויזלי. לקח לו כמה דקות לפני שהבין שזהו ה-1 בספטמבר ושג'יני תלך להוגוורטס. הוא היה מאוד מבואס מכיוון שלא יראה אותה יותר ולכן הסכים ללוות אותה לקינג קרוס כדי לראות אותה ליותר זמן. גם רון, הרמיוני, אדון וגברת וויזלי. גברת וויזלי התנהגה כמשוגעת, צעקה הרבה מלחץ ובכתה גם קצת מדאגה לג'יני. לבסוף היא נירגעה והלכה עם כולם למכוניות משרד הקסמים שחיכו להם מחוץ לשטח המחילה. כשנסעו לתחנת קינגס קרוס היו עומסי תנועה כבדים ונישארו רק חמש דקות ליציאת הרכבת כשהגיעו לתחנה, גברת וויזלי חזרה ליהיות לחוצה. כשהגיעו למעבר לרציף תשע ושלושה רבעים ג'יני עברה ראשונה עם אמא ואביה, כ10 שניות אחריהם הגיעו רון, הרמיוני והארי. הרציף לא היה מלא כבדרך כלל, הילדים וההורים שבדרך כלל היו שמחים בתחילת הלימודים ניראו עגומים, אפילו הרכבת הייתה ניראת להארי קצת עגומה. קולה של ג'יני אמר באוזנו, "הארי אתה יכול לבוא איתי הצידה לרגע? אני צריכה לדבר איתך." הארי הסכים והלך איתה הצידה. הם היו לבד, הארי הסתכל על ג'יני וראה דמעות בעיניה, "מה קרה?" הוא שאל.

"אני פשוט מבואסת, מבואסת שאני לא יראה אותך שוב למשך שנה שלמה."

"ג'יני-" התחיל הארי לומר אבל היא עצרה אותו אמרה לו , "ששש..." התקרבה אליו ונתנה לו נשיקה, הארי לא שיתף פעולה ודחה אותה. "ג'יני, אני מצטער, אני לא יכול לעשות את זה, אני אוהב אותך מאד, אבל אני לא יכול לעשות את זה-"

"אבל למה?" שאלה ג'יני.

"את עוד תביני" אמר הארי והתעתק למחילה.

הימים הבאים עברו על הארי בעצב, הוא אהב את ג'יני מאוד, ורצה ליהיות איתה, אבל למרות זאת פחד, כי ידע שוולדמורט יפגע במי שקרוב אליו ולא יכל להרשות לעצמו שיקרה לג'יני משהו. "הארי צא מזה" אמרה הרמיוני יום אחד כשראתה את הארי, "אתה בדיכאון כבר כמה ימים! אתה חייב להפסיק, אני יודעת בידיוק מה אתה מרגיש, גם אני הרגשתי ככה כשנפרדתי מקרום, אבל זה לא שאתה לא תיראה אותה יותר." הארי לא התעודד הוא הרגיש רע. לאחר עוד כמה ימים של דיכאון הוא החליט שזוהי לא דרך חכמה לנצל את הזמן ואמר לרון ולהרמיוני שאם הם רוצים לצאת איתו למסע שיתחילו להתכונן כי הם כניראה יצאו בעוד כמה ימים למכתש גודריק.

הארי המשיך להרגיש נורא והמחשבה על היציאה לא גרמה לו לשימחה. הוא התלבט רבות על האם לצאת למסע או לחכות עוד טיפה ולהתכונן, המחשבות שלו לא היו מסודרות אבל לבסוף החליט, ככל שימשיך לחכות וולדמורט ואוכלי המוות ירצחו עוד ועוד אנשים, ומי יודע, אולי גם אנשים שהוא מכיר. היום עבר במחשבות מרובות על לאיפה ילך לאחר שרון והרמיוני ילכו איתו למכתש גודריק ולבסוף החליט שיראה מה יהיה.

