דירוג פרק זה הוא :PG13 רוב הפרק וחלק קטן של R
תודה רבה ל LordE המלך שביטא לי את הפרק!
פרק 6: בחזרה להוגוורטס
אדם עם שיער פרוע ומשקפיים חיבק אישה יפה עם עייניים נופפו אל הארי... איש זקן עם זקן ארוך וכסוף פתח את פיו כדי לדבר... גבר עם שיער אפור ומלכלוך הסתכל על הארי וניראה שמח מאוד...
תמונות אלה תרדו את שנתו של הארי במחילה. הוא לא ישן הרבה אבל בכל זאת כשנירדם תמונות אלה חזרו והופיעו. הוא היה תרוד במחשבות בכל הזמן שלא ישן, האם המעבר אמיתי, האם רק חלם, אולי הוא יראה את ההורים שלו עוד פעם, את דמבלדור ואת סריוס... לבסוף אחרי זמן רב, שנידמה להארי ככמה ימים הבוקר הגיע הוא עדיין שכב במיטה בחדרו של רון. רון היה שקוע בשינה עמוקה, הארי העביר את מבטו לדלת וליבו נפל, מישהי עמדה בדלת עם שרביט שלוף. הארי שלף מהר את שרביטו וכיוון את השרביט עליה, אבל לפני שהחליט איזו קללה להטיל עליה שם לב שזו היא הרמיוני מצחצחת שיניים. ליבו חזר למקום. הרמיוני לא הופתעה ורק ציחצחה את שינייה בעזרת השרביט. לאחר שסיימה הארי ציחצח שיניים והיא הלכה להעיר את רון. כאשר השלושה התעוררו וגמרו לצחצח שיניים ולשתוף פנים. הם ירדו למטה לאכול ארוחת בוקר. רון עיין בנביא ופלט קריאת תדהמה. "התותחים מצאדלי! הם זכו בליגה!" הרמיוני חטפה את העיתון ואמרה, "וואו, כל הכבוד להם." רון ניראה מאוד מעודד מאז. לאחר כשעה כולם היו מאורגנים הם יצאו מהבית והתכוננו להתעתק. הארי חשב בכל כוחו על הוגסמיד ובשני ידיו החזיק באש המחץ ובמכתב מהוריו. הוא הרגיש כאילו גומי נילחץ לגופו והוא לא יכול לנשום אחרי כמה שניות הצליח לנשום שוב והבין שהתעתק בהצלחה. השלישייה החליטו ללכת לשתות בירצפת בשלושת המטטאים. המקום הזכיר להם כל כך הרבה דברים, זכרונות טובים ורעים. בזמן שישבו והתחממו מהבירצפת רון והארי דיברו על אליפות הקווידיץ. "הארי אנחנו חייבים ללכת לראות את המשחקים שלהם בליגת האלופות!" אמר רון. הארי היה מבולבל, "אתה מתכוון כמו בכדורגל? שיש ליגה שמשלבת את הקבוצות הכי טובות מאירופה?" רון הסתכל על הארי כאילו הוא מיואש ממנו ואמר, "הארי הגיע הזמן שתבין, למוגלגים יש ספורט מעניין אבל לא כל כך טוב! איזה שטויות! רק מאירופה!";
"אז מה מכל העולם?"
"ברור שמכל העולם!" אמר רון בצורה שרמזה להארי כאילו הוא מטומטם, "כל הקבוצות הכי טובות בעולם! זה אפילו יותר טוב מאליפות העולם!"
"תגיד רון מה קורה עם הקבוצה של ווד? הם גם באליפות?"
"וואלה לא בדקתי הארי, רק ראיתי את הכותרת שהתותחים זכו באליפות, שנייה אני אבדוק". לאחר חיפוש קצר בעיתון רון מצא את הטבלה הסופית של ליגת הקווידיץ האנגלית, ה- QPL (quidditch primer league.) "נו" האיץ הארי ברון. "אצלם זה מסובך יותר, שני המקומות הראשונים- התותחים והטורנדואים מגיעים בטוח לליגת האלופות. אבל השלישי צריכים להיכנס למשחקי הצלבה. פאלדמיר יונייטד תשחק נגד דרקוני ברזיליה בעוד שבועיים."
"רוצים שנלך?" הציעה הארי. "בעצם למה לא?" אמר רון והמשיך, "ניראה אותו ונעודד אותו. כתוב כמה כרטיס עולה שם?"
"כן, אמר רון, 15 אוניות, אני מניח שאני אוכל ללוות מפרד וג'ורג'" אמר רון ועל פניו הייתה הבעה עגומה. הארי לקח את העיתון ואמר, "אבל תיראה יש מבצע! קונים שני כרטיסים ומקבלים את השלישי בחינם." רון הסתכל ופניו שוב היו שמחות.
