מקווה שתהנו מהפרק הראשון! ושדברים יתבהרו יותר!

פרק 1- ההתחלה.

"מכאן בבקשה מאמוראו (Mamoru)-סאן" קים (Kim), המשרתת הראשית, אמרה בנימוס רב עם חיוך גדול למספר הסיפורים שנכנס בשער הגדול של האחוזה. קים היית בנעוריה אישה יפיפייה, עם שער אדום ועניים שחורות, הגברים בכפר הענן הנסתר אף היו רבים בשביל לקבל את צומת ליבה. כיום קים היא קונואיצ'י (שינובי בנקבה) בגמלאות, כבת 70 עם המון כאב ואובדן שהיו בחייה שמשתקף מהעניים שלה, את השער האדום שלה החליף שער אפור. את שפתייה החייכניות החליף הקימוט העצוב. גוף שלה כבר לא רזה ויפה אלה מלא בצלקות וקמטים. אך קים עדיין אישה מרשימה.

"אהמ... גברתי אני לא בטוח שהאדון רוצה לפגוש אותי, בטוח נפלה פה טעות. אני סתם אדם פשוט, מספר סיפורים להנאתי ומנסה לפרנס את משפחתי בכבוד בעבודות מזדמנות. אינני שינובי ואינני יודע מה האדון רוצה ממני. בבקשה תגידי לו שהגעתי לומר זאת ושאני צריך לחזור לאשתי וילדי." מאמוראו אמר בחשש ובחוסר ביטחון ניכר, קד קידה והתחיל להסתובב לכיוון ביתו. אך קול של אישה זקנה עצר אותו. לא בגלל שקים החלה לדבר מאמראו נעצר אלא בגלל הטון שלה, הטון העצוב שבדבריה.

"תראה, מאמראו סאן" קים אמרה בעצב, ומאמראו שם לב לכאב שהתעצם בהבעת פניה. "אני מכירה את טאנקאה סאמה כבר הרבה זמן... מאז שהיינו ילדים אפילו. טאנקאה סאמה תמיד ידע מה הוא רצה והשיג את מה שהוא רצה, לכן הוא הגיע למעמד שלו היום. יש האומרים כי הוא אפילו עקף את נארוטו סאמה במעמד שלו בעולם השינובי. לטאנקאה סאמה לא נשאר הרבה זמן, ולמרות זאת הוא עדיין צלול ויודע מה הוא רוצה. הוא רוצה אותך מאמרו סאן. אנא כבד את משאלתו".

מאמראו הסתובב לאישה והביט כלפי מטה בבושה. איך אני יכול להתנהג בכזה חוסר כבד לשינובי דגול כמוה? מי אני שאסרב להיפגש איתו?

האחוזה הייתה גדולה וראויה לשינובי במעמד של אגדה. תמונות של הציירים המפורסמים ביותר היו תלויות בפרוזדור שגברת קים הובילה את מאמראו בו. מידי פעם הם פגשו באיזו משרתת, שקדה קידה לעברם, ניקתה את השולחנות הקטנים משיש שהיו בצדדים, או שניקתה את התמונות המפוארות. כזה עושר בחיים לא ראיתי... מדהים! מאמראו אמר בתדהמה והביט עלפי הקירות, שהיו מכוסים בקישוטים מכל טוב עותרי זהב. מאמראו עצר והסתכל אל עצמו באחד המראות. תראו אותי, לבוש בלבוש כפרי פשוט, אולי אפילו עני... אני מביש את עצמי ואת משפחתי שנכנסתי ככה לאחוזה כזו מפוארת!

"מאמראו סאן! אנא תמהר! קדימה קדימה קדימה!" קים נזפה במאמראו ומחאתה בכפות ידיה כדי למהר בו. מאמראו נראה מופתע ונבהל מהנזיפה הפתאומית בו :"כ-כן גברתי!"

לאחר כמה דקות של הליכה ועלייה במדרגות, קים נעצרה מול חדר עם דלתות גדולות ומפוארות, דלתות שאפילו פיל יכול היה להיכנס בהם מרוב שהיו גדולות, עם עיטורי כוכבים מזהב וירח בצד השמאלי של הדלת מזהב לבן. הדלת עצמה הייתה בצבע שחור.

"ואוו" מאמראו פלט בתדהמה ומיד סתם את פיו מהבושה שעשה לעצמו. קים הסתכלה אליו עם ראש מסובב וחייכה כשאמרה :"אתה אדם מאוד נאיבי מאמראו סאן, שומר על כך בעולם שלנו קשה למצוא אנשים כמוך. זה החדר של טאנקאה סאמה אתה מוזמן להי~".

ואז הדלתות נפתחו ברעש מחריש אוזניים ובמהירות שבגללה נוצרה רוח שהעיפה את מאמראו לקיר כמה מטרים מאחור אך לפני שמאמראו נמחץ בקיר, הקיר נהפך למזרן רך. מאמראו התנגב במזרן ונפל למזרן שהרצפה הפכה גם.

