פרק 5: מסע חיפושים
הלי pov
התעוררתי בבוקר לצעקה שאמרה:"תביא את זה שלנו"
"לא נכון זה שלנו" ענה מישהו אחר
יצאתי אליהם ושאלתי "מה קרה?"
הם הסתכלו עלי בפרצוף כועס ואחד מביתן אפולו שלדעתי שמו הוא ריק אמר:"ביתן ארס גנבו לנו את הכרכרה והם לא רוצים להחזיר לנו!" צעק
"לא נכון זה היה שלנו מההתחלה והשאלנו לכם" צעק מישהו אחר
הסתכלתי סביבי וראיתי כ-10 ילדים מביתן ארס עם חרבות שלופות וכ-5 ילדים מביתן אפולו עם קשתות בידיהם."תניחו את הנשק" ציוויתי בצעקה
"ולמה שנקשיב לך!" צעק ילד מביתן ארס והמשיך "לכי להתעסק בעניינים שלך יא כלבה"
פתאום שמעתי ריצה וראיתי שזה היה מאט, הוא רץ היישר אל הילד שאמר את זה וצעק
"מה אמרת לה בוא ניראה אותך אומר את זה שוב"
הילד מביתן ארס הסתכל עליו ואמר "למה מה אתה חושב שתעשה לי הא יא טמבל!"
מאט הסתכל לכיוונו של הילד ולאחר כמה רגעים ראיתי בא מהשמיים רוח אפלה.
כאשר הילד מביתן ארס הסתכל הוא נהיה מפוחד עד מוות והתחיל לברוח. הסתכלתי לכיוונו של מאט וראיתי שהוא אומר משהו לרוח ניראה לי שזה היה לרדוף אחרי הילד ולתקוף אותו. לפני שהבנתי מה קורה ראיתי את הרוח נוסעת כמו מהירות האור, מגיעה אל הילד נכנסת אל תוך גופו. לילד מביתן ארס היו אליו המון חבורות ושריטות על כל הגוף שלו. הלכתי אליו וראיתי שהוא מעולף. רצתי היישר למאט ושאלתי אותו:"למה עשית את זה הוא היה יכול לההרג".
"ראית מה הוא אמר עלייך" אמר והסתובב אלי "עשיתי זאת משום שאני נשבעתי שאף אחד שירביץ או יקלל אותך יצא בלי עונש" אמר בקול נמוך. כאשר הסתכלתי אליו ראיתי שהוא מסמיק אז שאלתי אותו
"אתה באמת עשית זאת עבור אהבה?"
"כן, אני מאוהב בך הלי ואין שום דבר שאני יכול לעשות נגד זה" אמר מסמיק לחלוטין
באתי אליו חביקתי אותו ולחשתי לו באוזן
"גם אני אוהבת אותך". הוא חייך והסתכל אלי. הסתכלתי על עיניו השחורות וידעתי מה אני צריכה לעשות. נישקתי אותו וכרכתי את זרועותיי סביב. הוא חייך הצמיד את שפתיו אל שלי והעמיק את הנשיקה.
אחרי כמה דקות שמעתי מישהו אומר
"ומה בדיוק אתם עושים?"
הסתכלתי לכיוון שמימנו נשמע הקול וראיתי את דיאנה ואת וויל צופים בנו.
הסמקתי כולי ואמרתי "אנחנו לא עושים כלום"
"כן בטח" מלמלה דיאנה
"טוב בואו לאכול ארוחת בוקר" הציעה וויל
כשאר הגענו לארוחת הבוקר שמעתי לחשושים שאמרו:"הם הילדים של גיבורי אולימפוס שהביסו את קרונוס לפני 400 שנים". התעלמתי מהם והלכתי לשבת ליד מאט בשולחן הרמס. ראש ביתן הרמס- רוקי הגיעה אלינו ואמר:"אתמול הוריכם הודיעה כי אתם בנם ולכן אתם צריכים לשבת בשולחנו של ההורים שלכם, אחרי ארוחת הבוקר תקחו את דבריכם ותעבירו אתו לבקתת ההרוים שלכם".
"ולאיזה שולחן ובית אני ודיאנה צריכים ללכת" שאלתי
"ההורים שלכם הם פרסאוס ואנבת' נכון? אז אתם צריכים להיות או בבקתה 13 או בבקתה 15. לפי דעתי תהיו כל אחת בבקתה אחרת את הלי בבקתה 15 ודיאנה בבקתה 13". ענה רוקי
"ולאיזה בקתה אני ומאט הולכים?" שאל וויל
"אתה וויל תלך לבקתה 14 ואתה מאט תלך לבקתה 16" ענה רוקי.
כאשר הגעתי לשולחן 15 התעצבתי כי הייתי לבד. לאחר הארוחה הלכתי לבקתת הרמס לארוז את הדברים ולהעביר אותם לבקתה 15 של אנבת' ג'קסון- אימי.
שאר היום לא היה מיוחד אנחנו התאמנו בחרב, חתרנו בקאנו, טיפסנו על קיר טיפוס ולמדנו יוונית עתיקה.