כבר למחרת בבוקר רון הרמיוני והארי היו מוכנים לצאת למסע, האווירה הייתה מתוחה מאוד. הם ניפרדו ממשפחת וויזלי בכאב וקצת בצער ויצאו למסע. כולם החזיקו במזוודותיהם והתעתקו לכיוון מכתש גודריק, הארי הרגיש את ההרגשה שגומי לוחץ חזק על גופך ולא נותן לך לנשום, אך הפעם לא ייחס לזה משמעות מפני שהרגיש התרגשות, הוא לא הבין מדוע והאם זו היא התרגשות חיובית או שלילית. הארי פקח את עיניו וראה מקום יפה, עם שדות רחבים וירוקים. רון הגיע מאחוריו והרמיוני לצידו. "טוב אז יאללה בואו נחפש את הבית של ההורים שלי" אמר הארי כישף את מזוודותיו כדי שירחפו אחריו והתקדם קדימה ותוך השדות הירוקות ולעבר העיירה הקרובה. רון והרמיוני עשו את אותם הדברים שהארי עשה. כשהתקרבו לעיירה משהו אמר להארי שהולך לקרות משהו גדול וככל שהתקרב הרגיש יותר מוזר והתרגש, כשניכנסו לעיירה להארי כבר היו פרפרים בבטן של ממש ונשימתו הייתה קצרה ומהירה. "טוב, רון והארי, תורידו את המזוודות, אסור לנו להחזיק אותם ככה באוויר, זאת עיירת מוגלגים."

"אבל השם שלה הוא לא על שם 'גודריק גריפינדור'?" שאל רון.

"למעשה כן, כי כאן גר בעבר ברוומן ווריט ממציא הסניץ המוזהב" אמרה הרמיוני ורון השתתק.

כולם הניחו את המזוודות וסחבו אותם בידיהם. הם התקדמו עוד קצת ומצאו את עצמם מול קוטג' גדולה שהייתה חצי הרוסה, הארי הסתכל עליה כלא מאמין והרגיש שהתרגשותו גדלה. ליד הבית היה שלט גדול-

"ברוכים הבאים לבית פוטר ההסטורי, כאן הארי פוטר- הילד שנשאר בחיים, הביס את אדון האופל. אזור זה מוגן בקסמים דוחי מוגלגים ולכן מותר לכם להשתמש כאן בקסמים ככל שתרצו. אם תרצו רשמו את שמכם בספר המבקרים."

הארי הלך לספר המבקרים והסתכל עליו וחשב על הוריו, ברגע שחשב על הוריו הופיע מכתב על ספר האורחים:

לכבוד הארי פוטר

הארי פתח את המכתב מיד וקרא

הארי היקר

אנו שמחים שמצאת את מכתב זה

איננו יכולים לכתוב במכתב זה את כל מה שנרצה להגיד לךמפני שאם מכתב זה יגיע לידיים הלא נכונותהלורד וולדמורט ישאר בלתי מנוצח לנצחלכןברגע שאתה רואה מכתב זהצא לאלסקה שם קיימת מערהשאותה תצתרך לחפשבמערה קיים ספר שאביך כתב הספר יתן מידע על מה שרצינו לכתוב במכתב זה ולא יכולנו

אוהבים תמידגם כאשר אנחנו בעולם הבא

לילי וגיימס פוטר

הארי הסתכל על המכתב וליבו התמלא בתקווה, הוא חשב,

אולי זהו אחד ההורקרוקסים?

אולי זה משהו שיעזור לי למצוא את ההורקרוקסים?

בעודו חושב את המחשבות הבזק כסוף ניראה ופיספס את פניו בסנטימטר, ישר הארי הוציא את שרביטו מהכיס והסתובב. מולו עמדו מאלפוי ואמו ואיתם לא אחר מאשר הרוצחת של סיריוס סנדקו, בלטריקס לסטריינג'.