"מ-מ.. מה לעזאזל קרה עכשיו?!" מאמראו צעק בתדהמה כשהוא ראה על מה הוא נפל! "א-איך יתכן שדבר כזה יכול לקרות בכלל?! אני אדם פשוט אני לא רגיל לכל ז~!"

"תתעשת על עצמך!" אדם זקן אמר ופתאום נשמע צליל של יד הזקן נותנת מכה בלחיו של מאמראו. מאמראו ההמום הסתכל לצד כמה דקות ואפילו לא שם לב לצעקות של קים על האדם הזקן שיצא מהמיטה ועשה כזה בלגאן, בלגאן שכמעט הרג את מאמראו.

"אוי, אוי קים תירגעי כבר! את לוקחת הכול יותר מידי קשה! אוי אתה קום כבר אני עומד למות כל רגע, ואני מסרב למות לפני שהעולם ידע כמה דגול הייתי! אוי!" הזקן תפס את האוזן של מאמראו ושך אותו לכיוון החדר. "טאנקאה סאמה תעזוב את האדון! אתה לא יכול להתנהג ככה כמה פעמים אני יכולה להגיד את זה?!" קים צעקה על טאנקאה שהמשיך בהרגלו!

למה הכנסתי את עצמי?! לא הייתי צריך לבוא לפה בכלל! הם משוגעים פה! רגע... היא אמרה טאנקאה סאמה?! זה טאנקאה האגדי! הוא בכלל לא מה שמספרים! מאמראו היה בהלם בזמן שטאנקאה הושיב אותו על כיסא מעץ מפואר ליד שולחן קטן. על השולחן היה מחברת ועט שנארו כי הכינו אותם במיוחד למאמראו.

"אתה!" טאנקאה הצביע לכיוון מאמראו כאשר התיישב בשולחן מולו, פרצופו נראה כועס ונגעל. "אתה מכל האנשים בעולם בחרתי שאתה תכתוב את הסיפור שלי! מובן?! לא לטעות!"

"כן אדוני בבקשה אל תהרוג אותי, יש לי אישה לפרנס וילדים לגדל! הם עדיין צריכים את אבא שלהם!" מאמראו אמר וקד קידה בפני טאנקאה, כמעט צעק בהתחננות לפניו. ואז נשמע צחוק רועם, צחוק של אושר אמיתי. מאמראו הרים את ראשו כששמע את החוק הפתאומי וראה את טאנקאה ממשיך לצחוק רק יותר. מ..מה לעזאזל?! מה יש לאנשים האלה?! אני אדם פשוט מכפר קטן בארץ האש, אני לעולם לא אבין את השינובים האלה!

כשטאנקאה הפסיק לצחוק לאחר כמה דקות הוא הסתכל ברצינות אל מאמראו ואמר:" סליחה, סליחה. אני לפעמים שוכח שאני מדבר לא עם שינובים. אני טאנקאה הושי או טאנקאה האטאקה תחליט אתה איך לקרוא לי, לי זה לא כזה משנה. ראיתי את הנשמה של מאמראו לפני כמה ימים כשהסתובבתי בשוק של הכפר שלך. יש לך נשמה מיוחדת, בגלל זה רציתי אותך"

"ס-סליחה?" מאמראו לא הבין מה טאנקאה רצה ממנו. מאמראו נולד לשתי הורים עניים באיזה כפר נידח בארץ האש. כמובן שבכפרים הקטנים האלה כל התושבים היו עניים ככה שזה לא הפריע לאף אחד המעמד של השני. שינובי היית רק מילה עם משמעות מפחידה אבל האנשים הפשוטים האלה, רובם בכלל לא יפגשו שינובים אמיתיים במשך כל תקופת חייהם! אז פתאום כששינובי דגול וידוע כמו טאנקאה קורה למאמראו לאחוזה שלו שנמצאת ליד כפר הענן הנסתר, במרחק קילומטרים רבים מביתו הצנוע של האיש הפשוט הזה, כמובן שכל אדם היה נמצא קצת בשוק, במיוחד עם אותו שינובי דגול מתחיל לדבר כל מיני שטויות של שינובים.

"אה... סליחה סליחה" טאנקאה אמר בחיוך והרים את ידו. "בטח על שבט ההושי שמעת לא?". מאמראו סימן בראשו לשלילה.

"טוב אז זה הולך להיות ארוך.." טאנקאה נאנח והתיישב יותר בנוחות בכיסא המרופד מכותנה שלו. "אתה יכול להבין מהשם שלי שאני מגיע משני שבטים: שבט האטאקה שהידוע ביותר מהשבט היה אבי, האטקאה קאקאשי, שבשלב מסוים הפך להיות ההוקאגה. ו... שבט ההושי. האמת מה שמסגיר אותי זה הקעקוע על הזרוע הימנית שלי, רואה?" טאנקאה הרים את השרוול של חולצתו והראה למאמראו את קעקוע הכוכב שלו עם צלקת ענקית באמצע שלו. "בגיל חצי שנה מקעקעים אותנו, להזכיר לנו תמיד שאנחנו חלק מהשבט הזה, שאנשים ידעו ויפחדו כשיראו את הקעקוע הזה.