לאחר ארוחת הערב בא אלי כירון ואמר לי:
"בואי הלי ותקראי למאט וויל ודיאנה שיבואו לבניין המרכזי יש לי כמה דברים לומר לכם" הוא הסתכל אלי ועשיתי את הדבר היחידי שחשבתי אליו הנהנתי והלכתי לחפש את שלושתם.
כשאר הגענו לבניין המרכזי ראיתי את כירון יושב במרפסת אז באתי אליו ושאלתי:
"ומה בדיוק רצית מארבעתנו?"
"בואו שבו" ציווה
כאשר ישבתי ראיתי שהוא מחזיק זוג כפפות כקרח שעון בצבע שחור ושני טבעות.
"אוקיי אתמול הלכתי לדבר עם הוריכם והם אמרו לי לתת לכם את אלו" אמר כירון
"מאט, אמך תאליה נתנה לי את זה להביא לך" אמר כירון למאט והוציא את הכפפות בצבע קרח ונתן אותם למאט.
"ואיך בדיוק אני משתמש בהם?" שאל מאט
"תלבש אותם ותמחה כף" ציווה כירון
הסתכלתי על מאט וראיתי איך הוא שם אותם. לאחר מכן הוא מחה כף ובמקום כפפות הופיעו שני כידוני קרח בידו.
"מגניב" אמר
"וויל, אביך ניקו נתן לי את שעון זה בשביל לתת לך אותה" אמר כירון לוויל ולאחר מכן הביא לו קסדה שחורה.
"איך אני משתמש בזה?" שאל וויל
"תלבש את זה" ציווה כירון
כאשר מאט לבש את השעון ולחץ על כפתורו השעום גדל למגן שעל אמצע המגן יש חוד באורך מטר.
"הלי" המשיך כירון "אמך אנבת' נתני לי את זה עבורך" אמר והביא לי טבעת בצבע כסף.
"ומה אני עושה עם הדבר הזה?" שאלתי
"תלבשי אותו על ידיך ואחרי זה תלחצי על מרכז הטבעת" הורה כירון
לקחתי את הטבעת שמתי אותה על ידי ולחצתי על מרכז הטבעת פתאום הרגשתי חזקה יותר הסתכלתי על הטבעת אבל במקום טבעת היה סכין בצבע כסף בגודל 30 סנטימטר.
כאשר נופפתי בסכין, הסכין חתך את כל האיזור שנופפתי בו.
"וואו" אמרו וויל, מאט ודיאנה יחד. חייכתי אל עצמי.
"דיאנה, אביך פרסאוס נתן לך את זה" אמר כירון והוציא טבעת בצבע חול.
"תעשי מה שהלי עשתה" הורה כירון.
ראיתי את דיאנה לובשת את הטבעת ולוחצת על מרכזה ופתאום הופיעה סכין בצבע חול.
הלי נופפה בזה כמוני אבל במקום שכל האזור שנופפה בו ייהרס נזרקו לאיזור הזה אבי חול בגודל מטר.
"עכשיו" כירון המשיך "קראתי לכם כי הוריכם אמרו לי לשלוח אותכם לחיפוש".
"עכשיו לכי הלי לאורקל שלמעלה ותשאלי אותי מה בדיוק החיפוש ותחזרי לפה" ציווה כירון.
הנהנתי ועליתי למעלה.
כאשר הגעתי לחדר שבו נמצאת האורקל פחדתי קצת כי המקום היה נטוש, כולו היה אפל ומפחיד.
נכנסתי לחדר והלכתי לאורקל ושאלתי:
"מהו יעודי?"
פתאום התגלו 4 אנשים ששניים מהם זחרתי מחלומי. הגבר שראיתי בחלומותי פנה אלי ואמר "תלכי למקום שמתחת עם שלושה אנשים ותצאו חמש"
האישה מהחלופ פנתה אלי ואמרה "תפגשי עם אדון המתים אשר ישלח אתכם למעלה"
לאחר מכן אישה אחרת באה אלי ואמרה "תפגשו את הוריכם לאחר שאמרו לכם שקר"
ולבסוף פנה אלי האיש ואמר "לבסוף תחיו עד עולם".
פתאום הכל התפוגג ורצתי למטה.
סיפרתי לכירון את הנבואה הוא חשב לרגע ואמר:
"אתם צריכים ללכת לאדון המתים הדס אשר ישלח אתכם למשימה"."טוב" אמרנו ארבעתנו בו זמנית.
"מחר בבוקר תצאו אבל עכשיו לכו להתאגן" הורה כירון. הנהנו ויצאנו מהבניין המרכזי.
פרסי pov
"אתה בטוח שצריך לעשות את זה?" שאלה אנבת'
"זאוס רצה לעשות את זה בשביל לראות את יכולתם" עניתי ופניתי אליה
"אל תדאגי הם בני אלמוות, הם לא יכולים למות ובנוסף עוד יומיים אנחנו ניראה את בנותינו את לא שמחה?" שאלתי אותה
היא חייכה אלי והנהנה.
"אתה צודק" אמרה ונעלמה לארמונה.
"אל תדאגי אנבת', אל תדאגי" אמרתי לעצמי