פרק 5:
למחרת בבוקר הארי התעורר מוקדם ויצא לטיול לבדו בחצר האחורית של המחילה. בלילה היה לו חלום, בחלום הוא דיבר עם דמבלדור, ההורים שלו ועם סריוס, הם אמרו לו שהוא חייב למצוא את הספר, שזה עיניין דחוף. הארי עדיין חשב על הרציחה של נרקיסה מאלפוי, עכשיו הוא הרגיש אומלל, הוא התחיל להבין שהוא לקח למישהו את החיים, שאין דרך חזרה, שבטח עכשיו הכל שחור אצלה, והיא לא זוכרת, רואה, חושבת ומרגישה כלום. המחשבה הזאת לא יצאה להארי מהראש.
כשהשמש זרחה גבוהה מעל הגבעות וההרים הנמוכים שהקיפו את המחילה, הארי חזר לחדר של רון. רון היה ער ודיבר עם הרמיוני על אירועי אתמול ועל העתיד לבוא, כשהארי ניכנס הם השתתקו ולאחר כדקה של דממה הארי החליט לשבור את הדממה, "טוב תתחילו להתכונן, עוד שעה אנחנו יוצאים." רון והרמיוני לא ענו, רון פשוט הלך למקלחת והרמיוני ציחצחה שיניים ושטפה פנים. הארי פשוט התאמן על כמה קסמים. השעה עברה באיטיות רבה אבל לבסוף עברה והשלישיה היו מוכנים לדרך, הם יצאו אל מחוץ לבית והתעתקו להר מקינלי. הארי עצם את עיניו, הוא הרגיש שוב, כיצד משהו כמו גומי נילחץ על גופו ולא נותן לו לנשום, כעבור כמה שניות הארי הרגיש שהלחץ הרפה ממנו ושהוא יכול לנשום שוב, עם זאת, הוא הרגיש קור עז, עיניו ניפקחו ומולו היה הנוף המרהיב ביותר שראה בחייו, הרים גבוהים, מלאים בשלג, חלקם גבוהים וחלקם נמוכים יותר. מאחד ההרים ניראה עשן והארי הניח שאלה הם אסקימואים שמדליקים מדורה, הריח היה קריר ומתוק והרוח קלילה וקרה. הארי כאילו ניכנס לטראנס לרגע אבל יצא ממנו כשניזכר מה מוטל עליהם לעשות. "אז שנזוז?" הוא שאל את רון והרמיוני, הם הנהנו ויצאו לדרך. הארי שיער שהמערה תיהיה בחלק היותר עליון של ההר ואמר זאת לרון ולהרמיוני. רון הקטיף את תרמילו, אבל הרמיוני לעומת זאת חיפשה משהו בתרמיל שלה, לבסוף היה ניראה שמצאה אותו ושלפה אותו, זה היה דיסקמן, "חשבתי להביא את זה כדי שאני אוכל לשמוע משהו בזמן חיפוש המנהרה" אמרה הרמיוני והסמיכה, הארי חשב שזה רעיון טוב ורק רון ניראה מבולבל, "מה זה הדבר הזה?" הוא שאל את הרמיוני והיא ענתה, "זה כמו מין רדיו נייד שאתה יכול לשמוע בו שירים דרך דיסק, שזה הדבר העגול..." וכך המשיכה בהסברים שלה עד שרון ניראה מסופק, לבסוף חבשה את האוזניות והסתכלה על ההר בהבעה של תענוג. הם המשיכו להתקדם מספר שעות במעלה ההר ולהרמיוני כבר היה נימאס מהדיסקמן, היא שמה אותו בחזרה בתיק. הארי הסתכל עליה מכניס לתיק שלה את הדיסקמן וכשהחזיר את מבטו לדרך הוא ראה שבמרחק כ-30 מטר מהם יש חייה מסויימת. הם שלפו שרביטים והתקדמו אליה, כשהגיעו קרוב מספיק הארי ראה חייה יפיפייה. גופה היה שרירי ובנוי כמו סוס, פרוותה לבנה בוהקת, היו לה עיניים אפורות ועמוקות ובמקום האף מין קרן שמעוצבת במין עיגול.