אתה פה בשביל לכתוב את הסיפור שלי! לשבט ההושי יש יכולת מיוחדת שעוברת מדור לדור כמו אצל שאר השבטים האחרים, רק שאנחנו יכולים לראות נשמות. כמו שאמרתי מקודם הנשמה שלך מיוחדת מאוד מאמראו ואני אסביר את עצמי: רוב הנשמות הם בצבע כחול- מסמן על שלווה פנימית ורוגע אך עם צד אפל, הנשמות בצבע הזה, שוב שזה רובנו, יש להן פוטנציאל להפוך לרעות כמו לכל בני האדם, והנשמות האלה הופכות לצבע אדום- רצון לכסף ודם ולפעמים הם אפילו הופכות לשחורות- אדם שבחר בדרך האופל ואין לו חזרה ממנה. כמובן שיש יוצאים מין הכלל.

אבל מאמראו, לך יש נשמה של אחד למיליון אותה חיפשתי הרבה מאוד זמן... כמו שאמרתי רוב האנשים הם עם נשמות כחולות, אבל יש אנשים שנולדו עם נשמות לבנות- נשמות טהורות עם כוונות טובות בליבם, אנשים שאפשר לסמוך עליהם. אבל בגלל העולם שאנחנו חיים הנשמות האלה מתקלקלות ובסופו של דבר הופכות לנשמות רגילות. אבל זה לא אתה מאמראו, הנשמה שלך לא השתנתה מהיום שנולדת ואני יודע שאוכל לספר את הסיפור שלי בבטחה לך והוא ישמר איתך עד סוף ימך.. ויום יבוא ואני מקווה שתהיה לך הזדמנות לספר לכול העולם על הסיפור שלי"

ואז מאמראו שם לב לשינוי שהשתנה באישונים של האדם הזקן שיושב מולו, במקום אישון שחור באמצע העניים הירוקות הוא שם לב לכוכב זהוב שכמעט כיסה את כל העין, המבט היה קריר ורציני וכך גם האווירה בחדר הפכה לכזו, כאילו קאמי יצר את העניים האלה בכוונה של הרג. ואז האישון השתנה חזרה לצורתו הרגילה ואותו זקן קפצני ומחייך חזר לשבת על הכיסא עם חיוך מרוח על פניו.

"אנו... שאלה לפני שאנחנו מתחילים" מאמראו אמר בחוסר בטחון. טאנקאה הנהן לחיוב ואמר לו לשאול את השאלה. "אנו... למה זה כל כך חשוב לך שידוע את סיפור חייך. לא מחוסר כבוד לסיפור שלך, הרי אתה שינובי גדול, אולי בכל הזמנים, אבל היו שינובים אחרים גדולים שלא סיפרו את הסיפור שלהם ולאף אחד לא נראה כי אכפת לו אם הם סיפרו או לא."

"ענית בשאלה שלך את התשובה מאמראו" טאנקאה אמר בחיוך. "היסטוריה מלמדת שהאנושות לא לומדת ממנה. אם אנחנו לא ניידע את היסטוריה שלנו, איזה עתיד יהיה לנו? אני רוצה שאנשים ילמדו מהסיפור שלי. אני לא חושב שאני קורבן של שימוש בילדים מוכשרים בשדה הקרב, אבל מאז שהייתי קטן חוויתי מוות. לדעתי בגיל 6 ילדי צריכים לרוץ בשדות ולא לראות גופות. בנוסף לזה, יש קללה על השבט שלי, קללה שגרמה לשנאה רבה כלפיי וכלפי אחותי התאומה. אני רוצה שאנשים שעושים את השנאה הזו יראו את הצד השני... בסופו של דבר מה שני ילדים קטנים יכלו לעשות לאדם מבוגר בן 40?"

מאמראו עדיין לא הבין למה דווקא הוא נבחר מכל האנשים לשמוע את הסיפור של השינובי הגדול שמולו אבל עכשיו הוא ראה למה טאנקאה היה מיוחד כל כך... למרות שהוא היה השחצן ורעשן נוראי, היה בו צד רגוע ושלוו, צד שגם אחרי מותו של האדם הזקן הזה רוצה שהאנושות תזכור אותו ואת הסיפור שלו. עולם השינובי הוא עולם אכזר ונורא אבל טאנקאה לא נגע באופל שבו, נכון הוא חווה את האופל אבל הצליח לעדוף אותו ממנו. מאמראו לקח את העט והמחברת שהוכנו בשבילו ותחיל לכתוב בסקרנות רבה.

"אז כהה..."

סוף הפרק!

נא לא לשפוט ניסיתי לחזור לכתיבה הרגילה שלי חחח קצת קשה אבל עם הזמן אחזור לכושר!

נא להגיב ולתת הערות!

* מאמוראו ביפנית זה השומר. אהבתי את המשמעות של השם כי זה בדיוק מה שהדמות אמרו להיות. היא אמורה לשמור על הסיפור של טאנקאה כמו שהוא.

*המשמעות של קים זה זהב ביפנית- משהו שאישית מראה לדעתי על האישיות שלה- למרות שהיא קונואיצ'י שיצאה לגמלאות היא עדיין מעדיפה לעבוד. וטאנקאה קיבל אותה.