בעיקרון זה פיק קצר לתחרות סיפורים רומנטיים בקהילת הארי פוטר של MSN...
אבל תהנו
נעול עם גיני וויזלי בחדר ההלבשה
הארי ניכנס לחדר ההלבשה, רטוב ומזיע. קבוצת הקווידיץ' של בית גריפינדור בידיוק סיימה את האימון המסכם שלהם למשחק נגד סלית'רין. הוא הוריד את חולצתו ואת מכנסיו הרטובים וחיפש אחרי בגדיו היבשים. הוא בידיוק מצא אותם כאשר הדלת של חדר ההלבשה ניפתחה בחוזקה.
"פיבס אני אהרוג אותך, כשאני אחזור לחדר המועדון ואמצע את השרביט שלי אני אפוצץ לך את ה-"
"ג'יני!"
ג'יני קפצה בבהלה והביטה בהארי המסמיק, הדלת מאחוריה נסגרה בטריקה. "סליחה הארי, לא התכוונתי להתפרץ ככה כשאתה מתלבש." אמרה ג'יני והסמיקה. הארי לבש את בגדיו במהירות והביט בה. "זה בסדר," הוא מלמל, "לא משהו שאני אמות בגללו." ג'יני חייכה והתיישבה ליד הארי על אחד הספסלים.
"מה היה הקטע עם פיבס?" שאל הארי.
"יצאתי מחדר המועדון לנשום קצת אוויר, לא לקחתי איתי את השרביט ופיבס ניצל את זה וכמעט הרביץ לי עם מטריה."
"למה יצאת?" שאל הארי בסתמיות בזמן ששרך את השרוכים של נעלי הספורט שלו.
"נפרדתי מדין ולא היה לי כח לראות אותו בחדר המועדון." אמרה ג'יני גם בסתמיות, כאילו לא איכפת לה. הלב של הארי החל לפעום מהר יותר, כאילו בשביל לומר לו שעכשיו הגיע תורו. "טוב, אז אה- שנזוז?" הוא שאל, מפני שלא ידע מה לומר.
"כן בוא נלך." הסכימה ג'יני. השניים קמו והתקדמו לכיוון הדלת, הארי הושיט את ידו לכיוון הידית של הדלת וניסה לפתוח אותה – הדלת לא ניפתחה. "מה הבעיה?" שאלה ג'יני.
"לא יודע- הדלת לא נפתחת." ענה הארי ושלח את ידו לכיסו בגישוש אחר השרביט שלו. "אני לא מאמין!"
"מה?"
"השרביט שלי!" אמר הארי בכעס. "כניראה שכחתי אותו במגרש!"
"אוי," אמרה ג'יני בחשש, "אז איך נצא מפה?"
הארי לא ענה ובמקום זה החל לבעוט בדלת, אך לשווא. ג'יני הביטה בהארי הבועט בדלת. "הארי, עזוב." אמרה. "אני בטוחה שרון או מישהו אחר מהקבוצה ישים לב שלא חזרת מהאימון ויבוא לבדוק."
"טוב, בואי נקווה." אמר הארי והפסיק לבעוט בדלת. "רוצה שנשב ביינתיים?" ג'יני הנהנה. הם התיישבו אחד ליד השני על אחד הספסלים.
"אז מה קרה עם דין?" שאל הארי, מנסה להישמע סתמי והרגיש איך הבטן שלו מתהפכת.
"אמ... זה באמת משנה?"
"לא כל כך, אבל אין בידיוק מה לעשות עכשיו נכון? אז למה שלא תספרי לי?"
"טוב באמת שזה לא משהו כזה גדול, זה דין, הוא חושב שאני מאוהבת בך." אמרה ג'יני בשקט והסמיקה מעט. הארי הרגיש כאילו שהוא נימצא בחלום- כאילו הדבר שהיא מספרת לו לא מתרחש באמת- כאילו הוא צופה מהצד על המתרחש. "בכל מקרה," המשיכה ג'יני, "מזמן כבר רציתי להיפרד ממנו, אני לא כל כך אוהבת אותו."
"אה- הא" אמר הארי בקול חלול והמחשבות החלו לרוץ במוחו.