"אני לא מאמינה!" לחשה הרמיוני לאוזנם של הארי ורון, "ניראה לי שאני יודעת מה זה, אבל אם כן..." והפסיקה כדי לחשוב. "אז מה זה?" שאל רון בקוצר רוח, "כי למרות שהחייה הזאת יפה אני לא אוהב אותה כל כך."
"רון, אני חושבת שזה שנורקק פחוס קרן! כניראה שלונה האמינה בדבר שבאמת קיים!"אמרה הרמיוני. הארי הופתע, הוא התקדם אל השנורקק והושיט את היד כדי ללטף את ראשו של היצור היפה. השנורקק הוציא מעין צווחה שהפתיעה את הארי, הוא זז אחורה ומעד על הגלימה שלו לרגליי השנורקק, הארי חשב שמשהו מוזר בשנורקק, הוא ראה זאת לפי העייניים. הרמיוני התקדמה לשנורקק אבל כשרק התחילה להתקדם החייה קפצה ורצה לכיוונה במהירות, הרמיוני הייתה קפואה במקומה, רון פעל מהר וצעק "אימפדימנטה" הלחש כאילו נהדף, לא היה הרבה זמן, השנורקק עמד להתנגש בהרמיוני, רון קפץ ודחף את הרמיוני מהדרך ועמד אל מול החייה הפראית, רון התנגש בה ועף כשני מטר באוויר לפני שנפל. השנורקק עמד לתקוף שוב אבל הפעם הרמיוני הייתה מוכנה, היא עשתה תנועה מורכבת באוויר והשנורקק עף באוויר וכשנפל התחיל להדרדר בהר. הרמיוני רצה מהר לרון, "רון!" היא התקדמה לעברו, הוא פשוט שכב על השלג עם עייניים סגורות, הרמיוני ניבהלה ולקחה שלג ושמה אותם על פניו של רון. "רון קום כבר!" אבל רון לא קם, מתוך יאוש הרמיוני לקחה את כף ידה ונתנה לרון סתירה, רון ניראה כאילו התחיל להתעורר, הוא התחיל לזוז וברגע שפקח את עיניו הרמיוני התנפלה עליו ונישקה אותו כשנפרדו לאחר כמה שניות הרמיוני אמרה, "רון אני אוהבת אותך, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך! איך שהצלת אותי! אני אוהבת אותך!" ונישקה אותו שוב. הארי הסתכל בצד וחייך אליהם, הם לא שמו לב אליו, אלא רק התמקדו בעצמם. בזמן שהתנשקו הארי הבין שהם כל כך מתאימים זה לזה ושהם באמת מאוהבים, ועכשיו הייתה לו הרגשה שזה באמת ושזה לא רק כי הרמיוני מכושפת.
אחרי כרבע שעה רון והרמיוני הפסיקו להתנשק ושמו לב להארי, שכבר הדליק מדורה ובנה את האוהלים. "אוי הארי, אני מצטערת שהיית צריך לעשות את הכל לבד" אמרה הרמיוני אבל להארי לא היה איכפת, הוא שמח שהיא ורון ביחד וחוץ מזה לקח לו שני הנפות שרביט בשביל לעשות את הכל. הלילה ירד על ההרים המדהימים של אלסקה והארי רון והרמיוני ניכנסו לאוהל הענק (שניראה קטן מבחוץ) והלכו לישון.
למחרת בבוקר הם התעוררו לקור נורא, הרמיוני שלא יכלה לסבול את הטמפרטורה יותר ירתה משרביטה להבות שחיממו אותם ושמה אותם בתוך בקבוק כדי שתוכל לסחוב את הלהבות איתה. "אז בואו נתחיל לעלות" אמר הארי אבל רון התנגד והשיב, "אבל איך נידע איפה הכניסה?"