"טוב אז שנזוז? ניראה לי שבקרוב יתחיל גשם." אמרה הרמיוני. הארי ורון הנהנו, עלו על המטטאים שלהם והמריאו.
לאחר טיסה קצרה על אש המחץ שלו, רון על הקלינסוויפ והרמיוני על השביט 260 שקנתה. הם נחתו במגדל בכניסה להוגוורטס. הם ניכנסו והלכו לכיתת ההתגוננות מפני כוחות האופל. כשפתחו את הדלת ראו תמונות של אוכלי מוות בייניהם סנייפ ומישהו מסביר עליהם. היה לו שיער קש בצבע אפור, היו לו בגדים ישנים והוא היה ניראה עייף מאוד, רמוס לופין. "לופין" אמר הארי והתקדם אליו כדי להושיט לו יד, "מה שלומך?" לופין הושיט להארי רון והרמיוני את ידו והציג אותם לכיתה. לאחר השיעור הוא הוביל אותם לחדר המורים, שם הם פגשו את מינרווה מקגונגל, סלאגהורן, פליטיק, טרולוני ועוד מורים רבים. הארי רצה ללכת לבית גריפינדור ולפגוש שם את כולם ולכן ביקש את הסיסמא מלופין, שהפך ליהיות ראש בית גריפינדור לאחר שמקגונגל הפכה למנהלת. הסיסמא הייתה, גללי דרקון. כשהתמונה של האישה השמנה ניפתחה. כעשר ידיים משכו את הארי רון והרמיוני פנימה לתוך חדר המועדון. היה ניראה שכולם חיכו להם ואירגנו מסיבה. "שמענו שהגעתם מתלמידי השנה השנייה שלמדו אצל לופין!" צעק קול מוכר, הארי הסתובב וראה את דין ושיימוס שעל פניהם חיוך גדול, "היה משעמם בלעדיכם!" הארי חייך. שיימוס ודין נישארו אותו דבר בידיוק, הארי הופתע שדין מתייחס אליו יפה, כי כשהיה עם ג'יני הוא לא דיבר איתו. כל המסיבה הוא חיפש את ג'יני אך לא היה ניראה שמצא אותה, לבסוף התייעש ועלה לחדרי הבנים כדי לישון, שם הוא מצא את ג'יני מחכה לו. הארי הרגיש שהוא מסמיק, גם ג'יני הסמיקה אבל דיברה, "הארי אני חושבת עליך כל הזמן, אני כל הזמן פוחדת שמשהו יקרה לך." הארי הרגיש שהוא לא יכול יותר התקרב אליה והטה את ראשו הצידה. פתאום זה קרה, הוא הרגיש את שפתייה החמות נפגשות בשלו, הוא נישק אותן, הארי הרגיש שכל דאגותיו מתנקות מראשו, לא היה איכפת לו יותר מכלום, הדבר היחיד שהוא רצה היה להמשיך לאחוז בג'יני, ללטף אותה, להרגיש אותה ולראות אותה. הדאגות חזרו אליו במפתיע והיכו בו. "אני לא יכול ג'יני" הוא לחש לתוך שפתייה. "כל עוד אני קרוב אליך אני מסכן אותך, אני לא יכול" ג'יני המשיכה לנשק אותו ולחשה לתוך שפתיו, "אני באה איתך, אני אוהבת אותך, אני אלך לכל מקום שתלך, זה לא משנה אם אני קשורה אליך או לא, בכל מקרה הוא ואוכלי המוות שלו ירצו להרוג אותי ואת המשפחה שלי, אנחנו בשבילם בוגדים בדם, זה יותר גרוע מילדי מוגלגים." הארי הרפה מג'יני, על מה הוא חושב לעצמו, הוא לא יכול לעזוב את ג'יני, ג'יני זה כל מה שהוא רוצה, הוא לא צריך ממנה יותר, ג'יני צודקת! הוא תפס אותה שוב ונישק אותה, הם נישכבו על המיטה שלו, היא פתחה את הכפתורים של חולצתה וחשפה חזייה ורודה אבל הארי הפסיק אותה, "אני עוד לא מוכן" ג'יני הנהנה והניחה את ראשה על החזה שלו וביחד הם נירדמו.
תינוק יושב בתוך לול, הוא ניראה מפוחד. "אבדה קדברה" ניראה אור ירוק, הילד לא מת, יורד לו דם. האור ירוק חוזר לכיווני...
"אקספקטו פטרונום" צעק וולדמורט והסוהרסנים נהדפו אחורה.
הארי התעורר, צלקתו עיקצצה. לרגע הוא ניסה להיזכר איפה הוא ומה הוא עושה שם וניזכר. מכיוון חדר המועדון עוד נישמעו קולות של אנשים. ג'יני הייתה על החזה שלו. הארי הסתכל בחלון וניזכר במה שהוא ראה. הוא היה וולדמורט, הורג את הארי, את עצמו, אבל לא מצליח, הכישוף חוזר עליו.