דין ילד חכםיכול ליהיות שהסיבה שהוא ניפרד מגיני היא מפני שהיא אוהבת את הארי באמת
מה איכפת לך בכללאתה יודע שהיא מחוץ לתחוםהיא אחות של רון
אוףלמה לעזאזל היא אחות של רון
אולי כדי לי לשאול אותה אם הסיבה שדין נפרד ממנה בגללה נכונה
לאהיא סתם תצחקאל תיהיה מטומטם
למה בעצם לא לשאול אותה
כי זה יכול להדרדר למצב לא טוב אם היא תאמר שהסיבה נכונה
אבל מה אם לא איכפת לי מרון
"הסיבה הזאת נכונה?" שאל הארי את ג'יני והביט לתוך עיניה החומות- בהירות. ג'יני הביטה לתוך עיניו של הארי גם כן – ופרצה בצחוק. ליבו של הארי שקע בתוך בטנו, למה הוא היה חייב ליהיות כל כך מטומטם!
"הארי אתה מצחיק!" גיחכה ג'יני. "לרגע הייתי בטוחה שאתה רציני." הארי הסמיק, הוא לא ענה לה ורק חייך.
"אוף, נמאס לי מהלימודים!" אמרה ג'יני בכדי להמשיך את השיחה. "אני רוצה כבר לחזור הביתה בחופש."
"כן, אה." אמר הארי בלי לשים לב לכך שאמר זאת, מחשבותיו עוד המשיכו לרוץ בתוך מוחו.
היא באמת צחקהאני לא מאמין
נימאסבגלל שאני פוחד מהתגובה של רון אני לא יהיה עם גיני בחיים
מי הבטיח שבכלל אני אהיה איתה
זה משנהאוףלמה החיים האלה צריכים ליהיות כלכך מסובכיםלא מספיק רק וולדמורטעכשיו גם החבר הכי טוב שלי
אני יכול למות בכל רגעאז מה איכפת לי כל כך אם רון יהרוג אותי או וולדמורט
דיי אני צריך להפסיק ליהיות מטומטםלחשוב בהיגיוןלהגיע להחלטה
נו באמתמה רון כבר יעשה
יפסיק לדבר איתי הכי סבירלא
אבל הוא לא יפסיק לדבר איתי כל החיים שלוהוא לא יראה אותנו בעין יותר יפה מאשר את דין ואת קורנרהוא אפילו ניסה לשדך אותנו במסיבת חג המולד
"וואי, ויש את השלגונים האלה שמחליפים צבע ו-"
"ג'יני," שמע הארי את עצמו אומר, "הייתי רציני, את באמת אוהבת אותי? אני אוהב אותך."
הארי לא הבין איך זה קרה, מה היית תגובתה של ג'יני, הוא אפילו לא הסמיק – אבל הוא התנשק עם ג'יני כאילו אין מחר. כאילו כל רגע העולם הולך להיחרב והם צריכים לנצל את הזמן עליו כמה שיותר. לאחר זמן מה, שנמשך כמו נצח, (והארי לא היה מתנגד שזה יהיה נצח), הם התנתקו, הביטו זה בזו והתחבקו – חיבוק חם ואוהב- חיבוק שהארי היה זקוק לו כל כך- חיבוק שהשכיח ממנו את כל דאגותיו וחששותיו.
"הארי," אמרה ג'יני בבכי- בכי של אושר, "גם אני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך מאז שראיתי אותך."
הארי נישק אותה שוב, וכך נימשך הלילה... ג'יני נישקה את הארי והוא אותה, הם התחבקו, ליטפו אחד את השני וגם דיברו- דיברו על כל הדברים שלא היו ברורים להם, דיברו עד שנירדמו מחובקים ביחד על הרצפה הקרירה שהתחממה במהירות מחום גופם.
השמש זרחה על בית ספר הוגוורטס, הארי התעורר, מביט בג'יני, ששערה הג'ינג'י נפול על פניה. הוא הזיז באצבעותיו את שערה, ונישק אותה קלות.
קולות בקעו מחוץ לחדר ההלבשה, קולותיהם של רון והרמיוני. הארי ניסה לקום במהרה ולא להיראות מחובק עם ג'יני על הריצפה של חדר ההלבשה, אבל ג'יני טפסה אותו בעדינות. "תישאר מחובק איתי הארי." היא אמרה ברוגע.
"אבל מה יקרה עכשיו? רון לא ידבר איתי."
"תפסיק לדאוג כל כך! החיים קצרים, צריך לנצל כל רגע בהם, פשוט זרום עם רון, אני מבטיחה לך שאחרי קצת זמן הוא יתרגל אלינו."
"אלוהומורה" נישמע קולה של הרמיוני מעבר לדלת, והחדר ניפתח...