"קסם תמיד משאיר עקבות, זה מה שדמבלדור אמר לי בשנה שעברה" אמר הארי והתחיל ללכת אבל הרמיוני עצרה אותו, "האוויר יתחיל ליהיות מאוד דליל בחמצן ככל שנעלה, חייבים לעשות לחש כלשהו שיספק לנו אוויר נקי כל הזמן." הארי ניסה להיזכר בכישוף ולבסוף ניזכר, "את יודעת איך מבצעים את לחש בועית הקסדה?" הרמיוני לא ענתה במקום זה מלמלה משהו בשרביטה ועל ראשה הופיע בועה שקופה שהעניקה לה חמצן נקי למשך כל הזמן שתרצה. "איך עשית את זה?" שאל רון.
"זה לא בעיה" אמרה הרמיוני, "תניפו את השרביט בצורה כזאת" והראתה להם מין הצלפה קטנה, "ותגידו את המילה בבלארם" הארי ורון עשו כפי שאמרה וגם על ראשיהם הופיע מין בועית מוזרה, הארי הרגיש כאילו היה לכוד לרגע בלי אוויר אבל שנייה אחרי זה הרגיש אוויר נעים והוא נשם בחופשיות.
הם המשיכו לטפס במעלה ההר, וככל שהמשיכו לעלות במעלה ההר ניראה היה המקום קודר יפה, אך גם בצורה מוזרה יותר ויותר מדהים ביופיו. לפתע מתוך השלג קפץ משהו שחור על רון, הוא צעק, "האאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" והת'סטראל ירד ממנו. נשמעה מין צווחה משונה שהארי שמע פעם אחת בעבר בהוגוורטס. האגריד הופיע כשעל ראשו בועית קסדה" אתה תרד ממנו בולוונגר, הוא הסתכל על השלישייה בהפתעה ושאל, "מה אתם עושים פה?" והתקרב כדי לחבק אותם. לאחר שמעך אותם הארי אמר להאגריד שזה עיניינים מיוחדים שאסור לו לדבר עליהם, מבצע דמבלדור. "מה אתה עושה פה האגריד?" שאלה הרמיוני.
"הרמיוני, זה מקום מסוכן פה, אני לא יודע איך הגעתם לפה ומה אתם עושים פה אבל יש פה ענקים, חלק מהם לא ידידותיים בכלל ולא רק זה, יש פה גם אוכלי מוות שיוצרים קשרים עם הענקים. זה מקום מסוכן מאוד." הרמיוני התחלחלה והארי פשוט שאל, "האגריד, תגיד, ראית פה מערה שאולי ניראתה לך כאילו קוסמים יצרו אותה?"
"כן, אני פה ראיתי מערה כזאת, אני לא יכול להיכנס לתוכה אבל אני יודעת שהיא מכושפת או שלפחות יש בה קסמים כי יש שם בפנים אש נצחית-" אך הרמיוני קטעה אותו, "אש ניצחית? שלא ניכבת לנצח?"
"אתה יכול להוביל אותנו לשם האגריד? זה חשוב" אמר הארי אבל האגריד ניענע בראשו, אני מצטער, אני לא יכול, אבל הת'אסטרל יכול בלי בעיה, אבל יש לי רק אחד אז תצטרכו לשבת עליו שלושתכם." הארי שמח ואמר בקלות, "אין בעיה האגריד, תודה רבה! אנחנו באמת צריכים את זה!". הארי התיישב על הת'סטראל והרמיוני ורון ביקשו בהאגריד עזרה, לבסוף אחרי מאמצים ממושכים הצליחו רון והרמיוני להתיישב גם הם על גבו של הת'סטראל. "קח אותנו למערה הקסומה" ביקש הארי, החיה לא זזה ואז בשנייה אחת פרסה את כנפיה והמריאה, הרמיוני צעקה אבל החזיקה בהארי חזק כדי לא ליפול. האוויר התקרר כל שנייה. הם המשיכו להתקדם כ10 דקות, וכל מה שראו זה קרח ושלג. לפתע הם ראו אור ירוק שפוגע בת'סטראל. הוא המשיך להתקדם טיפה עד שניתקע בשלג הכבד שעל אדמת ההר. הארי ורון נפלו גם הם אבל קמו מהר עם שרביטים שלופים. מולם עמדו שלושה אוכלי מוות. "הארי פוטר" אמר קול מוכר מאוכל המוות האמצעי שכוסה בברדס, "אני בטוח שאדון האופל ישמח לדעת שאתה פה, קראב, גויל תודיעו עכשיו לאדון האופל שמצאנו את הארי פוטר." שני אוכלי המוות התעתקו משם במהירות והארי ידע שאין הרבה זמן, שהוא חייב למהר. "עכשיו הארי, בוא ניראה מה אתה והחברים שלך שווים". אוכל המוות הרים את השרביט שלו ועמד לקלל את רון כשפתאום נישמע שאגה והורגשה רעידת אדמה, "הרמי!" יצור ענק רץ לכיוון שלהם בצעדי ענק ותפס את אוכל המוות שירה על גרעפ מלא קללות. כלום לא קרה לגרעפ והוא זרק את אוכל המוות לאוויר, אוכל המוות נפל והתחיל בקרב עם בקביק. הארי הרמיוני ורון החלו לרוץ מהר במעלה ההר. "תגידי הרמיוני, אם אני יזמן את המטאטא שלי מהמחילה עד לכאן, כמה זמן יקח?" שאל הארי. הרמיוני חשבה על זה לרגע ואמרה, "כמה ימים, וגם אם היית מזמן את זה, זה היה עף דרך שטח מוגלגי."