'אבל מה היה ההמשך של החלום?' חשב הארי לעצמו, 'פטרונוס, של וולדמורט. הוא הרחיק סוהרסנים. כניראה שזהו הזיכרון הכי גרוע של וולדמורט.
צעדים נישמעו מכיוון המדרגות, קולות של צחוק, זה היה בן ובת. הם ניכנסו לחדר השינה שהארי וג'יני היו בו. הצחוק המשיך ולפתע נקטע השתררה דממה, הארי הסתכל. רון והרמיוני, מחובקים, הסתכלו על הארי ועל ג'יני בתדדהמה. "ג'יני! מה את עושה!" ג'יני קפצה מבהלה והסתכלה על רון. "מה הבעיה?" היא שאלה.
"מה הבעיה! מה הבעיה! את שואלת? את יכולה להסביר לי למה את על הארי, כשהחולצה שלך פתוחה!" רון התחיל לאבד שליטה.
"רון אני יעשה מה שאני רוצה, אתה לא מחליט עליי!" אמרה ג'יני ברוגז.
"רון אתה באמת לא מחליט עליה, היא כבר ילדה גדולה! היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה!" הגנה הרמיוני על ג'יני. כולם הסתכלו על רון- הוא הסתכל על הארי וג'יני בכעס ולהפתעתם של כולם רון קמץ את ידו לאגרוף הרים אצבע וירד לכיוון חדר המועדון.
למחרת בבוקר הארי התעורר. החדר היה כמעט ריק, רק רון והארי ישנו בו. הארי קם מהמיטה שלו והתקדם לכיוון המקלחת. הוא התפשט ופתח את הברז של המים החמים. מים נעימים השפריצו על גופו. לפתע כאילו משום מקום הצלקת של הארי שלו צרבה, הכאב היה בלתי ניסבל. הארי הרגיש כעס רב והכאב הפסיק, באותה פתאומיות שזה שהוא התחיל. וולדמורט כועס נורא וזה לא סימן טוב. כשהארי סיים את המקלחת הוא הלך לכיוון מטתו של רון. הוא עדיין ישן. הארי ניענע את גופו קלות ורון החל לפקוח את עיניו. "הארי.." הוא אמר בקול חלוש.
"רון, אני ממש מצט-" החל הארי אבל רון קטע אותו.
"זה בסדר הארי, הייתי מטומטם, אין לי זכות להתערב בחיים שלך ושל אחותי, אם זו הייתה בת אחרת אני בטוח שלא הייתי אומר שום דבר. אתמול הבנתי שטעיתי. אני מצטער. אני יודע שאתה אוהב אותה, והיא אותך."
"סולח לך אחי" הארי אמר ושניהם לחצו ידיים.
הארי חיכה שרון יתלבש ושניהם ירדו לחדר המועדון שם מצאו את הרמיוני. הארי סיפר לה על כל מה שראה והרגיש. "אז הארי, זה רק מראה לנו כמה דחוף זה להכנס לעולם המתים, אם הוא באמת קיים" אמרה הרמיוני בהבעת פנים רצינית ומפוחדת. הארי הוציא את המכתב מכיסו. "אנחנו צריכים ללכת לכיוון עץ האשור הגדול שבמדשאות" אמר הארי ורון והרמיוני עקבו אחריו כשהוא הוביל אותם אל מדשאות בית הספר. הם התקדמו במדשאות בית הספר, עברו ליד האגם והריחו את הדשא הקצוץ והמטופח של מידשאות בית הספר. לבסוף הם ראו אותו- העץ בו ג'יימס- אביו של הארי עינה את סנייפ, העץ בו הארי רון והרמיוני היו מתכוננים למבחני הבגרות, העץ שהזכיר להם כל כך הרבה דברים מהיותם בבית הספר. הם רצו לכיוונו, רון מעד על גלימתו אבל להארי לא היה איכפת, הוא שלף את השרביט שלו אמר, "דפוואופן" ונקש על העץ שבע פעמים. לא קרה כלום. העץ נישאר באותה צורה ובאותו מקום שהיה קודם. לפתע כאילו סכין חותכת את העץ נוצרה מעיין דלת מלבנית. בתוך הצורה המלבנית היה רק חלל שחור, הארי הושיט את ידו כדי לגעת ולראות מה יקרה, ברגע שידו של הארי ניכנסה לחלל השחור הוא נישאב לתוך העץ. הוא עף בתוך חלל שחור ולא יכל לנשום, התגלגל בתוך החושך... הארי הרגיש שהוא הולך להתעלף בקרוב אבל פתאום זה נפסק הוא לא שמע כלום, לא היה ריח אבל הוא ראה מקום קודר ואפור. הארי שמע קול מרוחק שאמר, "ברוך הבא הארי, חיכינו לך."