"טוב אז בואו נרוץ מהר כי אני בטוח שוולדמורט בקרוב יגיע להר ו-" אמר הארי אבל פיצוץ קטן קטע אותו, זה היה נישמע שאוכל המוות התעתק לאזור או שהתעתק מחוצה לו. הם רצו מהר יותר. הרמיוני הוציאה את הדיסקמן שלה שוב, אבל בידיוק כשהוציאה אותו הדיסקמן התפוצץ, הארי שלף את שרביטו מיד אבל לא מצא את מי שעשה את זה. "ניראה לי שזה קרה מעצמו" אמרה הרמיוני מופתעת. הארי לא הבין מדוע אבל פתאום קיבל רעיון, "הרמיוני, תגידי למה אי אפשר להביא מחשירים חשמליים להוגוורטס?" הרמיוני ניראתה מופתעת. "איזה רעיון טוב הארי! אי אפשר לקרב מכשירים חשמליים להוגוורטס כי יש יותר מדי קסם באוויר!" הארי ישר רץ למעבר לפינה וצעק באושר לרון והרמיוני, "מצאתי את זה!" הרמיוני ורון רצו למקום שהארי היה בו וראו פתח צר מאוד למערה, שהאגריד לא היה יכול להיכנס בו, "תיראה הארי, הנה האש הניצחית!" אמרה הרמיוני והארי ראה אותה. שלושתם ניכנסו לתוך המערה והרגישו חמימות בתוכה. הארי ראה את הספר והלך לכיוונו, הוא עמד לפתוח אותו אבל לא הצליח. הספר היה כאילו נעול. "טוב הארי בואו נלך ניפתח את זה איכשהו בבית, אסור לנו להתעקב פה, וו.. וולדמורט בסוף ימצא אותנו" הרמיוני אמרה בפחד. הארי הסכים ועמד לצאת החוצה. הוא הוציא את הרגל מהמערה והועף אחורנית אל קצה המערה וידו פגעה בנטיף קרח חד. הדם ירד לו מהיד לכיוון הספר, טיפה נפלה על הספר, ואז עוד טיפה. הספר כאילו בלע את הדם ולאחר כשתי שניות ניפתח.
הדם שלך כרגע הוכיח שאתה הוא נצר למשפחת פוטר ושברשותך להשתמש בספר
הארי היה בהתרגשות גדולה . הוא הפך דף ומצא עמוד אחד ויחיד, מלוכלך ולא מושקע, לא היה כתוב בו הרבה רק קצת.
בהוגוורטס נימצא מעבר סודי ומסוכןשאם מיקומו יגיע לידיים הלא נכונות יכול ליצור מצב קטלני
המעבר נימצא בתוך עץ האשור הגדול שנמצא במדשאות בית הספרכדי לפתוח אותו תיצתרך ללחוש את הכישוף "דפוואופן" ולהקיש על הגזע 7 פעמים
בהצלחה
נכתב על ידי גיימס פוטר- קרניים